תיעוב ושאט נפש, זעזוע, זעם, בהלה, תאוות נקם - כל אלה תגובות טבעיות וצפויות למשמע הסיפור על המאמן שפגע, לפי הידוע עד כה, ב־150 ילדות – ומי יודע בכמה עוד. אלא שהתגובות המתבקשות לא מספיקות כאן, וגם לא אמצעי זהירות כמו מערכות סינון מסרים למיניהן, אפליקציות חשדניות או הצצה בניידים של הילדים שלנו.
משהו מאוד בסיסי נסדק בישות האנושית הכללית: ערך הפרטיות שינה צורה. הילדים שנולדו לתוך המציאות שבה האינטרנט הוא המולך, מקבלים באופן תדיר ועקבי מסר מהעולם: אם אתם לא פומביים, אם מעשיכם לא מקבלים הד רועש בדמות מספר העוקבים, מספר הלייקים או מספר הצפיות, אתם פשוט לא קיימים. וכאשר תחושת הקיום נפגעת וערך הפרטיות משובש מיסודו, מאוד קל להתבלבל בין גילוי לב, פתיחות וביטחון בסביבה הקרובה, לבין מוחצנות ריקה מתוכן שאינה מבדילה בין עיקר לטפל, ולכן אינה יודעת מתי נחצה הגבול שבין עוד תמונה עם חצי טוסיק בחוץ באינסטוש לקול תשואות ההמון לבין שיחה או תכתובת תמימה שתתגלגל להתעללות מינית.
וכי איך תוכל ילדה קטנה להבדיל? מישהו מדבר איתה על זה? מישהו עומד בכלל על ההבדלים? לא בטוח. אני לא מטילה דופי באף הורה, וחלילה שלא ישתמע מדברי אחרת.
אני כן אומרת שכולנו קורבנות של המולך, גם ההורים. הרי לא עמדה מולם מפלצת: הפוגע, כך מדווח, הוא מאמן ותיק ומוכר להם, איש משפחה, אב לילדים, השכן מהדלת ממול, כזה שאוהב ילדים. אהבה היא רגש ראוי לכל שבח, אלמלא, כמו כאן, הייתה נושאת אופי סוטה. התכונות העיקריות של פדופילים, כבר קראתי בכל מיני מדריכים להורים, הן חולשה וביישנות. הפדופיל, שבדרך כלל מכיר את משפחותיהם של קורבנותיו, מסתייג מיחסים עם נשים מבוגרות, כי הוא חושש ממעמד הנשלט, ומי אם לא ילדות וילדים קטנים הם הכתובת שלו? הם עדיין לא הצטיידו בכלים להבחין בין טוב לרע, בין מבקשי טובתם לסוטים מסוכנים.
הילדים של היום נמצאים בחוץ גם כשהם בבית. הם נגישים וזמינים לכל חלאה ולכל עובר אורח. היו פדופילים גם בסבנטיז, אבל היום פשוט יותר קל להיות חלאה. מבחינתם, הרשתות החברתיות הן מאגר בלתי נדלה של קורבנות פוטנציאליים. אפשר לאסוף מידע, להתחזות לאחר, לאגור תמונות ומידע. זה, אולי, הדבר החשוב ביותר שצריך לזכור: במקומות שבהם המולך שולט, מעלים קורבנות אדם צעירים על במות התופת.
הדרך היחידה להתמודד עם קללת הפדופיליה, פרט לחקיקה שתקרע את הצורה של פדופילים (הספקתי לספור למעלה מעשר הצעות חוק שמעלות אבק), היא לדבר, לדבר ולדבר עם הילדים שלנו. חסל שליטה מרחוק – עם תוכנות ובלעדיהן. רצינו מחשב ונייד לכל ילד? קיבלנו. עכשיו הגיע הזמן לחזור ולהסתכל לילדים בעיניים, ולהסביר בפירוש מה מותר ומה אסור.