בהלת הזיהום שהתגלתה במעיינות ובנחלים בגליל אינה הראשונה ואינה האחרונה, למרבה הצער. במשק המים מעריכים שהבעיה תחריף ככל שיתמעטו המים ותפחת הזרימה במעיינות ובנחלים. היחלשות הזרימה גורמת לגידול בכמות המים העומדים ומגבירה את ריכוז החומרים המזהמים. לפני ארבעה חודשים הכריזה רשות המים, האחראית על משק המים בישראל, על תוכנית לחיסכון במים ולהגדלת כמות המים בטבע. מבדיקה שערכנו השבוע עולה כי קמפיין החיסכון במים כשל. למרות קמפיין החיסכון, עלתה צריכת המים הביתית ביולי האחרון ב־2.8% בהשוואה ליולי 2017 (מ־77.6 ל־79.8 מיליון מ"ק), ומצבו של משק המים ממשיך להידרדר.



את הקמפיין מובילה השחקנית רננה רז, שכיכבה בקמפיין החיסכון המוצלח לחיסכון במים לפני עשר שנים. רז עוררה בחודש שעבר סערה כאשר צייצה בטוויטר שהיא מוכנה להשתתף בקמפיין “ישראל מתביישת" נגד חוק הלאום. ברשות המים לא אהבו את משחק המלים ואת אזכור הקמפיין הלאומי שלהם בהקשר פוליטי, והודיעו שבעקבות הציוץ הם שוקלים את ביטול הקמפיין ואת החלפתה של רז. בפועל התשדירים לא הוסרו, אבל לאחרונה פחת מאוד היקף הפרסום.



ברשות המים אומרים שהנמכת הפרופיל הייתה מתוכננת מראש. ברשות מאשרים שאין לפי שעה ירידה בצריכת המים, אבל טוענים שמוקדם לטעון שהקמפיין נכשל ושסקרים פנימיים מצביעים על עלייה במודעות הציבור לצורך בחיסכון. העובדה שלא נרשמה ירידה בצריכת המים העירונית מוסברת ברשות המים בכך שהקמפיין ממוקד בצריכה הפרטית, בעוד הצריכה העירונית מורכבת מצריכה ביתית וציבורית של הרשויות המקומיות. הרשות הקטינה אומנם את מכסות המים לרשויות המקומיות, אולם לטענתה הרשויות המקומיות הגדילו את הצריכה בגלל הצורך לשפר את חזות היישובים לקראת הבחירות בראשויות העירוניות. אבל גורמים במשק הגיבו בביטול לטיעוני דובר הרשות: על פי נתוני רשות המים, צריכת המים הציבורית לגינון מהווה פחות מעשירית מהצריכה הביתית, ולכן אין להניח שהעלייה בהשקיית הגנים הציבוריים חיפתה על ירידה גדולה בצריכה הביתית.



הקמפיין הושק לפני ארבעה חודשים במטרה “לשנות את תרבות צריכת המים באופן קבוע". ברשות המים העריכו, על סמך ניסיון העבר, שבעקבות הקמפיין תצומצם צריכת המים הביתית בכ־105 מיליון מ"ק בשנה - חיסכון שווה ערך לתפוקתו של מתקן התפלה בינוני. ההערכה התבססה על הקמפיין שהשיקה רשות המים בעיצומו של משבר המים הקודם, לפני חמש שנים. הקמפיין לווה אז בהעלאה חדה במחיר המים ובקנסות, שכונו “היטלים", על צריכה שהוגדרה כ"צריכת יתר". הקמפיין הביא אז בעיקר לצמצום בהשקיית גינות פרטיות וציבוריות. בצד הקמפיין הואצה הקמתם של תאגידי מים עירוניים והשקעה בתשתיות הצנרת. ההשקעה גרמה לירידה חדה ב"פחת המים" - המים שאבדו בגלל דליפות מהצנרת העירונית.




הפעם הושק הקמפיין סמוך להפחתה במחיר המים, במסגרת מדיניות ממשלתית להקלה ביוקר המחיה וירידה במחירי האנרגיה המשמשת את מערכת ההתפלה והזרמת המים. בד בבד חדרה לתודעת הציבור ההכרה שהמחסור במים אינו איום קיומי, מפני שמערכת ההתפלה יכולה לספק כל מחסור. ברשות המים ניסו להסביר לציבור שהנחה זו מוטעית: ישראל נהנית אומנם ממערכת התפלה גדולה ויעילה, אולם הירידה בכמות המים הטבעית הייתה חדה ומהירה מהחזוי.

הרשות זיהתה את המחסור הצפוי באיחור ניכר והחלה לפעול להקמתם של שני מתקני התפלה חדשים הצפויים להיכנס לפעולה רק בשנת 2023. אם לרצף שנות הבצורת יתווספו שנה או שנתיים נוספות, מעריכים ברשות, יקרוס משק המים של ישראל, ו"אומת הסטארט־אפ" תצטרף לרשימת המדינות נחשלות שאינן מסוגלות לנהל אספקת מים סדירה לתושביהן. משבר המים כבר הגיע לישראל, ובינתיים הוא מתבטא בירידת איכות המים, בעלייה תלולה במליחות מי הכנרת ומקורות מים אחרים, וגם הזיהום שהתגלה השבוע במקורות מים בצפון נגרם כאמור ממצוקת המים: ריכוז הזיהומים במקורות גדל כתוצאה מהיחלשות הזרימה.

במהלך השנה האחרונה הזהיר מנהל רשות המים גיורא שחם כמה וכמה פעמים כי כבר בשנה הקרובה עלול הציבור להתמודד עם הפסקות ארוכות באספקת המים. שחם עצמו נמנע מלהמליץ על העלאת מחיר המים כאמצעי לעידוד החיסכון, מחשש שהממשלה הנאבקת להפחתת יוקר המחיה תדחה את הצעתו.

גורמים במשק המים מודים היום שאם לא תישבר הבצורת הממושכת יהיה צורך לשקול נקיטת אמצעים נוספים לצמצום הצריכה. מחיר המים נקבע היום על ידי ועדה ברשות המים, בהתאם לעלויות ההפקה וההתפלה. בעתיד עשויה הוועדה להעלות את המחיר בהתאם לעלויות החיצוניות של המחסור הגובר: מחיר הירידה באיכות המים, התחלואה והזיהום הסביבתי הנגרם בשל המחסור.

החלום הירוק מתקרב


בדיוק השבוע לפני שנה המליצה ועדה ממשלתית מיוחדת על חלוקת היתרים ליצוא מוצרי קנאביס מישראל. הממשלה אישרה, יזמים החלו להיערך, חתמו על חוזים, קנו קרקע לחוות. אבל מחלוקות בין משרדי הממשלה על תנאי האישורים והתקציבים הנדרשים לביצוע התוכנית הכניסה את הסטארט־אפ הממשלתי הירוק להקפאה. ביום חמישי הקרוב אמור השר לביטחון הפנים גלעד ארדן לכנס במשרדו ישיבה של אנשי המשרדים המעורבים - בריאות, משפטים אוצר וביטחון הפנים - במאמץ לחלץ את העגלה מהבוץ.

הדוחפים העיקריים לקידום ההצעה הם משרדי האוצר והבריאות. משרד האוצר רואה בענף מקור להכנסות עתק למשק ולקופת המדינה. במשרד הבריאות רואים בתוכנית מנוף לפיתוח תרופות חדשות ובעיקר להוזלת הקנאביס מייצור מקומי, שמחירו מהווה עול כבד על המשתמשים.

אבל המשטרה לא אהבה את הרעיון מהרגע הראשון. חוות הגידול והתעשייה המתפתחת סביב הקנאביס הם מקור לכאב ראש למי שלוחמים בסחר בסמים. הרעיון שמאות יזמים יתחילו לגדל ולסחור בקנאביס ומוצריו הדיר שינה מעיניהם של ראשי המשטרה והמשרד הממונה עליה, המשרד לביטחון הפנים.
המודיעין המשטרתי הזהיר שגורמים פליליים מנסים להיכנס לענף באמצעות אנשי קש לגיטימיים. לנוכח ההתלהבות הכללית ותמיכת ראש הממשלה בנימין נתניהו בהצעה נמנע ארדן מהכרזה על התנגדות לתוכנית היצוא, אולם הוא דרש תוספת של 100 תקנים וסמכויות למשטרה, כדי להבטיח שהרחבת האישורים לגידול וליצוא לא תגרום ל"זליגה" של החומרים לשימושים בלתי חוקיים.

ארדן דרש גם שמספר ההיתרים יוגבל לכמות שאפשר יהיה לפקח עליה. בדיון שאמור היה ליישר את ההדורים הוסכם להגביל את מספר ההיתרים ל־50 יזמים בלבד. בפועל זוהי מגבלה תיאורטית, מפני שעל פי ההערכות לא יימצאו בישראל יותר מעשרה יזמים שיעמדו בתנאים לקבלת היתר. למרות זאת נדרשה המדינה לקבוע מנגנון להגבלת מספר הרישיונות. המשנה ליועץ המשפטי עו"ד דינה זילבר הציעה לקיים הגרלה בין הפונים לחלוקת זיכיונות מטעם המדינה.

משרד האוצר התנגד לשתי החלופות. על פי הצעת הפשרה שתוצג ביום חמישי, תוסר המגבלה הרשמית על מספר הרישיונות, אולם ניתן יהיה להפסיק את מתן ההיתרים אם המשטרה תקבע שהמשך החלוקה עלול לסכן את ביטחון הציבור. הסכמה על מנגנון הרישוי לא בהכרח תסגור את הקצוות. ארדן מבקש לשוב ולהעלות בדיון את הדרישה להגדלת תוספת התקציב למשטרה, ולדון בסמכויות האכיפה של המשטרה על בעלי החוות. על פי החלטת הממשלה אמור משרד הבריאות לפקח בלעדית על חוות הקנאביס. ארדן דורש שלמשטרה יימסרו סמכויות לפעול ישירות נגד חממה שלא תקיים את דרישות המשטרה בתחום האבטחה.

בינתיים איבדו יזמים ומשקיעים את הסבלנות. לאחר עליות שערים מהירות וקצרות קרסו בבורסה “מניות הקנאביס" לאחר שהמשקיעים הבינו שהבעיה רחוקה מפתרון. בין ההייפ הגדול לנפילה הספיקו ברוקרים זריזים להקים שתי קרנות נאמנות שהציעו לציבור השקעה נוחה יחסית בסל של “מניות קנביס" ירקרקות. הקרן החלוצה של חברת הברוקרים איי סי איי ניצלה היטב את המומנטום וגייסה עשרות מיליוני שקלים. הקרן השנייה, בניהול אילון קרנות נאמנות, הצליחה לגייס כמה מיליוני שקלים בלבד. שתי הקרנות אינן מתבססות חלילה על תקוות ליצוא קנאביס ישראלי. הן משקיעות בחברות הקנאביס בחו"ל.
החברות האמריקאיות הגדולות בענף נהנו מעליות שערים חדות בשנה שעברה, בה התרחבה הלגליזציה בארה"ב. אולם מאז תחילת 2018 הן החלו לדשדש לנוכח עצירה בתנופת הלגליזציה של השימוש במריחואנה לצורכי בילוי ורפואה. הקרנות הישראליות, שהגיעו באיחור למסיבה, רשמו הפסדים של כ־10%, והן מתקשות לגייס משקיעים.

“זהו תחום עתיר סיכון, והמשקיעים צריכים לדעת את זה", אומר חיים איל, סמנכ"ל חברת קרנות הנאמנות איילון, “אבל יש גם סיכוי לתשואה אדירה. הפעילות הגדולה באמת והצמיחה המהירה היא בצפון אמריקה. זו תעשייה גדולה של שימוש בקנאביס לבילוי, אבל גם ייצור מוצרי מזון ותרופות. על פי הערכות אנליסטים צפוי היקף השוק לזנק בתוך עשור מ־9 מיליארד ל־60 מיליארד דולר בשנה. מדינות רבות בארה"ב כבר אישרו לגליזציה של קנאביס, ואחרות מתכוונות לאשר. אירופה אטית יחסית, אבל באמצע אוקטובר עשויה קנדה להצטרף לרשימת המדינות המתירות שימוש חופשי בקנאביס. זה יפתח שוק ענק המוערך ב־8 מיליארד דולר, ויכפיל כמעט את השוק הקיים".

אין נחת

זה היה עניין של זמן עד שהחקירה בפרשת שיכון ובינוי תגיע לבעלת השליטה בחברה, המיליארדרית שרי אריסון. המשטרה חוקרת חשד שאריסון הייתה מעורבת, לפחות בידיעה, במעשי השוחד המיוחסים לבכירי החברה. על פי החשד זכתה שיכון ובינוי בחוזי ענק בקניה ובמדינות נוספות באפריקה, באמצעות העברת כספי שוחד. לידי המשטרה הגיעו עדויות שלפיהן אריסון דווחה והוזהרה על פעולות שחיתות שנעשו בחברה. לא ברור אם יש בחומר שבידי המשטרה כדי לבסס כתב אישום נגד אריסון, אולם הפרשה צפויה להאיץ את הפרידה הצפויה ממילא של אריסון מהנכס העיקרי שלה, בנק הפועלים.
אריסון ירשה הון עצום הנאמד היום ב־19 מיליארד שקל מאביה תד, שנפטר ב־1999. אריסון חילק את ירושתו בין הבן מיקי, שירש את עסקיו בארה"ב, לשרי, שקיבלה את העסקים בישראל.

אריסון יוצאת מחקירה. צילום: אבשלום ששוני


הנכס העיקרי שלה הוא השליטה בבנק הפועלים, באמצעות 20% ממניות הבנק. חברת שיכון ובינוי, העוסקת בבניית תשתיות, מבני ציבור ומגורים בישראל ובחו"ל, היא הנכס השני בגודלו. נוסף על כך שולטת אריסון בחברת תעשיות מלח וכן בעסקים ונכסי נדל"ן קטנים יותר. בשנים האחרונות התרבו הסימנים שאריסון מאסה בעסקיה בישראל ומבקשת למוכרם. במהלך השנה שעברה היא ניסתה למכור לפחות מחצית ממניות בנק הפועלים לקבוצת אנשי עסקים זרים. העסקה, בהיקף 3.2 מיליארד דולר, כמעט הושלמה, אך התפוצצה ברגע האחרון. דובריה של אריסון הכחישו שהיא מתכוונת למכור את כל האחזקות בבנק, אולם לא ידעו להסביר מדוע ניסתה למכור רק מחצית מהאחזקות.

האחזקה בבנק לא הסבה לה נחת: היא הוטרדה משורת פרשיות ואירועים חריגים שאירעו בשנים האחרונות בצמרת הבנק ובניהולו: היו"ר לשעבר דני דנקנר הודח בעקבות שורת עבירות מרמה וגניבה, ומאוחר יותר הורשע בדין ונדון למאסר; המנכ"ל ציון קינן הואשם על ידי עובדת בכירה בתקיפה מינית. ההאשמות לא התבררו עד תומן, אולם יו"ר הבנק יאיר סרוסי נאלץ לפרוש בעקבות טענות לטיפול לקוי בפרשה. בתוך כך מתנהלת חקירה ממושכת בחשד לעבירות בנקאות שביצעה שלוחת הבנק בארה"ב. אריסון לא הואשמה במעורבות אישית בפרשות, מפני שעל פי הוראות בנק ישראל היא מנותקת מהשפעה על ניהול הבנק, למרות היותה בעלת השליטה בו.

בינתיים, בעיצומה של חקירת פרשת השוחד הצליחה אריסון למכור את השליטה בשיכון ובינוי לאיש העסקים האמריקאי נתי סיידוף, בתמורה לכ־1.1 מיליארד שקל. הסכום הוערך כנמוך בהרבה מהסכום שיכלה אריסון לקבל אלמלא פעלה תחת לחץ החקירה, אבל המכירה אינה משחררת אותה מהחקירה ומהאפשרות שתועמד לדין אם יימצאו ראיות למעורבותה בידיעה או במעשה בפרשת השחיתות.

השלכות נוספות וישירות לפרשה צפויות להיות עם האחזקות של אריסון בבנק הפועלים. כדי לשלוט בבנק ולהחזיק נתח כבד משקל ממניותיו זקוקה אריסון לאישור בנק ישראל. התנאים שמציב בנק ישראל לקבלת ההיתר מעורפלים בחלקם, ולא בכדי. מקבל הרישיון נדרש ל"יושר ויושרה". נראה שבמקרה שיוחלט להגיש כתב אישום נגד אריסון, יוכל בנק ישראל להודיע לה שאינה עומדת בתנאי ההיתר ולדרוש ממנה, בפומבי או בחשאי, למכור את אחזקותיה בבנק.
בנק הפועלים אינו הבנק הישראלי היחיד שבעליו ישמחו למכור את השליטה בו. הבעיה היא שלבנקים הישראלים אין ביקוש בקרב משקיעים, מסיבות רבות: מרבית הבנקים סובלים מבעיות ניהול ומפיגור טכנולוגי ניכר. כללי הפיקוח, המפרידים את בעלי השליטה מניהול הבנקים ומגבילים את שכר הבכירים, אינם תורמים לתדמית הבנקאות הישראלית.