במה שנראה כהימור מחושב ומתוזמן היטב הודיעה רוסיה על היערכותה לתרגיל הצבאי הגדול ביותר שלה זה 40 שנה – מאז המלחמה הקרה. התרגיל העצום, ווסטוק 2018, הוא מן הסתם מפגן עוצמה וכוח צבאי של רוסיה (ואולי הזדמנות לחשוף יכולות צבאיות חדשות), אך הוא בעיקר מפגן עוצמה וכוח גיאופוליטי שלה.



בתרגיל ישתתפו גם כוחות ומטוסים סיניים, במספרים נמוכים יחסית, אך העיקר הוא במסר, בעיקר לארה"ב ולבעלות בריתה. על רקע מלחמת הסחר שמתנהלת בין ארה"ב לסין, פוטין בונה עוד נדבך בפאזל הפוליטי שלו וגייס את תמיכת בייג'ין, בין היתר גם בקרב על אידליב.



במקביל רוסיה פורסת יותר מעשר אוניות מלחמה ושתי צוללות בים התיכון, על רקע היערכות הכוחות השונים למערכה על מחוז אידליב. רוסיה מסבירה פריסה זאת, הגדולה ביותר שלה עד כה, בטענה שכוחות מערביים מנסים לחבל במאמצים הרוסיים לסיום הקרבות.



מאז תחילת מעורבותה בסוריה הפגינה רוסיה הצלחות צבאיות. אין עוררין שהיא מחזיקה בקלפי המיקוח במדינה, אך מוסקבה טרם מינפה אותם לכדי הצלחות דיפלומטיות.



אומנם ישנה קואליציה בין רוסיה, איראן וטורקיה, אך היא מבוססת על אינטרסים טקטיים צרים, בעוד האינטרסים האסטרטגיים של מדינות אלה אינם חופפים ולעתים אף סותרים זה את זה, כמו לגבי ההתנגדות הטורקית לתקיפה באידליב.



חובת ההוכחה על רוסיה. למרות מיקומה האסטרטגי באזור, ולמרות מה שעשוי להיתפס כנסיגה אמריקאית מהזירה הסורית, ארה"ב היא עדיין המעצמה החזקה במרחב. המעורבות הרוסית בסוריה מוכיחה שולדימיר פוטין מתכוון לנסות לשנות את מאזן הכוחות ושהמהלכים האחרונים שלו הם הצהרת כוונות ברורה שרוסיה מוכנה להפגנת עוצמה גיאופוליטית.



הכותבת היא ראש תחום דיפלומטיה 2030 במכון אבא אבן לדיפלומטיה בינ"ל במרכז הבינתחומי הרצליה