פעמיים בשנה מגיע שמעון בן דוד, המכונה "קורבעס", לביקור מולדת. קורבעס יושב דרך קבע, יותר נכון עומד ושוכב, בפרנקפורט. לשבת הוא לא יכול, לדבריו, בגלל שלושה ניתוחי טחורים לא מוצלחים שמונעים ממנו את העונג שבישיבה. בן דוד היה בנערותו תלמיד בישיבה וציפו ממנו לגדולות ונצורות. הוא לקח רוורס מהדת אחרי שבגיל 16 וקצת גילה את החיים הנכונים בעזרתה של שכנתו המסטולית תקווה, שיום אחד התחרמנה עליו ובכמה תרגילים של פוצי מוצי שכנעה אותו שמשחקי שכיבה עדיפים על חיי הישיבה. אחרי שעבר 24 שעות של פינוקים בתוספת אלכוהול, סיגריות ממולאות כל טוב ומענק של 100 שקל עם הזמנה פתוחה להמשך הסדרה, השתנו חייו.
כאן המקום לציין שבאותה תקופה שמעון בן דוד היה נער תימני יפה תואר, חזק כמו שור, שאחרי שגילח את הפאות והתחיל להתלבש בסטייל נראה בערך כמו מיקס של הארי בלפונטה וריי צ'ארלס, כוכבי זמר וקולנוע של אותם ימים.
אחרי ששירת חודש וחצי בצה"ל ושוחרר על סעיף חוסר הסתגלות, עזב בן דוד את הבית ברחובות ועבר לתל אביב סיטי, שם עובדת השכנה המסטולית שלו תקווה, שסידרה לו עבודה כעוזר ברמן במשרץ אלכוהול ושרמוטות המכונה "אטום בר".
אחת מכוכבות המקום הייתה צעירה בלונדינית בשם ליזה, שהגיעה לארץ הקודש כתיירת ובחוף הים התאהבה באיזה צדיק בשם אמנון היפה, שהתפרנס מתיירות שהתאהבו בו. הוא הצליח להוריד חלק מהן לעסקי הזנות, ומימן בעזרתן את תאוות ההימורים שלו. ליזה היפה מצאה את עצמה אחרי כמה חודשים יושבת ב"אטום בר", ממזמזת תיירים ומקומיים מגעילים ומרוויחה כסף מזה שהיא מזמינה מהבר "כאילו שמפניה", והפראיירים משלמים מחירים מופקעים על הכאילו שהוא בעצם סתם גזוז.
שמעון בן דוד התאהב בליזה. מה זה התאהב? העיניים שלו כמעט יצאו מהחורים בכל פעם שמישהו מהלקוחות שלח ידיים לכיוונה או ניסה לנשק אותה.
בסוף כל לילה, כשאמנון היפה היה מגיע לאסוף את ליזה והמזומנים שצברה, היה שמעון עוקב אחריהם עד שאמנון היפה ניסה לשחק אותה עבדאי. הנער המאוהב כיסח לו את הצורה עד כדי אשפוז בחדר מיון לצורך פחחות באף ובלסתות. בהתלהטות הכיסוח שכח שמעון שלאמנון היפה יש מעמד מכובד בחוגי העולם התחתון, ושכיסוח מהסוג הזה לא יוכל לעבור בשקט.
כמה מידידיו הטובים של אמנון היפה מארגון הערסים של גוש דאנס ביקשו לסגור חשבון עם שמעון בן דוד. ליזה הבלונדינית, שקראה הרבה סיפורים רומנטיים בילדותה, העלתה את הרעיון שהיא ושמעון יברחו לגרמניה, ארץ אבותיה, שם ינסו להסתדר בצורה כזו או אחרת. כך מצא את עצמו שמעון בן דוד, אקס תלמיד ישיבה רחובותי, בעיר הזימה והפשע פרנקפורט. הוא עבד כברמן במוזל שטראסה, רחוב מסריח במיוחד שבו בן אדם שאינו זונה, גנב, קונה סחורה גנובה או זייפן, אינו מוצא את מקומו. אחרי שלוש שנים של עבודה קשה הצליחו שמעון וליזה לרכוש את הבר שבו הועסקו.
שמעון, שמתקרר מאהבתו לליזה והקטע ביניהם נמשך על בסיס עסקי בלבד, זוכה בינתיים להצלחה בין זונות פרנקפורט העליזות. בכל מקום, מועדון או בר שהוא מגיע אליו הוא שואג "קורבעס", יעני זונות, וכך נדבק בו הכינוי.
עוברות שנים, והאימפריה של קורבעס מתרחבת לחמישה ברים, שני בתי זונות ושלושה אימביסים (בתי ממכר לשניצלים, נקניקיות וכו'). יש לו מרצדס לערב וב.מ.וו לבוקר. יש לו דירת פאר עם כלב שנאוצר ענק, עובד ניקיון טורקי וטבחית תימנייה שאותה הביא במיוחד מרחובות. קורבעס הופך לסיפור הצלחה ישראלי בפרנקפורט. הוא מנסה להחזיר את אהבת בני משפחתו בבוכטות של מארקים ומתנות שהוא שולח לארץ. חברים מגיל הילדות שהתפקרו מגיעים לפרנקפורט וזוכים לאירוח של מלכים, וקורבעס דואג שידווחו בארץ הקודש על הצלחתו ועושרו המדהימים.
יכול להיות שקורבעס היה ממשיך לחיות שנים רבות באושר ועושר, אלמלא אותו לילה מחורבן שבו הגיע לעסק שלו צעיר ישראלי ועשה לליזה ריצ'רץ' בפרצוף עם שבר בקבוק, אחרי שביקשה ממנו להתנהג כמו אירופי ולא כמו אסייתי. קורבעס, שהוזעק למקום בטלפון, הגיע בדיוק כשליזה הוצאה לאמבולנס שהעביר אותה לבית חולים. מאחר שבעסקי הזנות והסירחון לא נוהגים לערב משטרה, נכנס קורבעס לבר לסגור חשבון עם הישראלי התוקף.
קורבעס לא מצא אותו בפנים. אמרו לו שהוא נמלט, אבל השאיר לו הודעה על נייר. קורבעס הביט על הנייר וקרא "תתחיל להתפלל, יא מניאק, הגיע יום הדין". שמעון שחום העור הפך לבן כסיד. כאן המקום לציין שקורבעס הגיע לישראל פעמיים בשנה לחגים. ביום כיפור הוא מקבל בבית הכנסת ברחובות מקום של כבוד (שעולה לו הון), ובפסח הוא עושה סדר עם בני משפחתו.
קורבעס קיבל את המכתב יומיים לפני שהיה אמור לטוס לישראל ליום כיפור. הוא ביצע סדרת טלפונים לכמה שחורים הנוהגים לבצע עבורו עבודות שמירה, וביקש מהם לתגבר את השמירה בעסקיו עד שישוב מישראל. ביום כיפור הוא קיבל טלפון מגרמניה. מדווחים לו שעשו לשניים מעסקיו ל"ג בעומר ושלשתי זונות שעבדו אצלו חתכו את הפנים, מה שגרם לשאר הזונות לברוח מהקונצרן שלו.
קורבעס חזר לגרמניה. באחד מבתי האוכל שלו ממתינה לו מעטפה. קורבעס פותח אותה ורואה תמונה שעושה לו חררה: אמנון היפה מעוות בפנים בצורה מעוררת פלצות. קורבעס חוזר בזיכרון לקטע שבו כיסח לערס התל אביבי את הצורה ומבין שמישהו הגיע לנקום. עוד באותו לילה קיבל דרישה טלפונית לשלם 3 מיליון מארק במזומן כפיצוי. נתנו לו 24 שעות לגייס את הכסף והשאירו לו מספר טלפון שדרכו יוכל להתקשר לצורך הסדרת התשלום. קורבעס מחליט לחתוך את העניין מהר ובכל הכוח. הוא מגייס 15 בריונים וקובע פגישה עם הישראלי.
הבעיה של קורבעס הייתה שהוא לא ידע מה עבר על אמנון היפה במהלך השנים האחרונות. אילו היה מברר, הוא היה לומד שהיפה הצטרף לחבורה הנקראת "הרגליים השחורות" - יהודים יוצאי המגרב (בעיקר אלג'יראים) שהשתלטו על חלקים נכבדים של עולם הסמים, הזנות וההימורים באירופה. החבורה נודעה באכזריות אנשיה, בכישוריה ובקשריה. קורבעס לא דמיין בחלום הכי שחור שלו שכנופיית השחורים שאותה העסיק ושלה שילם במזומנים טונות של כסף, מופעלת על ידי אנשי הרגליים השחורות ושאיש הקשר שלהם עם המרכז בפריז הוא אמנון היפה.
כשיצא קורבעס עם כוחותיו למפגש, הוא היה בשוק כששני השחורים שישבו משני צדדיו במכוניתו שמו על ראשו שק והשתיקו אותו במכה אכזרית בראשו. מה שקרה אחר כך היה תחילת הסוף שלו. ביער מחוץ לפרנקפורט הוא עבר את ההשפלה הכואבת ביותר שיכול בנאדם לעבור. בזה אחרי זה ביצעו בו "השומרים שלו" מעשי סדום והתעללויות סדיסטיות עם אלות, סיגריות בוערות ועוד שיטות שונות ומשונות שמטרתן להכאיב ולהשפיל.
הכנופיה האכזרית הותירה אותו ביער עירום, חתוך, מוכה, עם פגיעות נוראיות באזור פי הטבעת ובשאר חלקי הגוף והפנים. המתעללים דאגו להזמין אמבולנס שיעביר אותו לבית החולים. שלושה חודשים שכב קורבעס בבית חולים. את רוב חסכונותיו הוציא על טיפולים רפואיים, עסקיו נהרסו, והוא נאלץ למכור אותם במחיר אפסי. מאוחר יותר התברר לו שהבעלים החדשים הם אמנון היפה והרגליים השחורות. קורבעס עזב את גרמניה לעיר קטנה בצפון דנמרק, במעט הכסף שנשאר לו הצטרף כשותף בבית קפה קטן.
ביום כיפור כשהוא מגיע לביקור מולדת, הוא לא צריך מושב בבית הכנסת, כי הוא כל הזמן או עומד או שוכב. לשבת כנראה לא יוכל לעולם. למי ששואל למה אינו יושב הוא מסביר שבכל אשמים הרופאים הגרמנים המחורבנים, שביצעו בו ללא הצלחה ניתוחי טחורים והרסו לו את התחת. אחרי שני ביקורים הפסיק קורבעס להגיע לישראל, והקשר איתו נותק. כעבור כמה שנים הופיעה ידיעה קטנה בשולי החדשות שבה סופר על אזרח ישראלי שמעון בן דוד המוכר כהומלס, שנמצא מת ברחוב וכמה חודשים הוא במקרר של בית חולים נידח בדנמרק ואף אחד לא דורש את גופתו.