הנער ארי נשר, בנו של במאי הקולנוע אבי נשר, הלך היום (חמישי) לעולמו לאחר שנפצע בתאונת דרכים בעת שרכב על אופניים חשמליים בתל אביב השבוע. משפחתו של הנער הסכימה לתרום את אבריו להצלת חיים של אחרים. בעולם התרבות והקולנוע הגיבו בהלם לידיעה על מותו, ביקרו את התנהגותו של הנהג הפוגע יצחק אספה ובעיקר שיתפו את כאבם על האובדן הקשה.



בעמוד הפייסבוק של תלמה ילין, בית ספר ארצי לאומנויות בו ארי למד, נכתב: "ארי נשר, 2001-2018. אנחנו המומים, כואבים ולא מאמינים. זוהי שעה קשה לקהילת בית הספר תלמה ילין ואין לנו מילים להביע את הצער. לא נותר לנו אלא לחבק את משפחת נשר ברגע הנורא הזה. יהי זכרו ברוך". בית הספר הזמין את תלמידיו לכינוס החל מהשעה 14:30 לשיחה ולשיתוף, וצוותי השירות הפסיכולוגי הגיעו לסייע לתלמידים ההמומים.



מורתו לשעבר ורד דור, אמרה כי "הלב שבור עם מותו של ארי נשר, תלמידי לשעבר. נער נבון, סקרן, מלא חיים ויפה תואר. בשורה שלא ניתן להכילה וצער שאין כמותו על הנער הצעיר המרהיב הזה שאיננו. לבי עם משפחתו וחבריו".

אחת מחברות המשפחה כתבה כי "ארי לא יהיה אורח יותר בביתנו בגלל אקדח טעון עם כדור בקנה. אופניים חשמליים - רולטה רוסית ופצצה מתקתקת". חבר משפחה נוסף כתב: "החיים משטים בנו, ארי נשר, החבר הקרוב ביותר של בני מת היום. מתאבלים יחד עם המשפחה על מותו של ארי וכואבים את כאבו של בננו שאיבד חבר לחיים. לא יודע איך מתגברים על כאב כזה, על אבל נוראי כל כך, על אובדן של בן, עלם נעורים".

במד"א סיפרו כי ארי החל ללמוד קורס מגישי עזרה ראשונה לפני כשנה וחצי, לאחריו השתלב כחלק ממתנדבי הנוער בתחנת מד"א בתל אביב. הוא הקפיד להגיע בכל שבוע למשמרות באמבולנס ולקחת חלק בפעילות ההומניטרית שהתקיימה בתחנה. חבריו בתחנה סיפרו כי היה נער מוכשר ויפה תואר, מחויך ומלא בשמחת חיים, שהתנדב במלוא הרצון והמסירות להצלת חיים והקדיש כל רגע להעמקת הידע שלו בתחום וחלם לשרת כפראמדיק בצה"ל. 



ילון שמעוני בן ה-16 שהתנדב עמו בתחנה סיפר "הכרתי את ארי ז"ל בקורס מגישי עזרה ראשונה לפני כשנה וחצי. התחברנו, ובמשמרות היה מאוד כיף איתו, הוא היה בחור מיוחד, מצחיק מאוד ומלא בכריזמה. תמיד השרה אווירה טובה סביבו ובכל מקום שאליו נכנס. כששמענו על האסון סירבנו להאמין שזה ארי וקשה מאוד לעכל את זה. לא אשכח את החיוך שלו ואני כבר מתגעגע אליו מאוד".



גואל פינטו שיתף בחשבון הטוויטר שלו את סרט גמר שביים הנער, וכתב: "ובצער, בא לי גם שתכירו את ארי נשר, גם הוא נדרס למוות בסוף השבוע, וגם הוא עם עתיד אמנותי מרהיב". פינטו התייחס מוקדם יותר גם לדריסתו למוות של חיים טוקצ'ינסקי, מלחין ופסנתרן מחונן בן 33.





אורית נבון שיתף בדף הפייסבוק שלה תמונה בה נראה ארי ביחד עם הוריו וכתבה: "כל כך דומה לאבא שלו. הנה הוא בתמונה עם הוריו בפסטיבל חיפה, יום לפני התאונה - ארי נשר, הבן של אבי נשר, נפטר בבית החולים אחרי שהכדורגלן ההוא פגע וברח. ככה חיים נגדעים בבת אחת: כשנהג שיכור דורס אותך ומפקיר אותך פצוע על הכביש. אין סליחה על הפקרת פצוע, ומקווה שהפעם בית המשפט אכן לא יסלח. העיקר שהרוצח שותק בחקירה. בהמה".



הסופר והעיתונאי אבנר שביט הספיד את נשר בחשבון הפייסבוק שלו: "מוזר לי לכתוב על ילד בן 17 ויום בלשון עבר. למעשה, ארי נשר לא היה ילד. הוא היה אדם קטן, רהוט, בוגר ושלם, ובעיקר היה משוחרי הקולנוע הגדולים שהכרתי. עוד לפני גיל בר מצווה, כשפגשתי אותו בפריז, נוכחתי לגלות שכבר הספיק לצפות בכל הקלאסיקות. אני זוכר איך דיבר הרבה על קיובריק ועל רובוקופ. איך אפשר לא לאהוב ילד כזה".

"בכל הזדמנות שפגשתי אותך התרשמתי מכל היבט בך, אבל יותר מכל, מתשוקתך מעוררת ההשראה לסרטים, בהם צפית, אותם עשית ומהם למדת. צפית כבר בכל כך הרבה סרטים, אבל הרי תמיד נשאר עוד הרבה לראות, ואין לי ספק שהיית רואה המון. מעבר לצער האישי, המוות שלך הוא אובדן עצום לתרבות הקולנוע. אנחנו כל כך זקוקים לחסידי המסך הגדול שכמותך. חיכיתי מאוד לכל ההזדמנויות שעוד יהיו לדבר איתך על סרטים. משפחתך עשתה מעשה אצילי כשתרמה את איבריך. אהבת הקולנוע שבלבך תמשיך לפעום בנו. זיכרונך תמיד יהיה איתי. כמכוות אש. כשאוציא ספר על קולנוע אקדיש לך אותו. אתה כבר לא כאן, אבל המורשת שלך איתנו תמיד".

עופר קוך כתב: "אלוהים איזו טרגדיה מטורפת לבני הזוג אבי ואיריס נשר ולמשפחתם! זוג מקסים, צנוע ואציל נפש, גם ברגע הקשה ביותר של חייהם חשבו על אחרים ותרמו את אבריו של בנם האהוב להצלת חיים של אחרים. הייתה לי הזכות להכירם ולשוחח עמם, כשנהגו לשבת בבית הקפה שהיה בבעלותי בשכונת מגוריהם. אבי בימאי מרגש ומוכשר, שסרטיו הנפלאים נגעו תמיד בנימים הכי רגישים ומשמעותיים של הישראליות - לדורותיה. זוג לבבי, עממי ונטול כל פוזה, שגידל את ארי - עלם חמודות מוכשר כל כך, ושחייו הצעירים ניגדעו באחת, בדרך כה אכזרית ומיותרת. כמה עצוב. אני כותב ודומע".


לימור גור כתבה: "יום לפני שבעלי נפטר, אמא של חברה של הבת שלי שאלה: יש משהו שאני יכולה לעזור? ואני עניתי: תודה. אעדכן. בשעותיו האחרונות התקשרתי אליה וביקשתי שתקח אליה את הבת שלי, כדי לחסוך ממנה את מה שילדה לא צריכה לראות. במהירות הבזק, בשקט ובטבעיות רבה, היא הגיעה, תקתקה עניינים ואמרה: תעשי מה שאת צריכה לעשות. הילדה שלך איתנו עד שתבקשי אותה בחזרה".
 
"למחרת, נפגשנו כולנו בהלוויה. ואח"כ ב'שיבעה' ואח"כ נרקם קשר חברי שקט, מפרגן, מעריך ומכבד. מאז עברו כמעט 10 שנים, ולעולם לא אשכח את האצילות והטבעיות של המשפחה שהכניסה את הבת שלי אליה הבייתה בימים הכי כואבים וסוערים. ואף פעם לא שכחה לשאול: אתן בסדר? צריכות משהו?".
 
"הבוקר, התעוררתי לתוך בכי והמולה. הבת שלי, מתקשרת נסערת מרומא. אמא. ארי נשר נפטר לאחר תאונת דרכים קשה. ואני? צועקת ובוכה מהקישקע, וכועסת על עצמי שאין לי את האומץ להתקשר לאיריס ולשאול: יש משהו שאני יכולה לעזור? כי מי אני בכלל? מה אני מסוגלת להבין? ואיך מסתכלים על חברה שאיבדה עכשיו את הבן שלה. ומה אומרים לה? אז אני שותקת. בוכה ושותקת. וכמו פחדנית מצוייה מתקשרת לכל החברות המשותפות של הבת שלי ומתעדכנת דרכן על מועד ושעת ההלוויה. סליחה איריס, אבי ותום האהובים שלי שאני לא אתכם ברגעים האלה. שולחת לכם חיבוק גדול ורועד מפחד. אלווה את ארי היפה והמתוק בדרכו האחרונה גם בשם בתי, שלא נמצאת בארץ. אוהבות, מעריכות, ומוקירות אתכם משפחת נשר המופלאה".

ערן פולישוק כתב: "עצבות גדולה מעורבבת בתחושת בחילה קשה בעקבות הנסיבות הכל כך טרגיות ובסופן המוות הכל כך כואב של ארי נשר ז"ל. רק לפני שבועיים ישבנו לארוחה אינטימית בערב ראש השנה בטורונטו עם אבי ותום וייחלנו לשנה טובה שמלאה ביצירה וחדוות חיים. קהילת הקולנוע והתרבות הישראלית תתכנס ביום ראשון ב-11 בבוקר במושב אודים להיפרד מארי ולעמוד לצד משפחת נשר. אין יותר מה להוסיף. מר, טעם כל כך מר".