מי שרוצה להבין כמה חסרת ערך היא הוועדה למינוי בכירים בשירות המדינה - זו שאותה המליצה השבוע שרת המשפטים, איילת שקד, לבטל - צריך לחזור שמונה שנים לאחור, אל הימים שבהם עמדה על הפרק שאלת מינויו של האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל. ועדת המינויים - בראשות השופט יעקב טירקל, ולצדו שר האוצר והמשפטים לשעבר משה נסים וח"כ לשעבר גילה פינקלשטיין – לא הייתה אמורה אז להבין דבר וחצי דבר בכל מה שקשור לסגולותיו של גלנט כלוחם, בסיכוייו לשמש כמפקד טוב לצבא ההגנה לישראל, או בעניינים צבאיים בכלל. הוועדה הייתה אמורה להתמקד בעניין אחד בלבד - בטוהר מידותיו של האלוף. כדי ללמוד על אלה ביקשו חבריה לשמוע את עמדתם של מי שרצו למנות את גלנט, ואלה, באופן לא לגמרי מפתיע, גמרו עליו את ההלל.
ראש הממשלה בנימין נתניהו שיתף את חברי הוועדה בחוויותיו עם האלוף וסיפר שבכל פגישותיהם בעבר האלוף "הקרין יושרה וכל הנתונים שהציג וכל הדיווחים שלו היו מדויקים". שר הביטחון אהוד ברק חיזק והוסיף: "הגעתי למסקנה שיואב גלנט הוא המתאים ביותר". אחריהם בא גלנט והסביר לחברים המכובדים, שכאמור אינם אמורים להתעניין, לבחון או להעניק ציון לאיכויותיו של האיש כלוחם וכמפקד, שתפקיד הרמטכ"ל, כפי שהוא רואה אותו, הוא להכין את הצבא למלחמה ולהנהיג אותו לניצחון. בשלב הזה עלתה על השולחן פרשת הקרקעות של גלנט במושב עמיקם, שנחשפה בסדרת תחקירים ב"מעריב".
לחברי הוועדה - שופט עליון בדימוס, שר משפטים בדימוס וחברת כנסת בדימוס - לא הייתה יכולת של ממש לבדוק את הסוגיה. ועדת המינויים אינה יוצאת אל השטח, חבריה אינם יודעים למדוד קרקעות, אין להם חוקרים שיבדקו את העובדות במקומם, ואין להם שום דרך לדעת אם מה שהיה כתוב בעיתון על האלוף נכון ומדויק או שהוא פרי עטו של עיתונאי חוקר רשלן.
וכך הוועדה בחרה להסתפק בעדויותיהם של מי שהופיעו בפניה. נתניהו וברק, שנשאלו מה דעתם על סיפורי הקרקעות של האלוף, הסבירו לטירקל ולעמיתיו שכפי שהם מבינים את הדברים, מדובר בסתם סיפור של מחלוקת בין גלנט לשכניו. גלנט עצמו הרגיע אותם ש"מדובר בסכסוך שכנים מקומי שהסתיים...". על מצע אינפורמטיבי דל שכזה, כל מה שנותר לחברי הוועדה היה להודיע בשער בת רבים על החלטתה. "חברי הוועדה... התרשמו מאישיותו... שוכנעו כי אלוף יואב גלנט הוא מועמד ראוי", ו"אין בפרשת הקרקעות כדי לפסול את המינוי מבחינת טוהר המידות".
עם הכלים שעמדו לרשותם, חברי הוועדה לא היו יכולים לדעת בשלב ההוא שהמיועד לתפקיד הרמטכ"ל מכר להם ערימה של לוקשים, בתקווה שלא יגלו אותם. אחר כך, כשאנשי התנועה הירוקה, ועורכי דינם נדב אפלבאום וזיו גלסברג, ביקשו לעתור לבג"ץ נגד ההחלטה, התברר עוד שבאופן שבו מתנהלת הוועדה, איש גם לא יידע לעולם מה בדיוק עשו חבריה בתוך החדר הסגור ומה שאלו ומה לא שאלו את המועמד, שכן כל מה שנותר מהפגישה איתו היה "רישום מקוצר שנעשה באופן ידני בעת המפגש".
גלנט, בלשון עדינה, לא הציג בפני ועדת המינויים את התמונה האמיתית והמלאה של מה שהתרחש בקרקעות סביב ביתו. בחלק מהסבריו מסר פרטים שאינם נכונים, בחלק העלים את העובדות, בחלק אחר תיאר אותן באופן שאינו מתחבר עם המציאות בשטח. השופט טירקל והוועדה שלו, שלא יצאו ממשרדם, ולבטח לא חשבו להפליג 120 קילומטר עד לביתו של גלנט כדי להבין במה מדובר ואיך נראית בעיניים השתלטות על 28 דונם או סלילת דרכים בניגוד לחוק, נאלצו להסתפק בדמיונם ובהסבריו של האיש הנוגע בדבר, מבלי לעמת אותם עם כל מקור מידע אחר, לפני שהחליטו, כאמור, שאין בפרשה זו כדי לפסול אותו או כדי לפגום בטוהר מידותיו.
אחר כך, כשהגיעה העתירה לבג"ץ ובדיקת מבקר המדינה ועמדת היועץ המשפטי לממשלה, והסיפור נגמר כפי שנגמר, נותרה החלטת הוועדה אנדרטה מביכה לפרשה זו.
# # #
אז מה, יהיה מי שיגיד, מדובר בתקלה נקודתית. זהו, שלא. ממש לא. הדוגמה הזאת, וזו שתוצג כאן בשורות הבאות, יש בהן ללמד עד כמה הוועדה הזאת היא פיקציה. כלום. ועדת קישוט. עד כמה אין לה הגדרות עבודה, עד כמה אין לה כלי עבודה, עד כמה אין לה יכולות. חבורה נכבדה של אנשים שמתכנסת בכל עת שמינוי לתפקיד בכיר נמצא על הפרק, רק כדי לציין בסוף הטופס "התרשמנו מאישיותו של המועמד", כשהמועמד הזה הוא איש שאין להם יכולות לבדוק טענות שעולות נגדו, כשכל ההכרות שלהם איתו, זו שמרשימה אותם כל כך, מתמצית בפגישה אחת לא ארוכה במיוחד, וכשאיש לא באמת הסמיך אותה להתרשם מאישיותו או לבחון אותה.
רפרוף בניירת שמנפיקה הוועדה הזאת מייצר תחושה של ישראבלוף אחד גדול. הנה, כאמור, עוד דוגמה. ב־2011 עלה בוועדה עניינה של הד"ר קרנית פלוג, אז מועמדת לתפקיד המשנה לנגיד בנק ישראל. שוב, האנשים שאותם שמעה הוועדה היו אלה שמינו את פלוג, ושמטבע הדברים היו להם רק מילים טובות לומר עליה. שוב, למילים הטובות הללו, שייתכן שהן נכונות מהאות הראשונה ועד לאחרונה, לא הייתה שום נגיעה למשימתה העליונה של הוועדה לבדוק את ניקיון כפיה של המועמדת. סטנלי פישר, שביקש אותה לתפקיד, כתב לוועדה שהוא "מוקיר את סגולותיה וכישוריה המקצועיים, את יושרה והגינותה", וגם ציין שמדובר ב"כלכלנית מצוינת", כאילו שזה רלוונטי. ראש הממשלה, שהמליץ על המינוי, אמר לחברי הוועדה שפלוג היא "אשת מקצוע מהמעלה הראשונה".
השורה התחתונה של הוועדה ביטאה היטב את הדברים. "חברי הוועדה שוכנעו כי ד"ר פלוג היא מועמדת ראויה לתפקיד משנה לנגיד בנק ישראל". שנתיים אחר כך, כשפלוג הוצעה לתפקיד הנגידה, היא הגיעה שוב לוועדה. גם הפעם הגיעו איתה המחמאות. הפעם, נוסף על ראש הממשלה, פיזר אותן גם שר האוצר, יאיר לפיד. השניים, דיווחה הוועדה, "עמדו על סגולותיה" של המועמדת, אותה מועמדת שהם עצמם הציגו. פלוג, כך נראה, היא באמת אישה מרשימה. השאלה היא איזה עניין יש לנו שחברי ועדת המינויים המכובדת יקשיבו לאנשים שסבורים שהמועמדת מדהימה, רק כדי לכתוב שהם חותמים על ההתרשמות הזאת, ולמה בכלל מעניין אותנו מה יודעת לעשות פלוג בתחום המוניטרי, כשכל מה שהטלנו על הוועדה הוא לבדוק את טוהר מידותיה?
נו אז מה, יש מי שיעיר ובצדק, לא כולם יואב גלנט. יש מועמדים שאין על אודותיהם שום מידע בעייתי, שדורש בדיקה. אז זהו, שגם אצל פלוג היה מידע כזה, וגם אצלה הוועדה לא עשתה כמעט כלום כדי לבדוק אותו.
בפני ועדת טירקל הונחה בזמנו תלונה של מי שטען כי פלוג עברה על חוקי התכנון והבנייה בעבודות שביצעה לשיפוץ ביתה. הוועדה לא התעלמה מהמידע, ביקשה מפלוג הסברים ושמעה ממנה את גרסתה, שלפיה מדובר בסכסוך שכנים שהגיע עד בית המשפט ושהסתיים בפשרה שבית המשפט העניק לה את אישורו. לא תאמינו, אבל חברי הוועדה אפילו לא ביקשו לעיין בתיק בית המשפט, רק כדי לוודא שלא עובדים עליהם. "ד"ר פלוג הבהירה בטופס שמילאה, וכן בדבריה בעת שהתייצבה בפני הוועדה, כי לא היה מדובר בעבירה על חוק התכנון והבנייה, אלא במחלוקת בין שכנים, בגדר הליך אזרחי, שנפתרה בפשרה באישור בית המשפט. הוועדה מצאה כי אין ממש בהשגה זאת, והיא דוחה אותה". או במילים אחרות, אם פלוג היא אישה רצינית, ופלוג אומרת שהכל בסדר, למה להטריח את הוועדה לבדוק ולקרוא חומר סתם?
חשוב מאד להבהיר שאין כאן שום כוונה להטיל דופי בקרנית פלוג. היא בכלל לא הסיפור פה. ייתכן שבאמת מדובר בסכסוך שכנים פעוט, שבא על פיתרונו. ייתכן שאילו חברי הוועדה היו קוראים את תיק בית המשפט, היו מגלים שפלוג דייקה בכל תג ותג. העניין הוא שהם לא עשו את זה. לא אצל גלנט, ולא אצל פלוג. לחברי הוועדה אין כלים כדי לבדוק באופן משמעותי משהו, וגם בכלים היחידים שלהם הם אינם מתלהבים לעשות שימוש.
# # #
אם על רקע כל מה שנכתב עד פה בא לכם להציע לחזק את הוועדה, להעניק לה עוד כוח ועוד כלים ועוד אמצעים ולהפוך אותה לעוד יותר אפקטיבית, כאן הטעות. כי את הוועדה הזאת היה צריך לבטל מזמן, מסיבות אחרת לגמרי. את הוועדה הזאת צריך לבטל משום שהיא מיותרת. משום שאין בה צורך.
במקור, חשוב לזכור, המחוקק הסמיך את הממשלה למנות את הרמטכ"ל ואת המפכ"ל ואת ראש השב"כ ובכירים נוספים אחרים. כך, לדוגמה, חוק יסוד הצבא קובע ש"ראש המטה הכללי יתמנה בידי הממשלה לפי המלצת שר הביטחון", ופקודת המשטרה קובעת כי "המפקח הכללי של משטרת ישראל יתמנה בידי הממשלה לפי המלצת השר". בדרך זו התמנו במשך הרבה מאוד שנים אנשים טובים, ופה ושם גם אנשים טובים פחות, כמו בכל הליך מינוי בכל מקום אחר. כוונת המחוקק הייתה ברורה. הממשלה היא שממנה. לא אף אחד אחר.
אלא מה? עם השנים התפתחה אצלנו תפיסת עולם שהופכת כל דבר שפוליטיקאים מעורבים בו לפסול, או לכל הפחות לכזה המדיף ריח רע, מתוך הנחה כי הפוליטיקאים חשודים תמיד כמי שפועלים משיקולים זרים. ומה עושים כשחוששים שפוליטיקאי יפעל משיקולים זרים? מצמידים לו בייביסיטר. וכך, ב־1999, על רקע פרשת בר און־חברון, הוחלט להעמיד ליד הממשלה מטפלת צמודה בדמותה של ועדה מייעצת למינוי בכירים בשירות הציבורי, שהמנדט שלה יהיה "להבטיח את טוהר המידות במינויים הבכירים ולבדוק שמא דבקו פגם או דופי כלשהם במינויים המוצעים". הן את המועמד אמורה הוועדה לבדוק, והן את הממנים. או כפי שקובעת החלטת הממשלה הרלוונטית מ־2006: "...להבטיח את טוהר המידות, ובין השאר, כי לא ייעשו מינויים לא ראויים מסיבות כגון: זיקה אישית, זיקה עסקית או זיקה פוליטית לגורמים בממשלה".
ב־2007, אחרי עתירה שהוגשה בעקבות הכוונה למנות את ניצב יעקב גנות למפכ"ל המשטרה, לקח בג"ץ את הוועדה הזאת צעד קדימה, הרחיב עוד את כנפיה וקבע כי "עיקר תפקידה של הוועדה המייעצת הוא, איפוא, לבדוק את המינוי המוצע מבחינת טוהר המידות במובנו הרחב...". מה זה אומר "במובנו הרחב"? "כל היבט אפשרי אחר שעשויה להיות לו נגיעה לשאלת טוהר המידות הכרוך במינוי". מכאן כבר השמיים הם הגבול. כל מה שחבר ועדה יהיה סבור "שיש לו נגיעה", יוכל להכשיל את המועמדות. כאמור, עד כה הוועדה גילתה רפיון גדול בתחום הזה, אבל ברור שמדובר בעניין זמני. תראו את השיח בעת האחרונה - הן סביב העתירה לבג"ץ נגד חברותם בוועדה של רו"ח איריס שטרק ושל פרופ' יעקב נגל שבחרו להתפטר, והן סביב ההודעה הטרייה על מינוייה של הפרופ' טליה איינהורן. צעד אחר צעד הופכת הוועדה, וכמוה חלק מוועדות האיתור, לעניין עצמו, לגוף העיקרי בכל מה שנוגע למינויים. ודי ברור שאם לא נעצור את ההדרדרות הזאת לא ירחק היום שבו יקבע מישהו שבטוח יותר שהוועדה בעצמה תבחר את הרמטכ"ל ואת המפכ"ל, ולא תיתן לפוליטיקאים דריסת רגל במינויים הללו.
יש משהו בלתי נסבל בניסיון להפוך את המילה "פוליטי" למילה נרדפת ל"מושחת". הפוליטיקאים הללו הם אנשים שאנחנו שלחנו לכנסת, כדי לייצג אותנו. כשהם בוחרים רמטכ"ל חדש, זה ממש כאילו אנחנו בחרנו אותו. כשהם נוהגים בהתאם לציפיות שלנו מהם, זה נהדר. כשהם לא, אנחנו יכולים להדיח אותם בבחירות הבאות. וברגע שאנחנו מצהירים שאיננו סומכים עליהם, אנחנו מצהירים בעצם שאיננו סומכים על עצמנו. זוכרים שיצחק בן אהרון הציע פעם "להחליף את העם"? אז הנה החלפנו אותו, ובמקומו הקמנו ועדה. ומהמקום הזה בדיוק אין לי בעיה שהממשלה, שכולה פוליטיקאים, תקבע מי יהיה הרמטכ"ל ומי יהיה המפכ"ל, וגם מי יהיה היועץ המשפטי לממשלה. היא ורק היא. בלי ועדות מינויים, בלי ועדות איתור ובלי הצורך להיזקק לאישור של כמה פקידים. לא רק כיוון שהחוק הסמיך את חבריה להחליט אלא, כאמו,ר קודם כל כי אני בחרתי בחברים האלה.
ומה יקרה למועמד שיצוצו כל מיני סיפורים עליו, החל מסיפורי קרקעות, עבור דרך סיפורי שחיתות כספית וכלה בסיפורים מהתחום המיני? שיבדוק היועץ המשפטי את הסיפורים ויחליט. אם מדובר בעניינים פליליים, שיפתח בחקירה. אם לאו, שיחזיר את ההחלטה לממשלה.
# # #
עצם העובדה שראש ממשלה, ולא משנה אם קוראים לו נתניהו או יקראו לו אבי גבאי, נתפס בעיננו כאיש נגוע בשיקולים זרים היא עניין לא נורמלי. כי אם הממשלה אינה יכולה למנות רמטכ"ל בלי ועדה חיצונית שתדאג שההליך יהיה נקי ושהשיקולים יהיו טהורים, אז למה לא נקים ועדה שתבחן גם את טוהר שיקוליו של ראש הממשלה כשהוא מוריד מיסים, כשהוא חותם על הסכם שלום או כשהוא יוצא למלחמה? למלחמה, הרי, יש השלכות מרחיקות לכת.
מלחמה עלולה להסתיים עם מאות הרוגים. ומי אמר לנו שראש הממשלה שמוציא אותנו אליה אינו מונע משיקולי בחירות? זוכרים שזו הייתה הטענה נגד מנחם בגין, על רקע הפצצת הכור בעיראק? בדיעבד, אולי נכון היה שוועדה של פקידים תאשר הפצצות מהסוג הזה, רק כדי לנטרל את האפשרות של שקילת שיקולים זרים. שלא לדבר על כך שהיה מעניין מאוד לראות מה הייתה מגלה ועדה שהייתה צריכה לאשר שאריאל שרון החליט לבצע את ההתנתקות משיקולים נקיים ולא בגלל מצבו בחקירות.
את הטרפת הזאת רצוי להפסיק, ויפה שעה אחרת קודם. פעם בארבע שנים נתכנס בקלפי, ועדת המינויים בהרכבה המלא, נחליט על מי אנחנו מטילים את האחריות, וניתן לו לעבוד.