מי שממתינים לפרסום תוכנית השלום של הנשיא טראמפ ועוסקים בהערכות ובניחושים מה תכלול התוכנית - יכולים להירגע. במיוחד אלה החוששים שהתוכנית לא תהיה טובה לישראל או תוהים באיזו מידה תוכנה יהווה סיבה לישראל לדחות אותה ולהיכנס לעימות עם הבית הלבן. גם אם הנשיא טראמפ יממש את דבריו שלפיהם התוכנית צפויה להתפרסם בעוד כארבעה חודשים, אין סיבה לדאגה.
לא חשוב מה יהיה תוכן תוכנית השלום, לא חשוב אילו סעיפים מחנה הימין בישראל ידחה על הסף ולא משנה מה תהיה התגובה הפבלובית של ההנהגה הפלסטינית. התוכנית, אם אכן תפורסם רשמית, כנראה תיפול על קרקע צחיחה, תגווע ותמות כעבור ימים אחדים. סיכום האירועים וההתבטאויות שפורסמו לאחרונה בהקשר לסכסוך הישראלי־פלסטיני, הרווח בקרב דיפלומטים בכירים באו"ם, הוא אחיד: הסיכויים לפתרון מדיני לסכסוך לא היו אף פעם כל כך קלושים כפי שהם היום.
ההתנהלות של ממשל הנשיא טראמפ בשבועות האחרונים בתחום המאמץ להחיות את המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים כללה אספקט אחד שבוצע באופן הכי מוקפד שיכול להיות: שורה של סנקציות ועונשים נגד הפלסטינים. בסקירה על "החזון של הנשיא טראמפ בתחום מדיניות החוץ", כפי שהוא בא לידי ביטוי בנאומו בעצרת האו"ם, טען "הניו יורק טיימס" על סמך ציטוטים של מומחים כי מדיניות העונשים נגד הפלסטינים "רק הגבירה את רוגזם"; לא בדיוק תוצאה מעוררת תקווה.
בנימין נתניהו. צילום: AFP
נאומיהם בעצרת האו"ם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן אישרו את ההערכה שדיבורים על תוכנית שלום הם בחזקת עורבא פרח. נתניהו הוכיח הערכה זאת במקום השולי שתפס נושא השלום בנאומו ובאזכור המקרי של המילה פלסטינים בנאומו הארוך. אבו מאזן מצדו הוכיח את אפסותם של סיכויי השלום בהתמקדות התוקפנית והמתריסה שלו בתנאים שמציבים הפלסטינים לחידוש המשא ומתן. לא הייתה לו מילה אחת של פיוס או רצון טוב.
אחרי שני נאומים כאלה, לדבר על תוכנית שלום או להתפלפל על מה היא כוללת – נדמה כמעשה שאינו מחובר למציאות. ראש הממשלה נתניהו אמר במסיבת עיתונאים משותפת עם הקנצלרית אנגלה מרקל: "אני לא רואה בצד הפלסטיני רצון לשלום". הוא צודק. אבל רופא טוב איננו מסתפק באבחנה של מצב החולה, אלא מציע תרופה לשיפור מצבו. אלא שנראה שראש הממשלה מבין את חוסר התוחלת בתוכנית שלום. זה בכלל לא מעודד, אבל זה מה יש.
