שרה וטורי, שנפצעה באורח בינוני בפיגוע הירי באזור התעשייה ברקן, סיפרה כי שלאחר שנורתה, הגיע עובד פלסטיני בשם באסל שסייע לה ולא עזב אותה לרגע. הערב (שלישי) פורסם בחדשות ערוץ 10 ראיון עמו, בו סיפר כיצד נודע לו על הפיגוע: "החבר'ה שלי אמרו לי "אשרף, אשרף". אני חשבתי שהוא התחשמל, כי הוא החשמלאי שלנו. לא חשבתי שהוא ביצע פיגוע או שיש לו נשק". 

לדבריו, כששמע את קולה של שרה, לא חשב פעמיים. "בהתחלה עליתי למעלה, היו שני הרוגים. פתאום היא (שרה וטורי) ועוד בחורה התחילו לצעוק: "באסל, אנחנו פה, אנחנו פה". נכנסתי למשרד שלה, ראיתי אותה על הרצפה כשהיא מדממת ויש לה שני חורים בבטן, כיוון שהכדור נכנס מקדימה ויצא מצד שמאל".

באסל ירד בחזרה למחסן והביא ערכת עזרה ראשונה בזמן שהמחבל המשיך לירות. הוא שב אל שרה שהתחבאה מתחת לשולחן. "ירדתי למטה, לקחתי את כל מה שצריך, עליתי למעלה ועזרתי לשרה עד הסוף", סיפר, "נשארתי איתה עד הדקה האחרונה". באסל המשיך ואמר "לקחתי אותה עד למדרגות למטה, עד לאמבולנס. לא נתתי לאף אחד שייגע בה. לקחו את שרה לבית החולים ואמרו לי שאחרי שאני ויוגב ירדנו, המחבל ירד מיד אחרינו".

שרה וטורי. "לא נתתי לאף אחד לגעת בה"


"אני עוזר לכולם, לא משנה ערבי או יהודי, לא משנה מי", סיים באסל את דבריו. רבות דובר על הדו קיום שבאזור התעשייה בברקן, בו לצד העובדים היהודים מועסקים אלפי פלסטינים. רפי אלון, מבעלי המפעל המעסיק יותר מ־200 פלסטינים, סיפר אמש כי הוא חש מוכה ונבגד. הוא אומנם הבהיר כי המפעל ימשיך לעבוד ולהעסיק ישראלים ופלסטינים, אבל משהו בו נשבר. "אני בעד דו־קיום", אמר. "אני רוצה להאמין שמדובר בעשב שוטה, שנשלח על ידי אנשים אכזריים. נתתי לפלסטינים כאן כמו לישראלים ואפילו יותר. היום אני מרגיש שבגדו בי. נראה איך נמשיך מכאן".

כזכור, וטורי שוחררה אמש לביתה לאחר שחל שיפור משמעותי במצבה. בטרם שחרורה, שוחחה עם כלי התקשורת וסיפרה על רגעי האימה: "היו לי שתי קופסאות קוטג' קטנות ששמתי במטבח, וכשחזרתי למשרד שלי הבוס שלי הזכיר לי אחרי שיצאתי מהטראומה ששלחתי לו מייל ב-07:32. פתאום, לנה, הבחורה שיושבת מאחוריי, הייתה בחדר וכזה רעדה. אמרתי בטח מישהו לא מרגיש טוב, מישהו בחוץ. איך שיצאתי מהמבואה שלי ושלה הוא עמד מולי וירה בי. ברחתי חזרה למשרד שלי, נכנסתי מתחת לשולחן, שמתי יד בפצע ראיתי שאני מדממת וכל מה שהיה לי בראש זה לנשום, לנשום. יהיה בסדר, ולנשום. ואז שמעתי עוד 5-4 יריות חזקות והצטנפתי מתחת לשולחן, ואז ראיתי שהוא חזר אליי למשרד. ראיתי את הרגליים שלו, את הג'ינס ואת הסניקרס, ותוך שנייה או שתיים הוא נעלם, ואז הייתה דממה".

"אחרי כמה דקות, אני לא יודעת להגיד כמה, פשוט באו החבר'ה, שני המחסנאים באסל ויוגב. באסל המחסנאי שלנו לא עזב אותי, טיפל בי במסירות שאין דברים כאלה. ממנו שמענו שהוא צעק שזיו וקים כבר לא בחיים (נחנקת מדמעות). הוא לא הפסיק לטפל בי עד שהגיעה הפרמדיקית. באמבולנס לא היו בני אדם, היו שם מלאכים, טיפלו בי בצורה שאין לי מילים. לשמחתי, הודיעו לי שהפגיעה היא לא פגיעה פנימית, הכדור נכנס ויצא דרך שביל תעלה שומנית ואין פגיעה באברים פנימיים"