נמרוד דוד פפר מנצח ב"מט", כפי שמכונה המטרופוליטן בניו יורק, מבתי האופרה היוקרתיים בעולם, שם היה יד ימינו של ג'יימס לוין, מגדולי המנצחים של הדור. הוא גם משמש כמנהל המוזיקלי של האופרה בגואטמלה, וכפסנתרן כבר הספיק לנגן עם מיטב התזמורות, אבל בארץ שמו עדיין לא מוכר לקהל הרחב. אין נביא בעירו? בדרך לשינוי הסטטוס, פפר יניף את שרביטו הערב (חמישי) ובמוצאי שבת (21:00, המשכן העירוני למוזיקה ואמנויות רעננה) בקונצרטים אה־לה מוצרט על תזמורת סימפונט רעננה עם עמיתו, הפסנתרן הווירטואוז אלישע אבס, כסולן.
"לא תכננתי לפרוץ דווקא בחו"ל", טוען פפר ושולף סיפור לא נדיר: "לפני 11 שנה יצאתי ללימודי מוזיקה גבוהים במאנס ובג'וליארד בארצות הברית. מבלי שתכננתי, הקריירה שלי התפתחה שם לכיוון הניצוח, אחרי שלפני כן התחלתי בארץ לבנות את עצמי כפסנתרן, וניגנתי אפילו עם הפילהרמונית. אמרת 'אין נביא בעירו'? אני עובד כדי לתקן את זה. בעונה החולפת ניצחתי באופרה הישראלית על האופרה 'דון ג'ובני' מאת מוצרט, ובעונה החדשה אנצח שם על 'סימון בוקנגרה', מהאופרות היפות ביותר של ורדי".
ולפני כן?
"לקראת סוף החודש אנגן עם תזמורת הקאמרטה בפסטיבל הפסנתר בירושלים, ולמחרת אנצח על התזמורת הסימפונית ירושלים, כולל קונצ'רטו לפסנתר של מארק לברי".
כאן צץ מאליו סיפור אישי מרגש של פפר, שעד אחרית ימיה ב־2006, היה, כמו אבס, תלמידה המובהק של פנינה זלצמן, לשעבר מלכת הפסנתר הישראלית: "זכיתי לשמוע כמה פעמים את היצירה שלברי כתב לה בשנות ה־40. היא סיפרה לי שכדי לקבל ממנו את התווים לקראת קונצרט, היא הפרה את העוצר ונתפסה על ידי שוטרים בריטים, שניאותו ללוות אותה בדרך למלחין. כשלברי פתח את הדלת וראה אותם, הלבין כסיד. מדוע? - אחר כך סיפר לה שבביתו היה סליק עם נשק של ההגנה".
קל להבחין אצל פפר בהערצתו לזלצמן. "כאמנית גדולה, פנינה היוותה השראה בלתי רגילה לפסנתרנים צעירים. בכך היה כרוך סיכון שמרוב הערצה אליה, הם ינסו לחקות אותה, בעוד שהיא כיוונה אותנו להיות אנחנו", הוא אומר עליה.
אצל זלצמן נולד החיבור המיוחד שיש לפפר עם אבס, המבוגר ממנו ב־13 שנה: "כשהייתי תלמיד של פנינה, אלישע, שהוכר כגאון מוזיקלי והיה בן טיפוחיו של ארתור רובינשטיין, חזר לנגן אחרי הפסקה ממושכת, שבה התמסר לקריירה אחרת ככדורגלן (הפועל פתח תקווה, הפועל כפר סבא, מכבי אחי נצרת, עירוני ראשון לציון והפועל חדרה). אני שמח שהקשר שלנו נמשך כיום בניו יורק".
"כמוזיקאי מעולה, נראה לי שנמרוד יגיע רחוק, הן כמנצח והן כפסנתרן", צופה אבס גדולות ונצורות לפפר. "אחרי חזרה אחת עם סימפונט רעננה, כשראיתי אותו עובד עם התזמורת, אני יכול לומר שזאת תאווה לעיניים ולאוזניים".
פפר (34) נולד בבת ים וגדל במגדל העמק כבנם של מזכירה ונהג אגד. הוא צמוד לפסנתר מגיל 7. "זה בא ממני, בלי הכוונה מהוריי, אבל בעידודם", מעיד פפר, שאחרי התיכון בעירו שירת בצבא כמוזיקאי מצטיין. שנתיים אחרי השחרור המריא ללימודיו בניו יורק.
שם, בתפוח הגדול, כשהכיר את המנצח היהודי הדגול ג'יימס לוין, מי שהיה 40 שנה המנהל המוזיקלי של המטרופוליטן אופרה, התחוללה אצלו התפנית לכיוון הניצוח, כשהפך לעוזרו ובמקביל למד את התחום בג'וליארד אצל המנצח אלן גילברט.
איך נקלעת דווקא לגואטמלה?
"מי שהביא אותי לגואטמלה היה מריו צ'אנג, זמר טנור מחונן בן המדינה הזאת, שפגשתי ב'מט'. למריו ולאשתו, שגם היא זמרת, היה חלום במשך שנים לפתוח בית אופרה ראשון במדינתם. כשהם הגשימו את החלום, הם הזמינו אותי לנצח שם במעמד חגיגי, בנוכחות נשיא המדינה. לאור ההצלחה העצומה, הוזמנתי להיות המנהל המוזיקלי, וזאת המשרה הראשונה שלי כמנצח ראשי. ועוד משהו: אני רואה בעיסוק שלי במוזיקה שליחות - לא רק מקצוע", יוצא פפר בהצהרה לא שכיחה בין חבריו בעולם הצלילים. "מעבר להנאה שהיא גורמת, אין כמוה כדי לקרב ולרפא לבבות. מבחינתי, זהו הייעוד של חיי".