בני בן ה־8.5 מאוד בררן באוכל ומונע מעצמו הרבה דברים. לאחרונה הוא החל לחזור הביתה עם כריכים שלמים מבית הספר, לדלג על ארוחות צהריים ולהשאיר צלחות מלאות בארוחת הערב. אני מכריחה אותו לאכול ואומרת לו שהוא חייב לאכול קצת - אחרת הוא לא ישחק במחשב. מה עלינו לעשות כדי לעזור לו, והאם לדעתך מדובר בבעיה רגשית או רפואית? 
“לאוכל יש מטרה אחת בלבד, והיא להזין את הגוף באנרגיה ולתת לו פחמימות, חלבונים, מינרלים וויטמינים. אנחנו לא יכולים לדרוש מילד לאכול בכוח, או להגיד לו שאם הוא לא יאכל הוא לא יצפה בטלוויזיה או ישחק במחשב, כי כך אנחנו בונים אצלו הפרעות אכילה. אם ילד לא אוכל, משלימים לו את החוסרים על ידי כמוסות וויטמינים. לתפיסתי, ככל הנראה יש לשנות משהו באופן ההתנהלות שלך מולו: כשהוא לא אוכל הוא מקבל יותר תשומת לב, ולכן חשוב שתבדקי מה הוא מרוויח מהדבר הזה.

אם נניח הוא מחזיר הביתה כריכים שלמים, תדרשי ממנו שהוא ימצא למי לתת אותם. תגידי שאת ואביו עובדים מאוד קשה בשביל שיהיה לכם אוכל בבית, וזה לא הגיוני שהוא מחזיר הביתה כריכים ואת צריכה לזרוק אותם לזבל. תגידי לו שיחפש מי ירצה לאכול את הכריך, ואם הוא בכל זאת מגיע הביתה כשהכריך שלו נשאר בתיק, תגידי לו שאת מאוכזבת ממנו שלא עזר לילד רעב שבוודאי צריך את הכריך הזה, ותראי לו איך את זורקת אותו לפח.

ככה את מרוויחה כמה דברים - את לא מעירה לו למה הוא לא אכל את האוכל שלו, ואת גורמת לשיח שביניכם להישמע אחרת לגמרי. מעבר לזה, עלייך לפנות לרופא המשפחה ולקבוע לו סדרת בדיקות מקיפות. תשתפי אותו בזה ותגידי לו שכבר קבעת לו בדיקת דם. יכול להיות שהוא יגיד בסדר, ויכול להיות שהוא יגיב בצורה אחרת לגמרי: יגיד שהוא בריא ויתחיל לאכול כדי להוכיח לך את זה. גם אם זה יקרה, תעשי את הבדיקות ואל תוותרי לו. בהצלחה”.
אני שוקלת להעביר את הילדים שלי לחינוך ביתי, אבל חוששת. האם לדעתך עלולות להיות השלכות שליליות לשיטת חינוך זו? 

“כשאנחנו הופכים מהורים למורים, חשוב שנעשה זאת כמו שצריך. חינוך ביתי דורש עבודה, מסירות, התמדה והשקעה מאוד רבה של אותו הורה שנשאר בבית עם הילדים. יש לחינוך מסוג זה כמה וכמה יתרונות משמעותיים במיוחד, ובהם התאמה אישית לרמה וליכולת של הילד. בד בבד, יש כמה דרישות סף של משרד החינוך ויעדים שצריך לעמוד בהם, לרבות בחינות סוף שנה שמעידות על כך שהילדים אכן מקבלים את ההשכלה המתאימה להם.

ההצעה שלי: אל תקראי נבואות זעם בנושא, תבחני אותו היטב. אני מכירה אישית לפחות תשעה ילדים שמקבלים חינוך ביתי, ולא נתקלתי בשום בעיה חברתית וזאת משום שהם לא באמת לבד - ההורים דואגים גם לרווחתם החברתית ויוצרים קבוצה עם עוד כמה ילדים באזור שגם הם נהנים מחינוך במסגרת ביתית - או שהם הולכים לחוגים, יורדים לגן השעשועים, ואז מתחברים לילדים אחרים המתגוררים בסביבתם”. 
אני צמחוני יותר מ־20 שנה, ואשתי לא צמחונית. הנושא הזה מעולם לא תוקשר מול הילדים בבית (ילדה בת 7 וילד בן 3.5). כיצד אפשר לתווך להם את הנושא מבלי שזה יישמע בעייתי?
“אתה יכול לייצר עניין אצל הילדים שלך, נניח בעת ישיבה משותפת במסעדה, שבמהלכה תאמר למלצר שאתה לא רוצה מנה מסוימת כי אתה צמחוני. ייתכן שכבר אז הם ישאלו אותך מה זה אומר, ואם לא - תוכל ליזום זאת אם תשאל אותם, לדוגמה, ‘אתם רוצים לדעת מה זה צמחוני?' התשובה שלך צריכה להיות מאוד פשוטה ולא מתחכמת. אתה יכול להגיד להם שצמחוני זה מישהו שלא אוכל בשר. אם הם ישאלו אותך למה - אל תגיד להם שאתה לא רוצה שיעשו מהכבשה שיפוד, פשוט תגיד שאתה מעדיף שהחיות יחיו.

אם אחד הילדים ישאל אם הורגים את החיות, אתה יכול להגיד שכן, אבל בשל גילם רצוי שתימנע מהוספת פרטים על הנושא כדי לא להכאיב להם או לעורר בהם טראומה. עם השנים, אני בטוחה כי הם ילמדו עוד על הנושא. חשוב שתיקח בחשבון שיש סיכוי שאחד הילדים ירצה לחקות אותך ויגיד שגם הוא רוצה להיות צמחוני. במקרה כזה, אתה חייב להסביר לו את החוקים, ולהגיד לו שהוא יהיה חייב להעשיר את התזונה שלו בקטניות ובירקות. תסביר לילד שהגוף צריך את התזונה שלו, והכל כמובן בקלות ובטבעיות. אם הם לא מוכנים לאכול קטניות, קינואה וירקות על בסיס קבוע - אתה יכול להגיד להם שכרגע אתה מעדיף שלא יפסיקו לאכול בשר, לפחות עד שיהיו גדולים יותר ויוכלו לשנות בצורה אחראית את התזונה שלהם”.