ירי הטילים לבאר שבע וגוש דן היה בבחינת הפתעה גמורה למערכת הביטחון, במיוחד לאור כך שבימים האחרונים לא היה שינוי במדיניות הפעלת האש של צה"ל, למרות האירועים החמורים על הגדר. כך, התרחיש של ירי לטווחים של מעל 70 ק"מ, לא נלקח כאפשרות בעלת סבירות גבוהה, למרות שלאחר ההחלטה האחרונה של שר הביטחון, אביגדור ליברמן, להפסיק לחלוטין את הזרמת הדלקים, היה ברור שרף המתיחות צפוי לעלות.

בימים האחרונים הצהיר שר הביטחון כי ישראל צפויה להנחית מכה קשה על חמאס, אבל בפועל כפי שציינו, בקבינט שהתקיים בתחילת השבוע, לא התקבלה החלטה כזו, ולכן גם תגובת נגד של חמאס או ארגונים אחרים בירי ארוך טווח לעבר מטרות בישראל, לא היוו גורם בשינוי בתוכניות צה"ל. למעשה, מבחינה צבאית, התקפית והגנתית, לא היה כל שינוי.

איכות הרקטות שנורו לעבר באר שבע וגוש דן הובילו את צה"ל למסקנה חד משמעית, כי מדובר באמצעי לחימה שנמצא רק בידי שני ארגוני טרור ברצועת עזה: חמאס והג'יהאד האסלאמי. רקטה לטווחים בינוניים, שמכילה חומר נפץ רב יחסית ומיוצרת בייצור עצמי ברצועת עזה.

לעומת פעמים קודמים, לפחות ברמה ההצהרתית בישראל, לא מקבלים את הטיעון כי מדובר בפעולה של ארגון סורר, שפעל על דעת עצמו - יכול להיות שההפעלה והירי בוצעו באמצעות הפעלה עקיפה, אבל האחריות הישירה היא על חמאס. המצרים, שמנסים למצוא נקודת יציאה שתרגיע את השטח מנסים בשלב הזה להיאחז בכל בכך שהירי לישראל בוצע גם כנגד חמאס עצמו.

פגיעת הרקטה בבאר שבע. צילום: מרק ישראל סלם


כרגיל באירועים מהסוג הזה, לאחר סבב המהלומות הראשון, הקשב תקשורתי ומוקד העניין עובר לקהיר בניסיונות של המצרים להגיע לרגיעה ולתווך בין הצדדים, וזה גם מה שקרה אתמול. כך למעשה מתנהלת ישראל כבר חצי שנה במדיניות חלולה שאין בה דבר בכדי קבלת החלטות רציניות בציר צבאי או מדיני. הכלת האירועים, כך שלא יובילו להסלמה עומדים במרכז קבלת ההחלטות יחד עם שיקולים פוליטיים, הרצון בשקט לכאורה על פני הסלמה, מוביל בעיקר לחוסר יוזמה, כאשר גם ברמה הצבאית נזהר הצבא מלמתוח את הקווים, מתוך חשש שכל פעולה שתחרוג מהמשוואה המקובלת תוביל לעימות רחב ברצועה.

בפועל התהליך בדיוק הפוך, הגמגום הישראלי, אל מול הקמפיין של חמאס, מוביל בדיוק לאותה מלחמה שממנה כולם רוצים להימנע, ובצדק. הערבוב בישראל שבין התפיסה הביטחונית והמקצועית, אל מול שיקולים פוליטיים שהתחזקו לאחרונה, על רקע הבחירות שלכאורה עומדות בפתח, הביאו את התנהלות הקבינט כבר למחזות האבסורד.

ממבצע צבאי ועד פעולות נוספות שהצבא חייב לעשות, על מנת לשפר באופן דרמטי את המתרחש על הגבול יש מרחק רב. שינוי בדפוס הפעולה של צה"ל צריך לבוא לידי ביטוי בפעולות בשטח ולא בהצהרות מתלהמות, מהם מבין חמאס בעיקר את עומק הוויכוח והמצוקות הפוליטיות שהוא מצליח לזרוע בקרב ההנהגה שלנו. חמאס לעומת ישראל לא ממהר לנדב לציבור אצלנו את העימותים הפנימיים שם, בשביל לחשוף אותם, צריך המודיעין שלנו להשקיע מאמץ. 

עם כל הכבוד לניסיונות של המצרים, התנהלות הקבינט היא זו שצריכה לעניין אותנו, תחת השאלה מה המדיניות של ישראל בעת הזו. בחצי השנה האחרונה מנהל חמאס מערכה מול ישראל, וניכר שגם בצה"ל וגם בדרג המדיני, מתקשים גם הפעם להבין את הצד השני ולנתח את מהלכיו. דווקא הירי האחרון צריך לספק לדרג המדיני והצבאי הזדמנות להפקת לקחים ושינוי מדיניות, מתוך מחשבה ולא מתוך התלהמות.