השקר הסוני: רצח העיתונאי הסעודי חושף ממה מורכבת הפוליטיקה הערבית

הירצחו באיסטנבול של העיתונאי הסעודי ג'מאל ח'אשוקג'י, בתוככי הקונסוליה של המדינה החשוכה והפיאודלית ערב הסעודית, הינו אירוע רב־עניין מהיבטים שונים. בניגוד להררי הכזבים המופצים בתקשורת המערבית, שלפיהם ח'אשוקג'י - שפרסם ב"וושינגטון פוסט" מעת לעת מאמרים נגד השלטון הסעודי - הינו סוג של עיתונאי לוחם חופש בשל ביקורתו על השלטון הריאקציוני של בית המלוכה בכלל ועל יורש העצר מוחמד בן סלמאן בפרט, בפועל ח'אשוקג'י הינו חשוך אף יותר מן השלטון שאותו הוא מבקר בחריפות. וזאת מן הטעם הפשוט כי הוא תועמלן מובהק של כנופיות "האחים המוסלמים" השורצות בכל מקום בעולם הערבי הסוני. עובדה זו כמובן אינה מצדיקה את חיסולו הברברי על ידי השב"כ הסעודי, אולם יש בה כדי לתאר נכונה את מהות עבודתו העיתונאית של ח'אשוקג'י ואת פעילותו האופוזיציונית נגד המשטר הסעודי, ש"האחים המוסלמים" רואים אותו כאויבם העיקרי.

הירצחו של ח'אשוקג'י בלב הקונסוליה הסעודית באיסטנבול, וההכחשה השקרית והבוטה של השלטונות הסעודיים, שלפיה עזב את הקונסוליה כשהוא בריא ושלם, יש בהם כדי להגחיך את ההסכמה הכלל עולמית באשר להיותה של ערב הסעודית מדינה מתונה ומרכיב חשוב בציר הערבי הסוני המתון, שבו חברות גם מצרים, ירדן ומדינות המפרץ, ושאמור למנוע את התפשטות איראן השיעית במזרח התיכון.

בשל היותו של ח'אשוקג'י בעל "תעודה ירוקה" אמריקאית (גרין קארד בלעז), כמו גם בשל השקר המטופש - שהופרך על ידי מצלמות האבטחה המתעדות את הכניסות לקונסוליה והיציאות ממנה - תפס האירוע את תשומת לב התקשורת העולמית. מן הראוי להבהיר כי אין ברצח הפוליטי, הברברי והחובבני הזה משום תרחיש יוצא דופן ברחבי העולם הערבי־סוני. חיסולים פוליטיים שכלל אינם מדווחים בתקשורת העולמית ומשום כך דומה כאילו אינם מתרחשים, הינם מעשים שבשגרה בכל הארצות הערביות הסוניות "המתונות". למעט מצרים, שהינה דיקטטורה הנשלטת על ידי חונטה צבאית ופאשיסטית למחצה, שאר המדינות הינן דיקטטורות מלוכניות, ותפקידן של כל זרועות השלטון בהן, לרבות מערכת המשפט, הוא להוציא לפועל את רצון בית המלוכה.

מעלליו של המשטר הסעודי חושפים גם את המרכיב שעליו מבוססת הפוליטיקה הערבית באשר היא - לרבות הפוליטיקה של נציגות הערבים המוסלמים בישראל, קרי, סיעת "המשותפת" בכנסת - הכזב והרמייה. כמה עזות מצח נחוצה כדי לדבוק בשקר שח'אשוקג'י עזב את הקונסוליה, כאשר מצלמות אבטחה מפריכות את הרמייה מיד עם צאתה לאוויר העולם. רמייה שכזו יכולה לבוא לעולם אך ורק בתוך תת־תרבות פוליטית שהכזב הוא יסוד היסודות שלה.

הסעודים היו ממשיכים לדבוק בכזב זה אלמלא הנשיא דונלד טראמפ, שהבהיר כי אם יתברר שח'אשוקג'י נרצח בתוך הקונסוליה ובהוראת בכירי בית המלוכה בריאד, תיענש סעודיה קשות. תגובתם הראשונית של הסעודים הייתה כי אם ארה"ב תנקוט עיצומים וענישה כלפיהם, התגובה תהיה העלאת מחיר הדלק ל־200 דולר לחבית - איום סרק שגם הוא בשקר יסודו - אולם עד מהרה התעשתו הסעודים ושינו לגמרי את נימת דבריהם והסכימו להכנסת הטורקים לקונסוליה בכובע של שותפים לחקירת האירוע, תוך הודעה מפורשת כי ח'אשוקג'י לא עזב "בריא ושלם" את הקונסוליה, אלא "נהרג בטעות" תוך כדי חקירתו. "הסבר" שהינו כמובן רמייה נמוכה נוספת ב"ילקוט הכזבים" הסעודי.

תוכנית החיסול

אונסק"ו - אחד מגופי האינטרנציונל האנטישמי הידוע בשם האו"ם - נשלט באופן מוחלט על ידי הגוש האפריקאי־אסייתי, שבו חברות 57 מדינות מוסלמיות, רובן סוניות "מתונות". יתר מדינות הגוש האפרו־אסייתי באונסק"ו מצביעות יחד עם הגוש המוסלמי בכל עניין שמועלה על ידו. בניגוד למועצת הביטחון, בשום מוסד של אונסק"ו אין לאף מדינה זכות וטו למניעת קבלת החלטה. לפיכך ביוזמת הפוליטיקה הערבית־מוסלמית, שרובה כאמור סונית "מתונה", קיבלה אונסק"ו החלטות כוזבות להדהים, ולפיהן הר הבית (שהכותל המערבי שלו נבנה על ידי הורדוס) ומערת המכפלה (שהבניין הנוכחי הניצב מעליה נבנה גם הוא על ידי הורדוס) הינם אתרי מורשת פלשתיניים בלבד ולעם היהודי אין אליהם כל זיקה ונחלה. אלה הן עוד שתי דוגמאות לתת־תרבות השקר והכזב של הפוליטיקה הערבית־מוסלמית, לרבות של המדינות הסוניות "המתונות".

בתוך כך, אין מנוס מן המסקנה כי שירות הביטחון הסעודי שביצע את הרצח המתועב מצטיין בתת־רמה תפקודית. כנופיית 15 המרצחים של השב"כ הסעודי מתועדת באמצעות המצלמות שסביב הקונסוליה ובמצלמות אבטחה אחרות, החל מהגעתה בטיסה ישירה מריאד ועד לכניסתה לתוך הקונסוליה. כמו כן, שמות המחסלים ואזרחותם נחשפו מיידית. כך פועלת כנופיית עבריינים שכונתית ופרימיטיבית, אולם אין זה תפקוד המצופה מיחידת עילית של גוף ביטחוני מקביל בתפקידיו לשב"כ ו/או המוסד הישראליים.

בהערת אגב, פניית הפרסה של הסעודים הינה תוצר בלעדי של תפקודו המזהיר של טראמפ בזירה הבינלאומית, שם הוא מפעיל בצורה מושכלת ונבונה את עוצמתה של אמריקה. באותו סוף השבוע שעבר אולץ גם הדיקטטור הטורקי ארדואן - בן בריתם של "האחים המוסלמים" - להתקפל. בניגוד להכרזותיו המתלהמות שלפיהן העיצומים האמריקאיים לא יכניעו אותו לעולם ולא יביאו לשחרור הכומר האוונגלי אנדרו ברנסון העצור בטורקיה באשמות שווא, נכנע הוא לאותם עיצומים בתוך פחות מחודש, זאת לאחר שריסקו את הלירה ואת הבורסה הטורקית. בסוף השבוע שעבר כבר התקבל הכומר המשוחרר על ידי טראמפ בבית הלבן לעיני המצלמות.

הדיקטטורות הערבו־סוניות "המתונות", חרף אפלת משטריהן, הינן, ולא במקרה, יקירותיו של השמאל הקיצוני הפוליטי והתקשורתי בישראל. בראש ובראשונה בשל "תוכנית השלום" הסעודית משנת תשס"ב (2002). תוכנית זו אינה אלא אחיזת עיניים שקרית שיסודה בחובתה של ישראל, בין שבדרכי נועם ובין שלא בנועם, להסכים להשמיד את עצמה. שלושת מרכיבי תוכנית ההשמדה מרצון בחסות "הכרה בישראל של כל העולם הערבי", הינם: "גבולות אושוויץ 67'", ירושלים "הערבית" בירת "פלשתינה" והכנסת כחמישה מיליון ערבים לתוך מדינת ישראל, על יסוד החלטה 194 של מועצת הביטחון משנת תש"י (1950), הדורשת מישראל בדיוק את זה.

תוך גילוי שחצנות ערבית טיפוסית, הסעודים מבהירים כי שלושת אבות ההשמדה העצמית שאותם נדרשת ישראל לקבל במסגרת "תוכנית השלום", אינם נתונים כלל למו"מ ויש לקבלם וליישמם כמות שהם וללא כל סייג. או אז, בתמורה, יכיר העולם הערבי כולו ב"ישראל", שבפועל כבר לא תהיה קיימת. כל אלה לא מונעים מן השמאל הקיצוני הפוליטי ועוד יותר מכך, התקשורתי, להתפעל מן התוכנית הסעודית, תוך יצירת מצגי שווא בכוונת מכוון באשר למרכיביה האמיתיים של "תוכנית שלום", זו שאותה הם מכתירים בכחש כ"פריצת דרך ערבית לשלום ולהכרה בישראל ולסיום הסכסוך", בעוד בפועל, "סיום הסכסוך" על פי התוכנית הסעודית מותנה בסיום קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית בשלב ראשון, ובתוך זמן קצר, כתוצאה נלווית הכרחית, סיום הקיום היהודי בא"י.

על כל זאת כבר נאמר לא אחת, הים הוא אותו ים, הערבים הם אותם ערבים, השקר הוא אותו שקר, והשמאל הקיצוני - העבודה ומרצ - הוא אותו שמאל קיצוני.