הסיכום הכי מדויק של סאגת הרצח המצמרר של העיתונאי הסעודי ג'מאל חאשוקג'י היה דווקא של טראמפ: מדובר בטיוח הגרוע ביותר בהיסטוריה. ואכן, כשמתגברים על ההלם הראשוני ממידת האכזריות שבני אנוש מסוגלים להפגין זה נגד זה, ההלם האמיתי הוא מהחובבנות בביצוע.
עצוב, אבל יש הרבה מאוד צביעות וטיוחים תחת הכותרות היפות של "קִדמה" ו"זכויות אדם", ולא תמיד רואים מה רוחש מתחתן. למה בכלל הוכינו בהלם ובתדהמה? כאילו שרק עכשיו התברר שסעודיה החמודה אינה מדינה חופשית שדוגלת בשוויון מגדרי ומשתגעת על הומוסקסואלים, אלא מוציאה להורג סדרתית שמשתיקה את מתנגדי המלוכה ביד אלימה.
הצביעות פורחת גם אצל ארדואן, שהזדעזע מהרצח: בין מאסר עיתונאים לחיסול מתנגדים, כשזה משרת לו איזה אינטרס מפוקפק מול רוסיה או איראן, פתאום הוא הופך ללוחם זכויות אדם.
אבל הצביעות והטיוח אינם מפסיקים שם. בשבוע שעבר פורסם דוח חריף של ארגון Human Rights Watch על עינויים סיסטמטיים של מתנגדים פוליטיים ברשות הפלסטינית ובעזה. זו אינה הפעם הראשונה שבה דוח כזה מתפרסם, אבל פרט לכותרות המקומיות שמבצבצות ונעלמות אחת לכמה שנים, במרתפי הרשות אפשר לקיים די בנחת שגרת חאשוקג׳י יומיומית. כלומר, מי שמפנה את כל זרקור זכויות האדם לישראל, שכן או לא עצרה את עאהד תמימי, מאפשר לסיפורים האיומים ביותר להישאר בשוליים ובמחשכים. ארגוני הזכויות שקמו לטובת הפלסטינים הם פוליטיים, ולכן גם אם הכיבוש יסתיים מחר, מצב זכויות האדם של הפלסטינים לא ישתפר. חיפוש המילה "חמאס" באתר Human Rights Watch מספר הכל: הוא מניב 484 אזכורים, בעוד שחיפוש המילה "ישראל" מניב 1,682 אזכורים. כך, למרות קיומם של ארגונים רבים כל כך, את זעקות הסבל הכי נוראיות פשוט לא שומעים.
אם לחזור לגורלו הנורא של העיתונאי, מצד אחד, זהו סיפור מחריד שלא יכול להיסלח בשום צורה. מצד שני, יש להניח שהוא ייסלח, כי היחסים ארוכי הטווח עם סעודיה חשובים יותר. זה לא רק הכסף; סעודיה היא חוליה חשובה בקואליציה של מדינות ערב מתונות מול איראן.
אין ספק שכדי לקדם תהליך מתמשך של שיפור זכויות בעולם דרושה סבלנות, לצד מידה מסוימת של צביעות. הרי אפילו בימי אובמה האמריקאים לא הצליחו לסגור את מתקן הכליאה בגואנטנמו. אבל השאלה היא כמה רחוק לוקחים את הצביעות הזאת.
הרפורמטורים הסעודים אומנם הואילו לאחרונה לאשר לנשים לנהוג, אבל מיד לאחר מכן ניסרו עיתונאי בעודו בחיים. טוב שמתקיימת סערה כדי שהסעודים ילמדו שלמען היחסים המסחריים והכבוד הבינלאומי, הם ייאלצו בכל פעם לעשות עוד צעד קטן לכיוון אמות המידה של המערב. זה תהליך, וזה לא יקרה בבת אחת.
לכן אנחנו אמורים להיות מספיק אחראים ומתוחכמים כדי לומר: אני דוחה את ההסברים ההזויים של סעודיה על הרצח, ועם זאת מכיר בחשיבות האסטרטגית של היחסים. ועדיין, במסגרת הצביעות, כדאי שנזכור שכשעוברים איתה את הגבול, מגיעים לתוצאה הפוכה, כך שבפעם הבאה שמסבירים בלהט כמה הרשות הפלסטינית נהדרת ושוכחים את הדוח שפורסם, כדאי לפחות לזכור את תגובתה הרשמית לסיפור: "הרשות הפלסטינית מדגישה בזאת כי ערב הסעודית בראשותו של המלך סלמאן ויורש העצר הייתה ועודנה מדינת צדק, ערכים ועקרונות".