ההפקה של תיאטרון גשר מאת רוברט אייק לטרגדיה יוונית מאת אייסכילוס, מצליחה להציב רף גבוה המשלב בין אמנות ואתגר, כוללת עבודת וידיאו־ארט נפלאה (בימוי וידיאו־ארט: אדי קבטנר) ומראה כי יש מקום לפרשנות מודרנית בטיפול מוקפד, המאפשר לצופים לא רק לסמן וי על טרגדיה יוונית שעלתה לראשונה בשנת 458 לפני הספירה, אלא גם לעורר דיון ערני, חי ובועט מתמיד.
וגם אם טרגדיה יוונית מעוררת אסוציאציה של עולם ישן, הרי הגרסה המודרנית מוכיחה שמדובר במאפיינים אנושיים שלא נס ליחם. כך לדוגמה, הקריאה "בוגד" כלפי המנהיג הצבאי אגממנון, מחזירה את הקהל באולם לשיח שמסרב להיעלם מהתודעה הציבורית.
ההפקה של גשר, המגישה טרגדיה יוונית בלבוש מודרני, היא סאגה משפחתית מדממת ומרגשת, המתפרשת על פני כמה עשורים ועוסקת בנושאים הנצחיים: מלחמה, משפחה, גורל, חמלה וצדק. במרכז המחזה - סיפור משפחתי־פוליטי על המנהיג הצבאי המיתולוגי אגממנון, השולח חיילים למות בשדה הקרב במלחמה שלא נגמרת, ומתבקש להקריב את בתו הקטנה איפיגניה, לטובת השלום.
הצד העדכני בא לידי ביטוי בתרגום הקולח של רועי חן, הנשמע טבעי לחלוטין מפי השחקנים. הבמאי, יבגני אריה, מטפל בסוגיה באמצעות פרשנות פוליטית ואישית, שאינה נותנת מנוח לקהל הצופים. בדרך להעתיק את הטרגדיה היוונית מכאן לשם, ולהביא את הטרגדיה אל הכאן ועכשיו, נעשה חישוף ממוקד החושף את הכוונות הטובות של יוצרי ההצגה.
הגרסה המודרנית מעבירה את העלילה היישר מדפי המיתולוגיה אל הממד האנושי־משפחתי באמצעות בני המשפחה המגלמים את המקהלה, תוך עימות הצופים עם מציאות רלוונטית גם לימינו אנו.
השחקן דורון תבורי, המגלם את אגממנון, ואפרת בן צור, המגלמת את רעייתו קליטמנסטרה, מגישים ביצוע מדויק עד כאב, חריף ומלא עוצמה. אציין גם את נטע שפיגלמן, המגלמת את בתם הבכורה אלקטרה, רות רסיוק, המגלמת את קסנדרה ואלון פרידמן, המגלם את אורסטס, בנם של השניים בבגרותו. כולם מציגים עבודה מצוינת.