עד ראייה לתאונה הקטלנית בה נהרגה משפחת עטר בכביש 90 סמוך לים המלח סיפר ל"החדשות" על שנגלה לעיניו בזירת התאונה. "אנחנו היינו במרחק של 300-200 מטר משמה. שמענו בום ועלינו למעלה לראות, ואז ראינו את הרכב בוער. הוא היה כדור אש, פשוט כדור אש, ברדיוס של שש-שבע מטר ומסביב ענן עשן אפור שגם לא נתן לנו לראות. מחזה מחריד, זה מזעזע, מזעזע. במיוחד אחרי שאתה שומע שהיו בתוך הרכב שמונה אנשים. אתה בכלל לא מעכל". ברכבו של הנהג הפוגע נמצא קנאביס ששימש אותו לצרכים רפואיים, אך לא נמצא ברשותו אישור להחזקתו מטעמים אלו. 



"משפחה טהורה, הייתם כל כך מיוחדים, וכך גם הלכתם מאיתנו", ספדה למשפחת עטר חברת המשפחה שליוותה אותם עם עוד מאות רבות בדרכם האחרונה, "אין אותך שושי אהובה לי כל כך. זה לא יכול להתחבר לי. לפני כמה ימים ראיתי אותך ליד הגן של הילדים ושמחתי שיצא לנו להיפגש ולשבת ביחד. בלי מסיכות, דיברנו על נושאים רגישים ואישיים. אמרתי כמה את מדהימה, שהילדים הם פירות עמל והשקעה", ספדה להם רננה שלם, שכנה וחברה קרובה.



לווית משפחת עטר. צילום: אבשלום ששוני



"זכיתי ללמד את עטרת הנסיכה, זכיתי שהייתי שכנה שלכם. יריב, איך היית אדם ציבורי, רחוק מפרטיות ואגואיזם, וששבת נכנסה, עברת דלת דלת, אמרת שמע ישראל, והמשכת הלאה. סעודת השבת המופלאה שזכינו לאכול אצלכם אחרי שעברתם לבית החדש, שקניתם בעמל 20 אצבעותיכם. האווירה, הפשטות", הוסיפה, "יריב סיפר סיפורי תורה וריתק את כולם בזמן שהגשת אוכל. כמה הרמוניה. יריב פינק אותי במיוחד והביא אוכל שהכנת לי בזמן שילדתי. הכנת במיוחד מה שהיה מותר לי".



"השיחות איתך, שושי אהובה, לא סיימנו לדבר, לא סיימנו ללמוד ממך. לאן הלכת? הלב לא תופס ולא מכיל. מאז ששמכם עלה על המזבח, לא פסקתי לזעוק זעקות שבר מרות. איזה הורים הייתם. איזה מיוחדים. כמה הקשבתם לילדיכם, לדרך שלהם, לצורך, והכל בנחת רוח. רגליהם היחפות של ילדיכם יחסרו לי. ימי החופש שעטרת לקחה סתם כדי להיות עם אחותה. איך כל זה קרה עם חיוך על הפנים. אני לא מעכלת שזאת פרידה. תדעי שאנחנו מתגעגעים. משפחת עטר שהביאה שמחה לשכונה שלנו. מאחלת שנלמד מכם לגדול, ולא לוותר כשהדרך היתה קשה. לא מעכלת, אהובה שלי. מתגעגעת. היי שקטה, הכל בסדר. אפילו המחנק עומד להשתחרר. זה עולם אחר. תהיי שקטה, כי אין בך דופי. כאילו מעפר פורחת שושנה".
מוריה צביאל, תושבת היישוב ושכנתם של המשפחה ספדה למשפחה ב-103FM: בכאב על בני המשפחה: "אין לי מילים לתאר את האסון. זה ממש בלתי נתפס. מדובר במשפחה שמחה שלא הפסיקה לחייך. הבת הגדולה הייתה החניכה שלי בבני עקיבא, ילדה אחראית ובוגרת. אתמול ישבנו עם חברותיה ונדהמנו מהאסון. אי אפשר לעכל. כולנו היינו משפחה אחת בשכונה וכעת נוצר חור שאי אפשר למלא. המשפחה נסעה לטיול משפחתי בעקבות יום החופש הלאומי שאפשר זאת. זה היה אמור להיות יום כיף".