נכנסנו למבחן הזוגיות האולטימטיבי. לפי הסטטיסטיקות שנחשפתי אליהן, שיפוץ בית עלול להיות קטלני לזוגיות. באחד מגלגולי הקריירה שלי הגשתי תוכנית ריאליטי בערוץ עשר שעסקה בשיפוצים. הפוטנציאל והציפיות לקראת ההשקה הרקיעו שחקים, אבל המציאות הכתיבה תוצאות אחרות ובמקום פצצת רייטינג מעשירה חטפנו דשדוש שהשאיר את כולנו חבולים ומלאי טיח.
במהלך העשייה הזו, ובעקבות אין ספור שיחות על שבירת קירות ובחירת אריחים למדתי שלא משנה כמה בני זוג קשורים, ויכוח על פרקט עץ או למינציה יכול בקלות להוביל למפגש בצד הלא נעים של הרבנות. אולי הגיע הזמן לייסד שם אזור שמיועד ל"סכסוכים שלא יושבו בין אוהבים על אינטרפוץ".
הלכה למעשה, אחרי הגמר חלק מהזוגות שהשתתפו בתוכנית, שבמסגרתה הם שיפצו דירה בבניין אחד בתחרות מול זוגות אחרים, נפרדו. למוד ניסיון בחרתי מראש בדרך הפייסנית והחכמה והנחתי את כל העשייה בידי אשתי.
מדי פעם אני מגיע לדירה לגיחה מתעניינת או סקרנית לכאורה באשר לברזים, לדוש ולשאר רעות חולות. ככל שהדיון מסתבך, כישורי המשחק שלי מגויסים בעוצמה רבה יותר, התעניינותי גדלה, והבנתי, בהיותי סתום גמור בנושאים טכניים, קטנה. כשאני ממש מגזים ורוצה לקחת חלק פעיל בעניין, אשתי מביטה בי בחמלה ואומרת לנוכח החזות הגברתנית שגופי עוטה: "בשביל מה? אתה ממילא לא מבין בזה כלום. תשאיר לי את הכל". בתגובה אני מעמיד פני אדם חבול וממשיך באושר רב בשגרת יומי.
***
כל סאגת הרמונט הזו מגיעה אחרי הליך מקדים ומתיש של רכישת דירה משותפת, עניין מורכב וקשוח מאין כמותו. בגילי כבר ברור לי במה אני מצטיין ובמה אני נכשל. חד־משמעית אוכל לומר שלא נולדתי לנהל משא ומתן. ביסוד הנני פראייר שלא ברא השטן, שחש חמלה תמידית כלפי האדם שעומד מולי, עד שבגמר הדיון הכסף עובר אליו על חשבוני. הכל לטובת השתקת מצפוני המתעתע.
אחרי חיפושים ארוכים, שבהם הייתי מעורב בהחלט, מצאנו משהו שנראה נחמד מאוד בעיר גבעתיים, שאגב מחירי הדירות בה הם כרגע שווי ערך לנדל"ן במיאמי עילית. מי שהיה איש עסקים חכם השקיע בזהב, מבריק ממנו שם כספו במניות, והחד מכולם רכש דירות בעיר קטנה במרכז ישראל, והיום הוא טריליונר.
הליך הקנייה היה ארוך וכלל מרדף, דחייה, צעקות, ויכוחים, פיוס, זעם ולבסוף חיבוקים דומעים עם מתווך אנרגטי. הדיון הסופי על המחיר הוא תמיד עניין רגיש. בתחילת הדרך לא ידעתי מה הטקטיקה הנכונה: האם להציע הצעה נמוכה בטירוף ולצאת זועם מהמשא ומתן אם דרישותי לא ייענו או לפסוע במתינות בין המחיר הרצוי למצוי בחן ובנעימות? ניסיתי את שתי השיטות.
השלווה עובדת הרבה יותר טוב ומותירה אותך גם עם שם מכובד. אף על פי שבסיכום כללי נעקצתי במעט. תחושה פנימית. בתום טקס לחיצת היד הגענו לסוגיית המשכנתה. מתברר שכדי לארגן לך הלוואה, הבנק בודק היטב ובציציות, עד כדי כך שבמסגרת ההליך למדתי דברים שאפילו לא ידעתי על עצמי. זה היה מעין מסע כלכלי רוחני בסגנון הודו בדרך לאמת, שבסופו הבנתי שמצבי חרא.
נשוב לשיפוץ. מהרגע שהוכרזה כוננות בנייה, התחלתי לחלום על בריכה, ג'קוזי וסאונה שיותקנו במעוננו החדש או לפחות שולחן פינג פונג. כמובן שאלו פנטזיות בלבד. המקום אינו בלפור או אקירוב. בפועל הוא דומה מאוד לבית שאנו עוזבים, עם תוספת של כמה מטרים חיוורים.
כדי לחסוך בהוצאות, שגם כך מאיימות להכריע אותנו, פנינו לשוק הסיני. בימים האחרונים ביתנו הפך לבייג'ינג. מנורות, פטנטים ושלל מוצרים מבית היוצר של מאו שוצפים את סלוננו הצר, ובכל בוקר בדרך למטבח אני שוחה בין שלל קופסאות עם פרודוקטים חייזריים שמקורם בעלי אקספרס, מי ייתן שיזכו שם החברים לחיים ארוכים. מתברר שההפרשים בעלויות כבירים, ושוב בדרך חלמאית הכלכלה הישראלית מפסידה, וחסכונות חיינו מממנים כפר קטן שבעבר גידל רק אורז ועכשיו צמח לספק שבונה את ארץ הקודש החדשה.
עד כאן בשלב הזה בעניין הרנובציה. אם טרם ציינתי, כל המונולוג הנ"ל מגיע עוד לפני שנחתה מהלומת פטיש אחת. עכשיו מעט מהנעשה מאחורי הקלעים: סיימתי את כתיבת הטור. למרות זאת אשב מול מסך המחשב ואבהה בו עוד כמה שעות. הכל כדי ליצור את הרושם בפני זוגתי שאני עסוק מאוד, שחס וחלילה לא תקרא לי לעזור לה לבחור חיפויים.