באד אישל היא עיירת מרחצאות יפהפייה ממזרח לזלצבורג שבאוסטריה. משקיפה עליה וילה צהבהבה, שהייתה משכן הקיץ של הקיסר האוסטרי פרנץ יוזף. חדר העבודה של הקיסר האוסטרי נשאר בדיוק כפי שהיה ב־29 ביולי 1914. ביקרתי שם. חדר צנוע, שולחן עבודה פשוט. עמדתי כמה דקות מול השולחן. כאן, על השולחן הזה, חתם הקיסר בן ה־84 על הכרזת המלחמה של האימפריה שלו על מדינת סרביה הצעירה. זה הרגע שבו פרצה למעשה מלחמת העולם הראשונה, ששינתה באופן דרמטי את הסדר העולמי וגבתה כמעט 17 מיליון הרוגים. לפני שפרנץ יוזף עזב לווינה, הוא כתב מנשר לעמו (כלומר לעמי האימפריה) והסביר מדוע חתם על הכרזת המלחמה. הבשורה המרכזית שבו היא שהמלחמה תהיה קצרה, שהניצחון מובטח.

המלחמה ארכה ארבע שנים, וב־11 בנובמבר 2018, שעה 11:00 שעון צרפת, ימלאו בדיוק 100 שנה לסיומה בשביתת נשק. יצא לי ולאשתי לסייר בצרפת בשדות הקרב הגדולים של המלחמה הזאת: בוורדן שממזרח לפריז, ובנהר הסום שמצפון לה. בוורדן תקפו הגרמנים ונבלמו. כמיליון נערים במדים צרפתיים ובמדים גרמניים נהרגו ונפצעו בעשרת חודשי הקרב. בסום תקפו הבריטים באבדות נוראיות (425 אלף הרוגים ופצועים, מתוכם 20 אלף הרוגים ביום הראשון) והצליחו להתקדם רק כמה קילומטרים במשך יותר מחמישה חודשים. היינו גם בקרון הרכבת ביער קומפיין, לא הרחק מנהר הסום, שם נערך טקס הכניעה הגרמני, ובשעה 5:00 נחתם וסוכם כי הפסקת האש תיכנס לתוקפה בשעה 11:00. לא חייבים לבקר בשדות הקרב. מספיק לבקר בעיירות במערב אירופה על מנת לראות במרכז העיירה, או ליד הכנסייה, את האנדרטאות עם שמות הנופלים. דור שלם נמחק ואיננו.
עמדתי עם אשתי בחדר העבודה. אני מתבונן בתמונות האבא והאמא של הקיסר שהיו תלויות מול שולחן העבודה. אמו הייתה מבית המלוכה של בוואריה הגרמנית; אשתו, הידועה בכינויה סיסי, הייתה גם היא מבית המלוכה הבווארי. שקעתי בהרהורים. לאו דווקא על כך שכל המזרח התיכון עוצב כתוצאה ממלחמה זאת, ושהעם היהודי זכה להכרה בינלאומית בדבר זכותו לבית לאומי משלו בארץ ישראל. יותר הרהרתי על הטיפשות של בני אדם, סכלות של מנהיגים מדיניים וטמטום של גנרלים הנלחמים את המלחמה שהייתה, והכבוד חשוב להם יותר מחיי החיילים שהופקדו בידיהם. מזעזע לחשוב שאלפי חיילים נהרגו בשש השעות שבין 5:00 ל־11:00, סתם ככה, לחינם, כדי שמפקדיהם יוכלו להתגאות שהצליחו לכבוש עוד עמדה אחת, חסרת כל ערך, של האויב. 

ואיך אפשר שלא לחשוב על מעשי הזוועה של הצבא הגרמני. לא זה הנאצי, זה של הקיסר הגרמני; מעשי רצח מצמררים באוכלוסייה הבלגית האזרחית. משום מה לא מרבים לדבר על כך, אך הדברים התרחשו, מצולמים. ובהקשר זה, דעתי היא כי מלחמת העולם הראשונה, כמו המלחמה נגד צרפת שבעקבותיה קמה גרמניה המאוחדת ב־1871, וכמו מלחמת העולם השנייה - משקפות את השאיפה הגרמנית להגמוניה באירופה. מה שהם לא השיגו אז בכוח, הם השיגו בדרך הכלכלית באמצעות האיחוד האירופי, מאז איחודה מחדש של גרמניה לפני כ־30 שנה. האם אנחנו מצויים עכשיו בתנועת מטוטלת של תחילת הירידה בהגמוניה הגרמנית?