בואו נדבר רגע על אנשים שעושים מונולוג למצלמה ומתחילים אותו במילים "בואו נדבר רגע". בואו נדבר רגע על אנשים מהפייסבוק ומהאינסטגרם שיש להם דעה, בקיצור כולם, ואת הדעה שלהם הם רוצים להשמיע. הם מפרסמים פוסט, ויותר מאוחר שואלים את החברים שלהם, "ראית מה שפרסמתי?" כאילו היו העורך של ה"ניו יורק טיימס" ששחרר לדפוס מאמר שהולך להפוך את השלטון. בזמנים האלה כל אדם הוא עיתונאי, חוקר ופובליציסט שיודע הכל על הכל.



את הסרטונים של "בואו נדבר רגע על המצב בדרום" אפשר לסכם כך: המצב בדרום גרוע ואין לישראל תוכנית לגבי עזה. כך חושבים כולם בפייסבוק. והם גם מוסיפים: "ואם יש תוכנית, שיתכבדו ויציגו אותה". כאילו אם רק יציגו אותה זה לא מספיק. זה תמיד "שיתכבדו ויציגו אותה". 



אם תיתקלו בסרטון בסגנון "בואו נדבר רגע על חוק הנאמנות בתרבות", סביר להניח שהדובר יתנגד לחוק, כי הוא מיד מזכיר לו "משטרים אפלים". כן, "משטרים אפלים". את המילים המפחידות "משטרים אפלים" הוא ידגיש ויבליט בפונטים שמזכירים פונטים אפלים. גם המשטרים הם תמיד אפלים, לא חשוכים, לא מבהילים. רק אפלים. 
 

ב"בואו נדבר רגע על כביש 90" הדובר בוודאי יזדעזע ממקבץ תאונות הדרכים וממספר ההרוגים הרב על הכביש, וידרוש מממשלת ישראל להקים גדר הפרדה. כי כסף להפרדה מהפלסטינים יש, אבל כסף לגדר שתמנע תאונות חזיתיות אין. כל גולש הוא חוקר תאונות, וכל בעל פרופיל הוא בוחן תנועה. 

***
 
אז בואו נדבר רגע על חיסונים לילדים, או יותר נכון על הורים שמסרבים לחסן את ילדיהם. מדובר בהורים נחושים ובעלי דעה כמובן, שקראו "הרבה מחקרים" ו"למדו את הנושא". הם אינם רופאים, אבל הם משוכנעים שבשלה העת לעמוד מול מצלמה ולספר לעולם כולו ש"חיסונים הם תעמולה של חברות התרופות, ומכיוון שאין מספיק מבדקי בטיחות ראויים ומערכות ניטור מסודרות, לא ניתן לדעת מהו היקף תופעות הלוואי האמיתי של החיסונים". ואילו אני, שאין לי מצלמה ולא גרפיקאי, וכבר הספקתי להתחסן נגד כל המחלות האפשריות, כולל קדחת המוח היפנית (נשבע), אני מכיר לפחות תופעת לוואי אחת למצב שבו לא מתחסנים - מוות. או לפחות נכות קשה. 
 
מהמידע שיש בידי, ואין בידי שום מידע, אלא רק מה שהרופא אמר לי כשהייתי צריך לחסן את ילדַי - חובה לחסן ילדים, וזהו. הקטע הוא שיש לי נטייה להאמין יותר לאנשים שיושבים עם חלוק מאחורי שולחן, ובכניסה לחדר שלהם כתובה המילה "דוקטור", מאשר לאנשים בעלי דעה בפייסבוק ש"קראו הרבה מחקרים" ו"למדו את הנושא". 
 
ובכל זאת התיישבתי לי שלא בנוח על כיסא המחשב כי ראיתי שלפני בסך הכל 2:31 דקות של מישהי ש"רק רוצה לדבר רגע על למה אסור לחסן פעוטות". אף שאין לי לא רגע וגם לא פעוטות, הסרטון עניין אותי. 
 
כדי לעזור לי להתרכז בתוכן הדברים היא גם גייסה מעצב גרפי שכותב את משפטי המפתח מהמאמר המצולם בגדול מאחור. כלומר, כשהיא אומרת "גם אם כל האוכלוסייה תתחסן - מרבית האוכלוסייה לא תהיה מוגנת. ממש לא מוגנת", המילים "לא מוגנת, ממש לא מוגנת" מופיעות באדום, מתקרבות ונעלמות. וכשהיא אומרת, "מנסים להשתיק אותנו. בפירוש להשתיק", המעצב הגרפי הוסיף אייקון של פרצוף עם איקס על הפה שלו, כדי שכל מי שצופה יבין שמדובר בהשתקה. בפירוש השתקה. 
 
הטרנד האחרון בלא להתחסן הוא לא להתחסן ממחלת החצבת, ולכן היא פרצה. הנזקים האחרונים הם פעוטה לא מחוסנת שנדבקה במחלה ונפטרה בבית החולים, וגם רב מצפת, שתי תלמידות מקצרין ועוד 1,300 בני אדם שאובחנו כחולים, ועוד החצבת נטויה. 
 
סממן נוסף לבהלה הוא התגייסות של מספר חברי כנסת מ"כל הקשת" (יואל חסון מהמחנה הציוני ושולי מועלם מהבית היהודי) לחקיקת חוק חפוז שלפיו יש להטיל סנקציות כלכליות על הורים סרבנים. כלומר, אם לא תתחסן, תבוא שולי מועלם ותחסן לך את הצורה.
 
החוק אומנם זכה לתמיכה של משרד הבריאות, אך כדרכם של חוקים חפוזים הדיון בעניינו נדחה ונקווה שלא נשמע ממנו יותר. המדינה לא צריכה להסתובב עם מזרקים ולאיים על אזרחיה בחיסונים בכוח. 
 
אז סיימנו לדבר רגע על חיסונים, והגענו למסקנה שמצד אחד צריך לחסן את כולם נגד חצבת, ומצד שני לא צריך חוק נגד הורים סרבנים, אלא מקסימום הסברה. ואפילו לא הייתי צריך צלם וגרפיקאי שמבליט כל משפט שאני אומר. כן, כל משפט שאני אומר.