כל רגע זה יכול לקרות. הטלפון יצלצל, על הצג יופיע מספר חסוי. אענה ואגלה על הקו את אירית, או איריס, או גליה, או טליה, או רינה או כל שם גנרי של מישהי שעובדת במחלקת לקוחות פרטיים בבנק שלי. בינתיים אני דרוך, לוקח נשימות עמוקות. שואף דרך האף, משחרר דרך הפה, כפי שלמדתי פעם באיזה קורס אידיוטי להורדת מתח נפשי. חרדת הטלפון מהבנק. אין פחד גדול מזה.
הראש מתפרק לאלף מחשבות שדוהרות בקצב של מרוץ שוורים בספרד. קשה לארגן מחשבה מסודרת כשאתה מוצא את עצמך במקום הזה. בני תמותה שמוציאים מפיהם את האמרה ״כסף זה לא הכל בחיים״ מעולם לא היו בסיטואציית הטלפון. כסף זה כן הכל בחיים. הוא השליט הבלתי מעורער, הרודן הגדול והשופט הראשי בחיים של כולנו.
גם אלה שאומרים ״כסף זה רק כסף, העיקר הבריאות״ טועים בגדול - כי גם בריאות עולה כסף. הרפואה הציבורית בארץ פושטת רגל. יודע כל בר דעת שאופרציה רפואית דחופה עושים באופן פרטי, אחרת נאלצים להמתין חודשים. כמובן שיש החזרים מצד קופת החולים, אבל רק למי שיש לו הכיסוי המשלים, שיונק מחשבון הבנק שלו מדי חודש כ־120 שקל. וההחזרים הם רק על סכום מסוים, הכיסוי אינו מלא.
האמת היא שאני סולד ממפלגת "יש עתיד" והעומד בראשה סלידה עזה. במיוחד אחרי סרט האימה עליו ששודר בשבוע שעבר בכאן 11. אבל בתוך המפלגה הזו מסתתרת פנינה בשם יעל גרמן. כשיש עתיד היו בממשלה, כיהנה גרמן כשרת הבריאות וניגשה לתפקיד בצורה שאף שר בריאות לפניה לא ניגש אליו. היא החליטה על רפורמה מהפכנית, אולם רגע לפני שיצאה לדרך והפכה את מערכת הבריאות הציבורית שלנו ליעילה, מועילה וטובה יותר, כזו שבאמת יכולה להתהדר בתואר "ציבורית", הממשלה נפלה והמהפכה נקטעה.
איך אני יודע שמדובר היה במהפכה? מכיוון שיכולתי להריח את הזיעה הקרה של בכירי מערכת הרפואה בארץ ולשמוע את שקשוק ברכיהם. תשאלו יועץ תקשורת מסוים, שנשכר על ידי גופים רפואיים בכירים באותו הזמן, עד כמה הפחד היה גדול. כמובן שהם קיוו שבעזרת קשריו הוא יצליח למנוע את המהפכה, אבל שום דבר לא עזר. כלומר עד שנתניהו החליט להראות ל"יש עתיד" את הדרך אל האופוזיציה, והכל חזר להתנהל כתמיד - מערכת הבריאות המשיכה להיות יצור הכלאיים שהיא, ואנחנו המשכנו להיות קורבנות שלה. עד עצם היום הזה.
״הכסף, מתברר, דומה למין״, אמר בזמנו הסופר, המשורר ופעיל זכויות האדם ג׳יימס בולדווין. ״אינך חושב על שום דבר אחר אם אין לך אותו, ואתה חושב על דברים אחרים כשיש לך אותו״. כמובן שמדובר באמירה מדויקת, אבל הרשו לי להוסיף לה נספח: בעוד שבענייני מין לפחות הטבע דואג לנו לסוג של איזון תמידי בין מספר הנשים לגברים ובכך מסדר היצע שוטף ואפשרויות, כאן בארץ, בכל הקשור לכסף, זה משהו אחר. מיום ליום, משנה לשנה, זה פשוט נהיה יותר קשה. אין שום איזון בין יוקר המחיה ומחירי השכירות שנוסקים כל הזמן לבין השכר שאתה מקבל. הפער בין שני אלה - יוקר המחיה והשכר הממוצע - הולך וגדל כל הזמן. והפער הזה עומד לצלצל אליי כל שנייה. זה הולך להגיע כל רגע, זה ברור לי. אבל עד אז הנה עוד ציטטה ראויה בנושא: ״כסף טוב יותר מעוני ולו רק מסיבות פיננסיות״. וודי אלן.
אני מניח שאין לכם מושג על כך, אבל זה כמה שבועות מגיעים ראשי הבנקים אל כנסת ישראל, נכנסים לאחד החדרים ומקיימים דיונים אינטנסיביים במסגרת ״ועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים״. נכון חטפתם כאב ראש רק מלקרוא את השם של הוועדה הזו? כי זה בדיוק האפקט שמנסים להשיג באמצעות השם המסורבל הזה. כאב ראש שימנע מכם להתעניין במהות של הנעשה בוועדה הזו שכמעט ואין לה אזכור בתקשורת, אבל היא חשובה מאין כמוה.
בראש הוועדה עומד ח״כ איתן כבל, שהכריז בפתיחת הדיונים כי ״הוועדה התכנסה להוציא את האמת על הלוואות העתק והאשראי המופלג שהוענקו לטייקונים כדוגמת אליעזר פישמן, נוחי דנקנר ועוד. זהו מסע קשה, סיזיפי ומתסכל״. במילים פשוטות, מה שהוועדה הזו חוקרת זה איך ניתנו הלוואות ענק לטייקונים ואיך לאחר מכן הגיעו איתם להסדרי חוב, מה שנקרא תספורות.
בינתיים הוועדה לא הצליחה להתקדם לאף מקום. הבנקים מסרבים לענות על השאלות המופנות אליהם באמצעות הטענה שחוזרת על עצמה פעם אחר פעם: ״אנחנו כפופים לסודיות בנקאית לגבי כל הלווים שלנו, ולכן לא נמסור את המידע״. אכן, כמו שחזה יו״ר הוועדה כבל, זהו מסע קשה, סיזיפי ומתסכל.
אני מניח שכשהטלפון יגיע, לא אשאל באיזו תספורת אני מעוניין: קארה או אולי מוהיקן או מארינס. השאלות יהיו בסגנון אחר, אבל זה בסדר, כי מרוב לחץ נראה לי שהשיער שלי כבר התחיל לנשור.