אלו זמני כניסת ויציאת השבת הקרובה ברחבי הארץ, פרשת ויצא. שבת שלום מבית 'מעריב אונליין'.
פרשת ויצא/ הרב ישראל מאיר זינגרביץ'
למה בחר יעקב ברחל? הרש"ר הירש (הרב שמשון בן רפאל הירש, מחשובי וראשי רבני גרמניה במאה ה־19) לומד מפשטות לשון התורה כי יעקב בחר ברחל על סמך יופיה, בעוד שללאה היו עיניים רכות מרוב בכי (להלן יוסבר הדבר). לפי רש"ר הירש זו הסיבה לכך שמחצית השבטים היו מבניה של לאה.
ידעה לאה להיות מהנעלבים ואינם עולבים. אף על פי שידעה כי את רחל אהב יעקב ולא בה בחר לאישה, בכל זאת אהבה את בעלה והשליכה את יהבה על השם שישכין שלום בביתה ואושר במשפחתה. היא אהבה את יעקב אהבת חינם וקיוותה בכל ילד לראות נדבך נוסף לבניין ביתה, ואכן זכתה בסופו של דבר לאהבה טהורה לאם ולבנים גם יחד.
יש החולקים על כך כי הרושם החיצוני הוא שהשפיע על יעקב. הספורנו (רבי עובדיה מספורנו, מחשובי פרשני התנ"ך) למשל פירש את הפסוק "ויאהב את רחל" כך: יעקב התאהב בה משום שהיא רחל ולא מסיבה אחרת. כי גם לאה הייתה יפת תואר, שנאמר "עיניה רכות" כי היו עיניה יפות ונאות (אונקלוס ורשב"ם). לפי זה, שתיהן היו יפות והיופי לא שימש תפקיד בבחירת יעקב.
בפירוש "דעת זקנים" לבעלי התוספות מודגש כי עיני לאה יפות אלא שהן כאבו מבכי עקב פחדה שתיפול בחלקו של עשו. הריב"ש (מגדולי חכמי ספרד במאה ה־14) מסביר כי התורה באומרה "עיני לאה רכות" רק מסבירה למה רחל יצאה עם הצאן ולא לאה: עיני לאה היו רכות ורגישות לרוח, ולכן שלח לבן את הצעירה עם הצאן והיא הזדמנה ראשונה בדרכו של יעקב.
ישנו מדרש שלפיו כאשר יעקב הבין שלבן רימהו ונתן לו את לאה, זעק "למה רמיתני?!", אמרה לאה ליעקב הלא גם אתה רימית את אביך ואמרת "אנכי עשו בכורך". האם לאה לפתע באה לגונן על עשו? לא ולא! אלא מסבירים שהיא למעשה באה לגונן על עצמה ולהצדיק את השתתפותה במרמה להשיא אותה ליעקב. לאה טענה בפני יעקב: למעשה, אני הייתי מיועדת לאחיך הבכור, לעשו, אולם אחרי שרכשת את הבכורה מידיו, אתה הוא הבכור, ואני זאת המיועדת להיות אשתך, ואל לך לבוא בטענות אל אבי, כי לא רמאות יש כאן אלא השבת המצב לקדמותו. זה אומנם דרש ולא פשט, אך רעיון יפה הוא.
עוד מבט על דרכו של לבן: הוא כביכול איש של חוק ומשפט. "לא יעשה כן במקומנו לתת את הצעירה". זו דמגוגיה. כי הלא יעקב היה אמור לשאת את רחל רק כעבור שבע שנים, ומי מונע מלבן להשיא את לאה הבכורה עד אז? זו דרכו של שקרן. לעטוף את השקר באצטלה של הגנה על שלטון החוק. "לא יעשה כן במקומנו".
