1. גדעון סער איננו יודע עדיין, אבל ככל שבדקתי, הוא הוא "הבעיה הביטחונית" שבגינה אין לקיים כעת את הבחירות לכנסת. לא אישית, חלילה, אלא מה שמכנים בבלפור "חוק גדעון סער" או ציר סער־ריבלין. עד שזה לא ייפתר, "הבעיה הביטחונית" המיוחדת שלא ניתן לפרט אותה בציבור חיה, קיימת, מטרידה ובועטת.
 
נכון, תמיד יש כאן אתגרי ביטחון מהגבולות, מהים, התבססות איראנית, משלוחי נשק ועוד ועוד. אפשר להעריך בזהירות שעד לבחירות בחודשי החורף, לבוש מעיל יוניקלו ומוקף קציני צבא ורמטכ"ל חדש, יידרש שר הביטחון החדש בנימין נתניהו להתמודד פה ושם, להשיב אש, לתקוף בכמה מופעי פירוטכניקה ואולי אפילו להיגרר לסבב צבאי בדרום - כמו שהעידו השבוע חלק משריו בקבינט, אבל מלחמה של ממש לא נראית בסדר העדיפויות של אף גורם.
 
עניין הקדמת הבחירות נראה סופי וסגור, ואם יוקדמו זה יהיה מוזר מאוד. אפילו אין את חוק "ישראל היום" ללכת אליו אל העם. אין כעת מחלוקת על חלוקת ירושלים, סיפוח יהודה ושומרון, התנתקות או התכנסות, ויתור על הגולן, יציאה מלבנון או כניסה לעזה. לכן חשוב להפנים שהפעם אין שמאל ואין ימין בבחירות הקרובות, כי אין סוגיות שכאלה. הבחירות צריכות להיות על משמר הדמוקרטיה הישראלית, על ביטול חוקים "מטורפים" שנחקקו או מצויים בצנרת, על מחויבות ויכולת לשרת את האזרחים, על מוסר וערכים ודוגמה אישית, על המאבק בשחיתות, על שינוי סדרי עדיפויות ועל האכפתיות. בבחירות הללו הקרב צריך להיות על מנהיגות אחרת, מלכדת, מאחדת - שתציג תוכניות ברורות, כושר ביצוע ולוחות זמנים. 
 

בינתיים אנו חיים במדינה בהפרעה. המפה הפוליטית עדיין לא סגורה ולא סופית, האופטימום היה ליצור קבוצה איכותית שתפגין אחריות, שיקול דעת, תקווה ורצון לשנות. ראו נא מה קרה בערי ישראל רק לפני שבוע ותבינו שהעם בשל לכל שינוי, תנו לו רק את התפריט הנכון והוא איתכם.
 
2. כבר שנים שאינני דובר צה"ל, אבל בניין המטכ"ל מרוחק 100 מטר מחלון משרדי במגדלי עזריאלי, ואני חייב לשתף אתכם בכך שיש לי קושי לקבל את הדימוי החדש שמנסים גורמים פוליטיים ואחרים להלביש על צה"ל ובעיקר על הרמטכ"ל, רא"ל גדי איזנקוט. אני חושב שהרמטכ"ל, שבעוד חודש יפשוט את מדיו, הוא מהטובים, המקצועיים, הממלכתיים והצנועים שהיו לנו, ושלא בטובתו הפך ליעד למטווחים שונים ומשונים.

גדי איזנקוט. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90


זה החל בציונות הדתית על נושא גידול הזקנים ובענף תודעה יהודית, על נושא ההבדל בין מעורבות להתערבות. זה נמשך בביקורת מימין על "נאום המספריים" ובעמידתו האיתנה בעניין אלאור אזריה, בהתקפות ובתדרוכים של ח"כים ושרים שמציגים אותו כהססן, סוס עצל נטול תוכניות ומטרות - בניסיון לכסות על ערוותם ולנצל את העובדה שאיזנקוט לא יענה. היה גם דוח תלוש וקצת הזוי של נציב קבילות החיילים (שהפך לעימות פומבי עם הרמטכ"ל) על מוכנות צה"ל למלחמה, ועוד חבטות מסוגים שונים ומשונים.

והרמטכ"ל - הוא לא יעשה את מה שאני הייתי עושה תחתיו: יוצא לציבור ומסביר שצה"ל ערוך, מוכן, מאומן, מיומן ומצויד בתוכנית מפורטת לטיפול בעזה - מתקיפת דיונה של חול ועד לכיבושה הכולל או מחיקתה - ושהכל הוצג בקבינט ותלוי במרחב השיקולים וההחלטות של הדרג המדיני. קשה לי לקבל את העליהום הזה, שהוסיף עליו השר נפתלי בנט, הרוצה "שישראל תחזור לנצח", בלי להבין מה אמירה שכזו עושה למוטיבציה לשרת, לנכונות להישאר בצבא הקבע, להרתעה ועוד.
 
בקדנציה שלו מנהל איזנקוט מלחמה חשאית הירואית לאורך הגבולות והרבה מעבר להם, עם המוסד והשב"כ ובלעדיהם, ביום ובלילה עם כל זרועות הצבא. המערכה הזו מחזקת את ההרתעה ומרחיקה או מצמצמת איומים. צה"ל לא חף משגיאות ומתקלות. הוא זקוק לבקרה, להכוונה, למדיניות ולגיבוי מהקבינט, ולפיקוח של ועדות המשנה בכנסת. הוא זקוק לביקורת רשמית ולא ציבורית, אבל נדמה לי שהממשלה הזו וחלק מהפוליטיקאים מקריבים כאן את הרמטכ"ל על המזבח הפוליטי שלהם, ועל זה צריך וחובה להתקומם.
 
3. "אפילו נתניהו נאלץ לצאת נגד דבריו של בנט בעניין הפצ"ר", סנט בי אראל סג"ל בתוכנית רדיו מיוחדת שהגיש השבוע עם בן כספית ברדיו 103. "זה לא היה ראש הממשלה, זה היה שר הביטחון נתניהו", השבתי לו, הוא חייב להגן על הצבא ועל הפצ"ר כעת.

האמת היא שהראשונה שהייתה צריכה להגן על הפצ"ר היא שרת המשפטים איילת שקד, אבל זה לא קרה מסיבות מובנות. הדברים של בנט, שר החינוך, חבר קבינט וראש מפלגה שרבים ממצביעיה הולכים בראש הטור, היו לא פחות מהסתה של המפקדים והחיילים נגד הפצ"ר. האם הוא באמת סבור שהם חוששים מהאלוף שרון אפק יותר מאשר מראש חמאס יחיא סנואר? אני לא מאמין לבנט שכך חשב, וגם אם כן - כשר חינוך שרוצה להיות שר ביטחון, הוא היה צריך לדעת שזו אמירה אומללה ולא מבוססת. אולי בנט מבקש לטשטש את הגבול הדק שבין גיבוי משפטי לטעויות לוחמים בשדה הקרב לחיפוי על מעשים פליליים? ואולי הוא לא יודע עד כמה הפצ"ר עוזר לצה"ל לנצח, אבל גם להיצמד למוסר היהודי, להוראות הפתיחה באש ולחוק הישראלי?

נפתלי בנט. צילום: מרק ישראל סלם

 
בעופרת יצוקה, למשל, אפשרו אביחי מנדלבליט ואפק סגנו לשנות את הכללים. משם ואילך כל מסגד שבו הוטמנו גראדים - הושמד. כל מכונית עם מחבלים שנסעה עם אישה ותינוק על ידיה לשם קבלת חסינות - הושמדה. כל בית שאליו היה צריך לפרוץ - נפרץ עם טיל קטן ולא עם לום פלדה, כדי להגן על חיילינו. הסדר היה: אזרחינו, לוחמינו, אזרחיהם ומחבליהם. זה היה שינוי גדול, והוא נעשה עם הפצ"ר שעזר לנו לחסל את דוח גולדסטון, להימנע מוועדת חקירה ממלכתית נוספת שביקשו לכונן חלקים בממשלה ובפרקליטות ולבצע תחקירים יזומים כדי לוודא שלא יהיו אירועים פליליים חריגים, לא ביזה ועוד. בשבילנו, לא בשביל הקרן החדשה.

בנט, אדם מוכשר וראוי, הצליח השבוע למקם את עצמו כ"שר ביטחון גולה" לקראת הממשלה הבאה. האמירה הזו שלו נגד הפצ"ר והפרקליטות היא הרבה יותר מ"מכה קלה בכנף". עדיין לא מאוחר לתקן. האמירה כה אומללה, עד שבפעם הראשונה, לזיכרוני, יצא הרמטכ"ל בפומבי נגד אמירה של שר וחבר קבינט. גם לו נשרפו כבר כל הפיוזים.
4. לא הצבעתי לאביגדור ליברמן ולא הסכמתי עם כל מהלך ואמירה שלו, אבל אינני מסכים עם שלל המאמרים שליוו את פרישתו ממשרד הביטחון ותיארו את הקדנציה שלו באפס עשייה ובאפס השפעה. זה קשקוש.

במערכת הביטחון נוהגים לומר שעיקר השפעתו של שר ביטחון נעוץ במינוי רמטכ"ל, וליברמן לא רק מינה את האיש הנכון בתהליך שקוף בלי לאפשר לראש הממשלה לראיין את המועמדים או לדחוף את הפייבוריט שלו - ליברמן החליף בקדנציה שלו (ביחד עם הרמטכ"ל) את כל המטכ"ל במינויים טובים וראויים וללא זעזועים וסערות. בנוסף, הוא אפשר לקדם את תוכנית "גדעון", אף על פי שחתום עליה קודמו ושנוא נפשו משה (בוגי) יעלון; נהג בממלכתיות ולא החליף את המנכ"ל האלוף (במיל') אודי אדם; אכף חתימת חוזים עם תעשיות ביטחוניות שיאפשרו כינון חיל טילי קרקע־קרקע החל מעוד שנה וחצי (חרף התנגדויות חיל האוויר); הורה לחדש יכולות שבוטלו בעבר; וטיפל גם בנושאי בינוי ותשתיות שסבלו מהזנחה של שנים. 

הוא לא עשה מלחמה או שלום, אבל בהחלט חישב מסלול מחדש ונהג בתפקיד במכובדות עד שפג תוקפו של הניתוח להארכת הפתיל, ממש כמו שפג תוקפו של ניתוח קיצור הקיבה שעשיתי אני.
5. השבוע עלינו לקברו של אבא יעקב ז"ל. 15 שנה חלפו מאז עזב אותנו במפתיע והוא בן 73 בלבד. 15 שנה של זיכרונות וגעגועים. הוא לא היה בחתונתם של אורי בני ושל תמר בתי, הוא לא מכיר את כלתי וחתני, הוא לא זכה לראות אותי כדובר צה"ל ולא כאיש עסקים פרטי. אני מתגעגע מאוד. שבת שלום.