סבב ההסלמה האחרון בעזה הבליט שוב את המשבר הישראלי־טורקי. חילופי ציוצים בטוויטר בין דוברו של ארדואן לבין דובר משרד החוץ הישראלי העידו לא רק על חילוקי דעות מדיניים, אלא גם על סגנון שיח שלילי ולעומתי. חצי שנה חלפה מאז שנדדו דיפלומטים מישראל ומטורקיה חזרה לארצותיהם, כתוצאה ממחאת ארדואן על צעדי ישראל בעזה, ועדיין לא ניכרת מגמת שיפור. על רקע זה, התקיים לאחרונה הדיאלוג המדיני הישראלי־טורקי השנתי של מכון מיתווים.

סדרת דיונים עם בני שיח טורקים הדגישה כי גם בשיאה של המתיחות בין ישראל לטורקיה לפני כמה חודשים נמנעו שתי המדינות מהכרזה על הורדה פורמלית של דרג היחסים, וכי עובדה זו תקל על פתרון המשבר בהינתן רצון פוליטי בכך. ניתן יהיה להציג את החזרת השגרירים כמהלך טכני בעיקרו, ולא ככזה שמבשר על שלב חדש ביחסים. שימו לב, אמרו לנו באיסטנבול, שארדואן נמנע לאחרונה מלתקוף בחריפות את ישראל. זה אינו אופייני לו, ויכול להשתנות במהרה, אך כך נהג בעבר בתקופות של מגעים שקטים בין המדינות או של רצון לשקם אמון עם ישראל ו/או ארצות הברית.
אבל גם אם יחזרו השגרירים, לא צפויה טורקיה לחמם משמעותית את היחסים עם ישראל, וזאת לנוכח ההתנגדות המתמשכת למדיניות ישראל מול הפלסטינים, שמעוררת ביקורת בקרב שכבות מגוונות של הציבור הטורקי, ולא רק אצל נאמני ארדואן. למעשה, הרצון הטורקי להשפיע יותר על הנושא הפלסטיני הוא סיבה משמעותית עבור טורקיה לרצות בהחזרת הנציגים הדיפלומטים שלה לישראל. בהיעדר שגריר בתל אביב וקונסול בירושלים, טורקיה מוצאת את עצמה מודרת עוד יותר מתהליכים בזירה הפנים־פלסטינית וממאמצים בינלאומיים להגיע להסדרה ברצועת עזה.

 גם הזווית האמריקאית עלתה בדיאלוג, בייחוד בכל הנוגע לקהילה היהודית בארצות הברית. בטורקיה מזהים בדאגה קשר גובר בין הארגונים היהודיים לארגוני לובי סעודיים ואמירותיים בוושינגטון, שלדעתם מוביל לגישה שלילית יותר כלפי טורקיה בממשל האמריקאי. הם היו מעוניינים בתמיכת הלובי היהודי, בייחוד בנוגע להשפעה על ממשל טראמפ לאפשר מרחב פעולה גדול יותר לטורקיה בעיראק, מתוך הנחה שזה יאפשר משקל נגד לאיראן, שלדעת הטורקים ישרת גם אינטרסים ישראליים.
בנוגע לאיראן, בניגוד למה שמקובל בישראל, באיסטנבול מדגישים שטורקיה ואיראן אינן בעלות ברית. הן אומנם מקיימות יחסי שכנות וסחר ומשתפות פעולה בסוגיות אזוריות דוגמת סוריה, אך במקביל שוררת ביניהן יריבות משמעותית. בדומה לישראל, גם טורקיה רוצה להגביל את המעורבות האיראנית בסוריה, אם כי מחשש הגמוניאלי וכלכלי בעיקרו. חוסר ההבנה ששורר בישראל לגבי טורקיה, קיים גם בטורקיה ביחס לישראל. כך, למשל, רווחת שם ההנחה שלישראל יש שאיפות טריטוריאליות נסתרות במזרח התיכון. ישראל וטורקיה יכולות למצוא שפה משותפת בנוגע לסוריה. השקת דיאלוג אסטרטגי ישראלי־טורקי בנושא סוריה צריכה להיות אחת התוצאות של החזרת שגרירים עתידית. כמו כן, מומלץ יהיה להקים מנגנון ניהול משברים ישראלי־טורקי, במטרה למנוע קריסה נוספת ביחסי המדינות במקרה של סבב אלימות נוסף בעזה או מתיחות מחודשת בירושלים.
הפערים האידיאולוגיים וחוסר האמון בין ארדואן לנתניהו אינם צפויים להיעלם בקרוב, אך היתרונות שגלומים בקשר טוב יותר בין המדינות עשויים להוביל אותם להוריד את גובה הלהבות. אם תחול התקדמות במאמצי ההסדרה בעזה או יתחדש המשא ומתן לשלום עם הרשות הפלסטינית, אז תיווצר הזדמנות לישראל ולטורקיה לא רק להידבר זו עם זו בצורה חיובית, אלא גם לשפר באופן ממשי את היחסים ביניהן. 
הכותב הוא ראש מיתווים – המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית