לחברת החדשות היה במוצאי שבת סקופ מרעיש: "אחרי שנתיים של דיונים אנחנו מפרסמים לראשונה על הסכם היסטורי שהושג", הכריזה המגישה דנה וייס בניסוח עילג, המאפיין לעתים ידיעות שהגיעו לשולחן המערכת ברגע האחרון. "הנחת צינור הגז שיחבר בין ישראל לאירופה. על ההסכם חתומות ארבע מדינות: ישראל, יוון, איטליה וקפריסין, בגיבוי האיחוד האירופי, ובמרכזו הנחת צינור תת־ימי הארוך והעמוק בעולם... את המהלך יזם שר האנרגיה יובל שטייניץ. לאחר מגעים אינטנסיביים הגיעו המדינות להסכם שהופקד לעיון מדינות האיחוד... ההערכה היא שבתוך כמה חודשים יחלו העבודות על הצינור ובתוך חמש שנים יחל הגז לזרום...".
מקור הידיעה לא צוין, אבל הכתבה כללה הצהרה מצולמת, אולי חלק מראיון, של השר שטייניץ מדבר בשבחי צינור הגז.
החדשה המפתיעה באמת: העיסוק העיקרי של שטייניץ כשר האנרגיה הוא קידום הפיתוח של מאגרי הגז שהתגלו וחיפושים אחר מאגרים נוספים. התקוות ליצוא גז לטורקיה ובאמצעותה לאירופה כולה נגנזו, ובינתיים נחתמו חוזים קטנים יחסית ליצוא לירדן וחוזים גדולים יותר אך מוגבלים ליצוא למצרים, מדינה בעלת משטר דיקטטורי הפכפך ויחסים מורכבים עם ישראל. הסכם יצוא גז לאירופה יפתור את כל בעיית היצוא של ישראל ויבטיח את הכדאיות לגילוי ולפיתוח מאגרים נוספים.
אולם היותו של שטייניץ שר האנרגיה היא פחו או יותר העובדה הנכונה היחידה בידיעה שכמעט כולה הייתה שקרית. אין ולא יהיה בעתיד הקרוב כל הסכם להנחת צינור גז בין ישראל לאירופה: לא נחתם כל הסכם כזה, ואיש לא יתחיל להניח צינור גז בחודשים הקרובים ואפילו לא בשנים הקרובות. הסיכוי שגז ישראלי יזרום במועד כלשהו לאירופה קיים, אבל אינו גבוה.
במשרד האנרגיה סירבו לאשר או להכחיש שהידיעה נמסרה על ידם (השתתפותו של שטייניץ בכתבה היא סיבה טובה להאמין שהמשרד או שטייניץ אישית שיתפו פעולה ולפחות הסכימו לפרסום), ואין ספק שאם היא הייתה עוברת תחת ידה של המערכת הכלכלית המשוכללת של חברת החדשות היא לא הייתה מתפרסמת, לפחות לא בנוסח ששודר. הידיעה השקרית הקפיצה ביום ראשון את מניות הגז הנסחרות בבורסה, ולפחות חלק מהמשקיעים התפתו להאמין לה. שטייניץ ואנשי משרדו נאלצו לקיים סבב ראיונות הבהרה בנסיון למזער את הנזקים התדמיתיים והכלכליים שגרם הפרסום.
האמת מאחורי הפרטים השגויים: ארבע מדינות המעוניינות ביצוא גז מהאזור, יזמו בדיקת היתכנות להנחת הצינור שיאפשר את יצוא הגז לאירופה. המחקר עוסק בהיתכנות ההנדסית של הפרויקט המסובך ובכדאיות הכלכלית. מדובר בצינור ענקי באורך 3,500 קילומטר, שיונח על קרקע הים בתוואי מסובך מאוד. ההשקעה בהקמתו נאמדת ב־6 עד 8 מיליארד דולר.
ההשקעה הגבוהה מטילה צל על הכדאיות הכלכלית, משום שהיא תייקר בעשרות אחוזים את עלות הגז. המחיר המדויק תלוי בכמות הגז שאפשר לייצא, וגם נתון זה אינו ידוע עדיין. העניין הכלכלי של המדינות המעורבות הוא בעיקר בצד היצוא וההובלה ופחות ברכישת הגז.
בקפריסין התגלו מאגרי גז גדולים סמוך למאגר לווייתן הישראלי. במאגר הקפריסאי אפרודיטה שותפות דלק הישראלית, נובל, השולטת בלווייתן, ובריטיש גז. על פי התוכנית יעבור צינור הגז במים הטריטוריאליים של קפריסין ויאסוף מאפרודיטה את הגז, שאת כולו מייעדת קפריסין ליצוא. יוון היא בעלת ברית מובהקת של קפריסין ומעוניינת ביצוא הגז.
חברות אנרגיה יווניות עוסקות גם הן בחיפושי נפט וגז. חברת אנרג'יאן היוונית רכשה את מאגרי הגז כריש ותנין, והיא החברה היחידה עד כה שהציגה תוכנית לחיפושי גז נוספים בישראל. הצטרפות יוון להסכם חיונית גם מפני שהצינור מתוכנן לעבור במימיה. לאיטליה אינטרס דומה. הצינור אמור לנחות באזור לצ'ה בדרום איטליה, ולתרום בכך לכלכלתה ולחשיבותה האסטרטגית של המדינה.
ההסכם על שיתוף הפעולה בין המדינות ומימון הבדיקות הראשוניות הכרוכות במיזם נחתם בדצמבר בשנה שעברה. בימים אלה אמורות הבדיקות להסתיים. במסגרת הפגישות שנערכו מאז בין נציגי ארבע המדינות והאיחוד האירופי הוחלט לפני כשבועיים על הליך טכני במהותו: לחתום על מסמך נוסף, שעל פי התקנות שינוסחו בו יפעלו המדינות שבשטחן אמור לעבור הצינור, אם וכאשר יונח. ההחלטה תפתח פתח להשתתפות עתידית של מצרים במיזם. לפי שעה הצטרפות מצרית אינה נראית סבירה, היות שמצרים אינה ערוכה עדיין ליצוא גז. בעתיד מקווה מצרים לשוב לייצא גז במכליות.
יצוא גז לאירופה עשוי לצאת לפועל רק לאחר שיימצאו לקוחות גדולים שיסכימו לחתום על הסכמים ארוכי טווח לרכישת כמויות גז גדולות במשך שנים רבות, במחיר קבוע הגבוה בעשרות אחוזים מהמחיר הממוצע ששילמה אירופה בשנים האחרונות. אם ייחתמו הסכמים כאלה, יצטרכו הצדדים להמתין עוד כחמש־שש שנים להנחת הצינור ולהשלמתו. השר שטייניץ ואנשיו בטוחים שמדובר בסיכוי ריאלי.
לא הבשורה שחסידי המטבע הווירטואלי ציפו לה. הביטקוין. צילום: רויטרס
הביטקוין מרים ראש
העיתון הכלכלי הנחשב "וול סטריט ג'ורנל" הודיע השבוע שמדינת אוהיו בארה"ב עומדת להיות המדינה הראשונה שתאפשר לאזרחיה לשלם מסים בביטקוין. היו אלה חדשות מצוינות לחסידי המטבע הווירטואלי ואספניו, בשבוע שבו צנח שערו של הביטקוין בעשרות אחוזים והסב להם עוגמת נפש לא מבוטלת.
בימים אלה מלאו עשר שנים להמצאת הביטקוין. הממציאים קיוו מאוד שהוא יהפוך למטבע המקובל לסחר בינלאומי, יאפשר פעילות כלכלית מנותקת משליטת המדינות והבנקים המרכזיים ויאומץ על ידי חברות ועסקים שמאסו בשלטון העולמי של הדולר האמריקאי.
אולם לאכזבתם, הביטקוין נחל כישלון מוחלט. הוא אומנם הוכר בכמה מקומות כאמצעי תשלום חוקי, אבל לא הגיע לנתח נראה לעין בסחר הבינלאומי. מרבית המדינות והבנקים המרכזיים מזהירים שהשימוש העיקרי בביטקוין יהיה להעברות כספים בלתי חוקיות למטרות פשע או טרור.
הממשלות המרכזיות סירבו להכיר בו כמטבע עובר לסוחר, וגם מי שביקשו להשתמש בו כמטבע גילו במהרה שאין זו אפשרות מעשית, לנוכח התנודות החדות בערכו. מי שמקבל אותו כתשלום, חייב להביא בחשבון אפשרות מעשית שערכו של המטבע ישתנה בעשרות אחוזים במהלך חתימת העסקה או דקות ספורות אחריה.
בעיות נוספות התגלו באמינות המסחר בבורסות ובמסלקות שבהן נסחר הביטקוין, בעקבות כמה מקרים של פריצה ואובדנים בשווי מאות מיליוני דולרים. בדיקה של הפרסום ב"וול סטריט ג'ורנל" מגלה שאפילו באוהיו המתקדמת והליברלית עוד לא זרחה השמש על המטבע הווירטואלי. מערכת הביטקוין תשמש אמצעי להעברת תשלומים, השימוש היחיד כמעט שנמצא לו עד כה. המטרה העיקרית במהלך היא קידום תדמיתה של אוהיו ושל בירתה קולומבוס, שאינן נהנות עדיין מפריחת תעשיות הטכנולוגיה בארה"ב.
ההיתר לשלם בביטקוין אינו חל על אזרחים פרטיים ומוגבל לעסקים בלבד. המדינה עצמה לא פתחה חשבון ביטקוינים לעצמה ולא תחזיק בביטקוינים שישולמו, אלא תמיר אותם מיידית לדולרים באמצעות מערכת BitPay, בתמורה לעמלה שתגולגל על משלמי המס.
ובינתיים יש לגורמים במדינה השגות לגבי ההחלטה, שהתקבלה על ידי שר האוצר הפורש של אוהיו, ג'וש מנדל, ללא דיון בסנאט של המדינה או אישורו של מושל אוהיו. מנדל מצדו אמר ל"וול סטריט ג'ורנל: "יש לי סמכות לקבל את ההחלטה, ואני מקווה שמחליפי יאמץ אותה".
