מי בכלל צריך את הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה ש"מכשירה" מינויים בכירים? עד לפני פחות מ־20 שנה, אף ממשלה, מימין או משמאל, לא סברה שהיא זקוקה לתעודת הכשר ממישהו כדי למנות נושא משרה בכיר, והן מינו נושאי משרה סבירים וטובים בדרך כלל. בעקבות הפיאסקו התקשורתי והמשפטי שהתלווה לפרשת "בר־און־חברון" (שבמרכזה מינוי יועמ"ש בתמורה לנסיגה מחלקים בחברון), החליטה ממשלת נתניהו הראשונה על כללים נוקשים בעניין מינויו של היועמ"ש. לנוכח המלצת הוועדה בראשות נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, השופט מאיר שמגר, החליטה הממשלה, שלא בתבונה לדעתי, להגביל ולצמצם את כוחה בכל הנוגע למינוי היועמ"ש ולהעביר את הנטל לוועדה מקצועית, שהיא מעין ועדת איתור. כל שנותר לממשלה הוא לאשר או לדחות את המלצותיה, ולמעשה מי שמחליט בפועל על זהות היועמ"ש היא ועדה מקצועית ולא הממשלה.
בשנת 1999 קיבלה הממשלה החלטה נוספת: להקים "ועדה מייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה", שלא תבחן היבטים משפטיים אלא תתמקד בהיבטים האתיים והערכיים הכרוכים במינוי הרמטכ"ל, המפכ"ל, ראש השב"כ, נציב שירות בתי הסוהר, נגיד בנק ישראל והמשנה שלו. הוועדה המייעצת בודקת כל מינוי מההיבט האתי, ואילו היועמ"ש לממשלה וצוותו בודקים את ההיבט הפלילי והחוקתי של הממנה והממונה, ושואלים את עצמם אם יהיה בכוחם להגן על המינוי בבג"ץ.
איש לא הנחה את הממשלה להקים את הוועדה הזאת - בג"ץ לא דרש זאת וגם לא חברי הכנסת - היא החליטה, בשל הסערה הציבורית שנקשרה למינוי היועמ"ש, לכרוך אבני ריחיים מיותרות על צווארה, כדי שיהיה אל מי לבוא בטענות אם תקרה פשלה. למדינת ישראל אין צורך בוועדות מיותרות, וזו בהחלט אחת כזו - יעידו על כך חברים שכיהנו בה בעבר. ממשלות ישראל אחראיות ומנוסות דיין כדי למנות את נושאי המשרות הבכירות בעצמן, ללא הזדקקות לוועדה מייעצת או למליץ יושר אחר.
איש לא הנחה את הממשלה להקים את הוועדה הזאת - בג"ץ לא דרש זאת וגם לא חברי הכנסת - היא החליטה, בשל הסערה הציבורית שנקשרה למינוי היועמ"ש, לכרוך אבני ריחיים מיותרות על צווארה, כדי שיהיה אל מי לבוא בטענות אם תקרה פשלה. למדינת ישראל אין צורך בוועדות מיותרות, וזו בהחלט אחת כזו - יעידו על כך חברים שכיהנו בה בעבר. ממשלות ישראל אחראיות ומנוסות דיין כדי למנות את נושאי המשרות הבכירות בעצמן, ללא הזדקקות לוועדה מייעצת או למליץ יושר אחר.
לפני עשור כמעט אישרה הוועדה, אז בראשות השופט טירקל, את מינויו של האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל, ולא מצאה שום פגם בהתנהלותו, אך היועמ"ש - מטעמים לא ברורים ודי מעורפלים - סבר שלא יוכל להגן על המינוי בבג"ץ. לדעתי, הוא יכול היה להתמודד עם הסוגיה, אך ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק פעלו לפי גחמותיו וביטלו את מינויו של גלנט. ואילו המקרה הנוכחי, הוא היפוכו של דבר: היועמ"ש מנדלבליט הכשיר את משה (צ'יקו) אדרי לכהן כמפכ"ל וסבר שיוכל להגן על המינוי בבג"ץ, ואילו הוועדה החליטה לשלול את המינוי מטעמים שאינם ברורים דיים.
השר גלעד ארדן מתעקש על המינוי, חרף החלטת הוועדה. לדעתי, אף שברמה העקרונית הוא צודק, זאת תהיה טעות. כי כשיהיו עתירות לבג"ץ, ויהיו, אם המינוי יתבצע בניגוד לעמדת הוועדה, יש סיכוי סביר שבג"ץ יפסול אותו, והבושה תהיה כפולה. לכן אני ממליץ לבטל את הוועדה ולבצע את המינוי על אפה ועל חמתה.