נתחיל מהסוף, שאולי יפתיע אתכם. אנחנו שמחות שבארץ מקובל לאכול סופגניות בחנוכה. למעשה, הן נמכרות ונקנות בהתלהבות עם צאת חג סוכות עד סוף חנוכה. כלומר, משהו כמו חודש ימים. וכיצד ייתכן שתזונאיות שמחות שסופגניות זמינות לכל במשך חודש ולא רק בשמונת ימי החנוכה? זה הרי מזון בעל פרופיל תזונתי נחות, עתיר קלוריות וללא תרומה של רכיבים תזונתיים בעלי ערך בריאותי. ההיגיון מאחורי הדברים מתחדד במיוחד לאחר שחוזרים מארצות הברית. באשר תלכו שם, תפגשו בסופגניות המקומיות - הדונאטס. אותן סופגניות בצורת טבעת עם ציפויים שונים.

חג שמח ומשמין: זו כמות הקלוריות שתעלה לכם סופגנייה 

המקור לדונאטס אינו ברור. ייתכן שהיו אלה ההולנדים שהגיעו לאמריקה במאה ה–17. ויש הטוענים כי דווקא האוכלוסייה המקומית הכניסה את המאכל למטבח. בארצות הברית יש 9,200 סניפים של הרשת המובילה דאנקן דונאטס וכ–3,000 נוספים נמצאים ב–36 מדינות. יש להניח שחלקכם זוכרים שסניפים של הרשת היו גם בישראל. הסניף הראשון הושק בשנת 1996 בתל אביב. נוספו לו עוד שמונה סניפים, אבל פעילות החברה בארץ נפסקה אחרי חמש שנים. לאחרונה חוזרות הדונאטס פה ושם - יותר בקטן ובלי המותג האמריקאי - למאפיות מקומיות אצלנו.

דאנקן דונאטס (אגב, החל מינואר 2019 יתקצר שם הרשת ל"דאנקן") נוסדה ב–1950. היא מרשתות הקפה והמאפה הגדולות בעולם. לצדה רשתות דומות שנמצאות במגמת צמיחה. השגשוג הזה מפתיע, שכן אי אפשר להתעלם מהנתונים הקשים. במיוחד באמריקה, אך גם במדינות מערביות אחרות, כולל ישראל: אחוזים הולכים וגדלים של עודף משקל והשמנה.

על אף השינויים הרגולטוריים המחייבים שיפור הפרופיל התזונתי של מזון מוכן, ולמרות המודעות הגוברת של הצרכנים לאיכות המזון, למספר הקלוריות ולקשר הישיר בין השמנה ומחלות, עדיין עולה הצריכה של סופגניות ומזונות מהירים אחרים. המחירים והנזקים הבריאותיים, הכלכליים והחברתיים ידועים בכל המעגלים: האישיים, הלאומיים והבינלאומיים. ובכל זאת, מראה יומיומי שכיח בארצות הברית הוא של אנשים ממהרים קונים דונאט עם קפה בדרך לרכבת התחתית. במחיר שווה לכל נפש, ולעתים אף זול יותר מפרי.

מתברר שסופגנייה מקומית מסורתית היא מאכל נפוץ בארצות שונות לאורך השנה כולה. בצפון אפריקה ספינג' וספנז; בהונגריה לנגוש שילדים קונים בדרך הביתה מבית הספר; בתפריט הקינוחים במסעדות ברומניה יופיע תמיד פפנאש, שדומה לסופגנייה שלנו ומעליה עוד כדור קטן מטוגן, שמנת חמוצה מעוטרת בריבת פירות יער; בגרמניה קרפפן; ובספרד צ'ורוס. המשותף לכל: בלילת בצק מטוגנת בצורות שונות - כדור, מקל או טבעת; נפוחים או שטוחים; עם או בלי ציפויים מגוונים.

שווה ביס

אי אפשר שלא להתייחס לסופגנייה שלנו. שמה נגזר מאופן הכנתה, כיוון שהבצק סופג שמן בטיגון. ועל שום מה דווקא טיגון? זכר לנס פך השמן כמובן, שהספיק להאיר את מנורת המקדש שמונה ימים. הנה חמישה דברים שכדאי לדעת על הסופגניות שלנו.

1. את הסופגניות אפשר להכליל בקבוצת הקלוריות הריקות, כלומר, כאלה שתורמות לנו רק קלוריות ואת הכיף שבטעם (ואין לזלזל בכך). הן לא מכילות רכיבים תזונתיים איכותיים כמו חלבונים, ויטמינים, מינרלים או סיבים תזונתיים.

2. סופגניות בהכנה ביתית: אפשר לצמצם את כמות הקלוריות שבסופגנייה בשתי דרכים. הראשונה ברכיבים: בחירה של ציפוי ומילוי (אבקת סוכר או ריבה יתרמו פחות קלוריות משוקולד וריבת חלב). הדרך השנייה - אופן ההכנה - חשובה יותר: להעדיף אפייה על פני טיגון. אם מטגנים, חשוב להקפיד על שמן בטמפרטורה מתאימה של 165 מעלות באמצעות מד חום מתאים. דרך נוספת היא בעזרת כף עץ או שיפוד עץ בשמן. אם המגע יוצר בועות קטנות סביב העץ, זו עדות לטמפרטורה מתאימה.

3. בכל מקרה אין לעשות שימוש חוזר בשמן. וטיפ נוסף הקשור לטיגון: עדיף חצי סופגנייה גדולה על פני אחת קטנה, משום ששטח הפנים של הטיגון קטן יותר.

4. לבחור סופגניות "שוות" בלבד, כלומר טעימות ביותר, כאלה ששוות את תרומתן הקלורית. יש שיבחרו בסופגנייה הפשוטה והמסורתית, ויש שיבחרו בסופגנייה "משוכללת". מומלץ לדלג על הסופגניות שנאכלות כבדרך אגב: אלה שליד הקופות בסופר, שמחלקים בעבודה, שמציעים במסיבת חנוכה בגן הילדים, שנשארו לאחר הדלקת נר ואיבדו מטריותן.

5. ההמלצה שלנו היא לשים דגש על כמות הסופגניות והלביבות המטוגנות הנאכלות בחג. הקושי התזונתי העיקרי בחנוכה הוא שהחג ארוך, שמונה ימים. התרומה הקלורית המצטברת של אכילה יומית של סופגניות ולביבות היא גבוהה מאוד. העלות הקלורית: סופגנייה מסורתית כ–400 קלוריות, סופגנייה קטנה כ–250 קלוריות, סופגנייה עם ציפויים שונים כ–500 קלוריות ולעתים אף יותר. לסקרנים נוסיף כי בלביבת תפוחי אדמה יש כ–150 קלוריות.
חשוב להקפיד לאכול סופגניות ולביבות רק בימי החג, לא לפני, וכאמור לשים לב לכמויות. בערב של הדלקת נרות אפשר בקלות לאכול שלוש לביבות וסופגנייה, בנוסף לשאר התקרובת המוגשת לשולחן. הטעם של לביבה אחת הוא כשל השנייה, חבל להכפיל את כמות הקלוריות עבור אותו הדבר.