יאיר בן ה-63 חולה בסרטן ערמונית מתקדם, הגיע לטיפול במרפאה האונקולוגית לגידולי דרכי השתן ברמב"ם לאחר כישלון טיפול מקומי במחלתו. למרות הטיפול בקרינה משולבת בטיפול הורמונלי מחלתו התקדמה ובבדיקות שערכנו ראינו שבתוך זמן קצר מדד ה-PSA (חלבון המופרש מבלוטת הערמונית לדם ומשמש לאבחון ומעקב אחר סרטן הערמונית), הוכפל אצלו בעקביות. בדיקות ההדמיה שעבר לא איתרו גרורות, אך ערכי ה-PSA המשיכו להתקדם.
עליה מהירה במדד ה-PSA תחת טיפול הורמונלי, מנבאת סיכון מוגבר לפתח גרורות ותמותה מהמחלה. לפני למעלה מ-4 שנים, לא היה לנו מענה טיפולי טוב למצבו, למעט תרופות חדשות (אפלוטמיד ואנזלוטמיד) שנחקרו, באותה העת, במרכזים רפואיים בעולם ובישראל. יאיר הצטרף לאחד המחקרים וטופל בתרופה חדשה. בעקבות הטיפול מדד ה-PSA צנח אצלו לאפס, ומחלתו לא מתקדמת כבר ארבע וחצי שנים! לשמחתנו, יאיר אינו היחיד עם תוצאות יוצאות דופן שלא ראינו עד למחקר. ההצלחה המרגשת נראתה גם אצל חולים אחרים במחקר בישראל ובמרכזים רפואיים ברחבי העולם.
סרטן הערמונית הוא הסרטן השכיח ביותר בגברים ישראלים וגורם המוות הרביעי במספר בגברים. מדי שנה מאובחנים בישראל כ-2500 חולים. 90% מהם עם מחלה מקומית וכ-10% מתגלים בעת האבחון עם מחלה מתקדמת וגרורות. בשליש מהחולים עם מחלה מקומית ללא גרורות הטיפול המקומי בקרינה או ניתוח נכשל בסופו של דבר. עד כה לקבוצת החולים שמחלתם מתקדמת תחת טיפול הורמונלי ללא גרורות, היו טיפולים ספורים שיעילותם מצומצמת מאוד. שלב מחלה זה נקרא "חזרה ביוכימית של סרטן הערמונית", כלומר עלייה במדד ה-PSA, ללא איתור גרורות בבדיקות הדמיה. מטרת הטיפול, עד כה, התמקדה בטיפול הורמונלי בזריקות במטרה להפחית את רמת הטסטוסטרון ל"טווח הסירוס".
למרות זאת אצל חלק מהחולים עולה מדד ה-PSA והמחלה מתקדמת ומנבא סיכון להמשך למרות שאין עדיין עדות לגרורות בגופם. לאחר זמן מה, עם הטיפולים שיעילותם מוגבלת, יופיעו גרורות, שכן יש מיתאם הדוק בין עלייה מהירה במדד ה-PSA להיווצרות הגרורות. רוב מקרי המוות בסרטן הערמונית הם תוצאה של התקדמות המחלה והיווצרות גרורות, ולכן מניעת גרורות היא מטרה טיפולית עליונה למניעת תמותת חולים.
למרות זאת אצל חלק מהחולים עולה מדד ה-PSA והמחלה מתקדמת ומנבא סיכון להמשך למרות שאין עדיין עדות לגרורות בגופם. לאחר זמן מה, עם הטיפולים שיעילותם מוגבלת, יופיעו גרורות, שכן יש מיתאם הדוק בין עלייה מהירה במדד ה-PSA להיווצרות הגרורות. רוב מקרי המוות בסרטן הערמונית הם תוצאה של התקדמות המחלה והיווצרות גרורות, ולכן מניעת גרורות היא מטרה טיפולית עליונה למניעת תמותת חולים.
בשנים האחרונות חל שיפור משמעותי בהבנה של התפתחות עמידות לטיפולים בסרטן הערמונית. בעקבות זאת פותחו טיפולים חדשניים הממוקדים במנגנונים מולקולריים האחראים להתקדמות המחלה. התהליך המרכזי בטיפול בסרטן ערמונית מתמקד בחסימה של ייצור והפעלה של ההורמון טסטוסטרון בתאי הסרטן. לכן, הטיפול מתמקד בהפחתת רמות הטסטוסטרון בגוף בעיקר ממקור האשכים. בהמשך כאשר טיפול מאבד את יעילותו, בטיפולים החדשים המוקד הוא עיכוב ייצור טסטוסטרון ברמת התא ועיכוב מתקדם ויעיל של הקולטנים של הטסטוסטרון בתאי הסרטן.
השנה פורסמו במגזינים רפואיים מובילים: New England Journal of Medicineו- Lancet Oncology, מחקרים פורצי דרך שבחנו את יעילותם של הטיפולים החדשים בחולי סרטן ערמונית עם מחלה מקומית ללא גרורות העמידה לטיפול מפחית טסטוסטרון. המחקרים מצביעים על יעילות חסרת תקדים של הטיפולים ההורמונליים מדור המתקדם (דוגמת אפלוטומייד ואנזלוטמייד), שהאריכו משמעותית את התקופה ללא הופעת גרורות בחולים אלו וכך הובילו לשליטה במחלתם ללא התקדמות, וללא פגיעה באיכות חייהם.
במחקר שפורסם בעיתון New England Journal of Medicine, Smit וחבריו פרסמו את תוצאות המחקר בו השתתפו למעלה מ- 1200 חולים עם סרטן ערמונית עמיד לסירוס וללא גרורות, הטיפול אפלוטמיד הוכיח יעילות גבוהה במניעת הופעת גרורות עתידיות בבדיקות הדמיה. בעקבות הטיפול פרק הזמן ללא התקדמות המחלה וללא הופעת גרורות או תמותה היה 40.5 חודשים, בהשוואה ל-16 חודשים בזרוע הפלצבו (אינבו). תוצאות מעניינות שעלו במחקר זה הדגימו המשך עליונות לתגובה לטיפולים בקווי טיפול נוספים לאחר טיפול זה. במאמר נוסף, שעסק באיכות חיי החולים ופורסם לאחרונה במגזין הרפואי Lancet Oncology, נמצא כי איכות החיים הטובה של המטופלים נשמרה לכל אורך הטיפול.
מחקר דומה עם תרופה נוספת אנזלוטמיד פורסם גם הוא במקביל ב- New England Journal of Medicine ע"י Hussain וחבריה וגם הוא הדגים תוצאות כמעט זהות בקבוצת מטופלים דומה. מכלול המחקרים מצביע כי טיפולים הורמונליים מהדור החדש משפרים את התוצאות הכוללות של החולים, ולמעשה בקבוצת חולים זאת ככל שנקדים לטפל בתרופות מהדור החדש, כך נשפר את הטיפול האונקולוגי בחולים תוך מחוייבות לשמירה על איכות חייהם והישרדותם.
הכותבת היא רופאה בכירה במכון האונקולוגי ברמב"ם, אחראית על מרפאת גידולי דרכי השתן ומנהלת המחקרים הקליניים באונקולוגיה.