ערוץ 20 שידר הערב (ראשון) דברים שאמר יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין, למקורביו, בהם הוא מציין כי הוא לא מתחרט על המעשה ולא פעל בשליחות של אף אחד. השידור מגיע לאחר פניית חברת הכנסת איילת נחמיאס-ורבין, שנשלחה לרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו וביקשה לאסור על שידור דבריו של רוצח ראש הממשלה. פנייה זו נענתה לבסוף בשלילה בטענה כי אין בסיס כלשהו להתערבות מצדה.
למרות הבטחת הערוץ כי השידור יהיה מאוזן, הפאנל בתוכנית בה שודרו דבריו של רוצח ראש הממשלה, היה מורכב ברובו מאנשי ימין, שאימצו את הנראטיב שהציג עמיר. כזכור, רק בחודש שעבר שידרו בערוץ ראיון מבודח עם יצחק גבאי, שהורשע בהצתת בית הספר הדו לשוני בירושלים בשנת 2014 וריצה שלוש שנות מאסר. ראיון שבעקבותיו הרשות השנייה פתחה בהליך הפרה מול הערוץ.
בדבריו למקורביו, ששודרו בתוכנית בהגשתם של שמעון ריקלין וינון מגל, אמר עמיר: "אני לא מתחרט. אם הייתי מתחרט הייתי מקבל המון. הציעו לי - 'תתחרט ותקבל חתונה, תקבל התייחדות'. אבל אני לא מתחרט. וזה לא בגלל אגו, זו מצווה. אסור להתחרט. הכי פשוט היה לי להגיד: זה הסית אותי, זה שלח אותי, אבל אני לא התייעצתי עם אף אחד. לא עם רבנים, לא עם קצינים ולא עם אבישי רביב. רביב היה ת"פ שלי. עזר לי לארגן שבתות. אישיות פרובלמטית. זה לא אדם שבכלל יכול להשפיע על מישהו. כל הסיפור שהשב"כ השפיע עלי זה שטויות".
עמיר מכחיש בנוסף כי הושפע מרבנים ומהאווירה הציבורית בתקופה לפני הרצח וטען כי פעל לבדו, זאת בניגוד לדברים שאמר בחקירתו לאחר הרצח. "הרבנים לא השפיעו עליי. הפוך. חשבתי שזו הדרך לעצור את אוסלו, ואני אדם דתי אז הלכתי לחפש איפה זה מותר לפי ההלכה. אני קראתי הרמב"ם. אני הסתכלתי על המציאות. קראתי הרבה. בכלל לא ידעתי שעשו פולסא דנורא. לא ראיתי את התמונה של רבין במדי אס אס, זה הכל שטויות. מניפולציות שהשמאל עושה על הימין".
"הרי עשיתי שני ניסיונות לפני כל הסיפור הזה של כיכר ציון וכל זה. ביד ושם ובצומת כפר שמריהו. באתי עם אקדח אבל הייתה שם שמירה ולא נתנו להיכנס למי שלא הוזמן, שנה לפני כל הסיפור. אז איך אפשר להגיד שזה בגלל הכיכר וכל ההסתה וכל השטויות האלה?"
עמיר במהלך שחזור הרצח. צילום: נעם וינד
"לא אכפת לי כמה אנשים אני מייצג. אני לא פוליטיקאי ואף פעם לא אמרתי שאני מרגיש שליח של מישהו. גם לא של עם ישראל. זה שאתה עושה משהו בשביל מישהו לא אומר שאתה שליח שלו. את הקללות הכי גדולות אני מקבל דווקא מהימין. זה השמאל מכתים את הימין הסמרטוט. אמרתי כל הדרך: אני עשיתי את זה על דעת עצמי ואף אחד לא שלח אותי ורק בגלל השתיקה שהייתה. כדי לעצור את אוסלו. אז מאיפה מביאים שהכתמתי ציבור שלם? אנשים לוקחים אחריות לא שלהם. אגב, אני הייתי בכלל עם כיפה שחורה, בכלל לא הייתי מהציבור של המתנחלים, אז מה הם מייחסים אותי לעצמם?"
"כשכדור הולופוינט פוגע בגוף הוא מעיף אותו כמו בעיטה בגב. אני לא ראיתי שום אפקט בגוף של רבין כשיריתי את הכדורים. לא ראיתי תגובה, לכן יריתי עוד שני כדורים. השופט אומר בפסק הדין שכנראה אחרי שיריתי את הכדור הראשון רדפתי אחרי רבין והצמדתי אליו את האקדח. זה לא נכון. אני יריתי את כל הכדורים באותה תנוחה. אני אומר את האמת. אני לא יודע מה קרה שם, אבל אני לא חושב שמישהו החליף לי את הכדורים כי אני בדקתי אותם לפני שיצאתי, ואני יודע מה זה סרק, הייתי ררנ"טיסט. כשהלכתי לעשות את זה ידעתי שרוב הסיכויים שאמות".
"אני עשיתי את זה כדי לעצור את אוסלו. אני מנעתי את הרצף הטריטוריאלי. בעקבות זה לא קמה מדינה פלסטינית. אנשים שוכחים שהבחירות היו צריכות להיות בנובמבר 1996. נותרה עוד שנה לבחירות. שבוע לפני היה בסקר בעיתון שיוויון 41-41. לא עשיתי את זה בגלל שהוא בוגד, עשיתי את זה כדי לעצור. אמרתי בחקירה הראשונה שהתכוונתי לשתק. התכוונתי לירות בעמוד השדרה ולשתק אותו. גם לפי דין רודף אתה צריך לפגוע באחד מאבריו. מבחינתי מסירת ארץ ישראל לגויים זה חילול השם שאין כמותו. מה זה רודף? זה למנוע. לכן לא צריך סנהדרין ולא בית משפט. אתה רואה מישהו שרודף אחרי החבר שלך עם סכין מותר לך לירות בו כדי לעצור אותו. זה לא עונש. אחרי שהוא הרג אסור לך לפגוע בו. רב לא יכול לפסוק בדבר כזה".
עמיר התנקש בחייו של רבין ב-4 בנובמבר 1995, בסיומה של עצרת תמיכה בתהליך השלום בכיכר מלכי ישראל (כיום כיכר רבין) בתל אביב. העצרת אורגנה כתגובה להפגנות הימין, תחת הסיסמה "כן לשלום, לא לאלימות". בתום העצרת, חיכה עמיר לרבין במגרש החנייה הסמוך, ושם רצח אותו ביריות אקדח. עמיר נלכד במקום, והועבר לחקירה בידי השב"כ, בה שיתף פעולה באופן מלא והביע את שמחתו על הצלחתו. בסיום החקירה הועמד לדין באשמת רצח ופציעה בנסיבות מחמירות בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב.
עמיר הסביר במשפטו כי פעל על פי ‘דין רודף’. הוא הורשע ונידון למאסר עולם ועוד שש שנים על פציעת מאבטח. במשפט נוסף נידון לחמש שנות מאסר ולאחר ערעור המדינה הוחמר העונש לשמונה שנות מאסר, על קשירת קשר. כל העונשים ניתנו במצטבר. עמיר מעולם לא הביע חרטה על הרצח, ובראיון שנתן בחודש מאי 2004 חזר והדגיש שלדעתו פעל בצורה נכונה, ובאמצעות הרצח הציל את עם ישראל.
