"גורמים מסוימים עלולים לנסות למתוח את הפרשה מעבר לגודלה הטבעי, אמר דובר הבית הלבן רונלד זיגלר וביטל את האירוע כ'פריצה מדרגה שלישית'. מטרת העיתונות, טען הבית הלבן, היא למצוא פגם ביושרת ההליך שבו התמנה ונבחר הנשיא לתפקידו. אבל ווטרגייט הייתה הרבה יותר מזה. בגרסה החצופה ביותר שלה הייתה ווטרגייט הסתערות נפשעת בהנהגת ניקסון עצמו על לבה של הדמוקרטיה האמריקאית: החוקה, הבחירות החופשיות ושלטון החוק.



"אחרי חודשים של משפטים, הרשעות והודאה באשמה, 40 ממקורביו ומעוזריו של ניקסון נשלחו לכלא; ספרי הזיכרונות שכתבו ניקסון ואנשיו הם תיעוד המאפשר לעקוב אחר שליטתו הדומיננטית של הנשיא בקמפיין מסיבי של ריגול פוליטי, חבלה ופעילות בלתי חוקית אחרת נגד יריביו האמיתיים והמדומים. במהלך חמש וחצי שנות נשיאותו השיק ניקסון חמש מלחמות חופפות ופקד עליהן: המלחמה בתנועת המחאה נגד המלחמה בווייטנאם, העיתונות, הדמוקרטים, מערכת המשפט וההיסטוריה.



"הפרסומים בתקשורת דרדרו את ניקסון להתקפי זעם קולניים שנקלטו במערכת ההקלטה שהתקין בבית הלבן. ניקסון התגולל על המחאה, התקשורת, היהודים, השמאל האמריקאי והליברלים בקונגרס וכרך אותם יחד לאויבי האומה. 'הקאבאל היהודי מנסה להפיל אותי', אומר ניקסון בהקלטה מ–3 ביולי 1971. בשיחה עם בוב הלדמן אמר ניקסון: 'הממשל מלא יהודים. רוב היהודים אינם נאמנים...אינך יכול לסמוך על הממזרים. בסוף הם ייצאו נגדך'.



"בהקלטה ב–23 ביוני 1972, שישה ימים אחרי מעצר הפורצים למשרדי המפלגה הדמוקרטית בווטרגייט, הזהיר הלדמן את ניקסון כי 'בחקירת הפריצה אנחנו בטריטוריה בעייתית, משום שה–FBI אינו נמצא תחת שליטתנו והחקירה שלהם מובילה לתחומים רגישים, משום שיש ביכולתם לעקוב אחרי מקור הכסף".


("כל אנשי הנשיא", וודוורד וברנסטין).



***



משך חודשים ארוכים אחד המראות היותר מרנינים בטלוויזיה היה העימות המשפטי המלומד, הווכחני והאישי בין המשפטן והמורה פרופ' אלן דרשוביץ' ותלמידו ג'פרי טובין, עיתונאי ב"ניו יורקר" ופרשן משפטי של CNN. הפרופסור המכובד מהרווארד נחשב לסנגור מובהק של דונלד טראמפ ונהג להתייצב לצדו במקרים רבים; טובין, אחד היותר מבריקים וציניים בשורה הראשונה של העיתונאים, האפיר בשנתיים האחרונות מרוב ייאוש מהתנהלותו של טראמפ, אך הבנתו את ההיבט הנכלולי של הפוליטיקה ואת אוזלת ידה של התקשורת גרמה לו לומר דברים קשים ביותר על הנשיא ולהטיל ספק רב ביכולת להדיח אותו. לעתים הידרדר הוויכוח בין המורה ותלמידו לתגרה מילולית שבה זעק טובין מהחצי שלו במסך קריאות שבר אישיות: "אלן, מה קרה לך? איך אתה אומר דברים מופרכים כאלה?". נשיאות טראמפ סיפקה כמות ואיכות נדירות של רגעים קומיים, ביזאריים וסוטים שכמותם לא נראו בטלוויזיה מעולם.



בסוף השבוע שעבר, כאשר התברר שמייקל כהן, ידידו הקרוב ועורך הדין של טראמפ, ישב כ–70 שעות עם הצוות של בוב מולר, הודה ששיקר בפני ועדת החקירה של הקונגרס והעיד על קשרים עסקיים וכלכליים בין טראמפ וילדיו ובין רוסיה גם אחרי שטראמפ נבחר כמועמד הרפובליקנים לנשיאות, הגיעו דרשוביץ' וטובין למסקנה זהה: "אני חושב שממצאי החקירה של מולר יהיו הרסניים ביותר לנשיא", אמר דרשוביץ' ב–ABC. "זאת תמונה הרסנית ביותר מבחינה פוליטית". דרשוביץ' העריך שלמאט ויטאקר, התובע הכללי הזמני, לא תהיה ברירה אלא לפרסם פומבית את עיקרי הדוח עם גרסה של הנשיא לצדו וכי טראמפ פגיע ביותר בחקירה של עסקיו האישיים מכיוון שהוא אינו מוגן על ידי החוקה בהיבטים הללו.



מעל מסך אחר אמר טובין כי זאת הפעם הראשונה שבה הוא מאמין שהחקירה "נכנסה לטריטוריה המוכרת של ווטרגייט" וכי הוא מתרשם ש"טראמפ לא יוציא קדנציה מלאה כנשיא". על מסך שלישי, כמו וודי אלן המוציא את מרשל מקלוהן ב"אנני הול" כדי לגמוז מומחה לקולנוע המנפח לו את המוח בהבלים, צף בוב וודוורד ושפך מים קרים על התלהבותו העוברית של טובין. "זה עדיין לא ווטרגייט", אמר וודוורד, ולא היה ברור אם הוא מסרב להעביר את השרביט לדור הבא אחרי 44 שנה ולוותר על בכורתו או שזאת דעתו האותנטית. ג'ון דין, היועץ המשפטי של ניקסון שהפך לפרשן והיה בין מורשעי ווטרגייט, אמר כי נכלולי טראמפ גדולים משל ניקסון, משום ש"לניקסון היו מעצורים מסוימים, ומדיניות החוץ שלו הייתה פורצת דרך".



מאז מאי 2017, המועד שבו מונה רוברט מולר, מי שעמד בראש ה–FBI 12 שנה, לחקור את מעורבות רוסיה בבחירות 2016 באמריקה, רובץ מעל הבית הלבן ענן אפור המטפטף גשם חומצי רווי נשורת רדיואקטיבית, ובכירים בו נתקפים מיגרנה קשה והקאות. חלקם לא שרדו את המתח, את התפרצויות הזעם הפסיכוטיות של טראמפ, שהוא אלוף העולם במציאת חשודים ונרקיסיסט מסוכן שאינו פחות ממתת אלוהים לאנושות בעיני עצמו - פרשו או פוטרו. שיווי משקלו הנפשי של טראמפ כה מעורער, עד שעל רקע כניסתו של רוב דמוקרטי לבית הנבחרים בינואר התחדש הדיון בשאלת הדחתו. הפרנויה המפעילה אותו גורמת לו להתנהגות לא יציבה, לכעס החורך את סביבתו ולאימוץ ז'רגון דיבור רצוף קריאות וציוצי שבר שנלקחו מימי ג'ו מקארתי ורדיפת הקומוניסטים, ציוצים שבהם טראמפ מלהק את עצמו לתפקיד הנרדף במהלך ציד מכשפות המתנהל על ידי כוחות שחור שקמו לכלותו. עד כדי כך שספר משנת 1965 שאזלו עותקיו, "לילה בקמפ דיוויד" שמו, שבמרכזו נשיא שהשתבשה עליו דעתו ומסכן את שלום העולם, הוחש לדפוס ויצא לאור ב–20 בנובמבר.



יש קושי גדול בראיית התמונה המלאה מצד השולחן של מולר, בעיקר משום שהוא מנהל חקירה קורקטית העומדת בסתירה גדולה להתנהלות המחוררת והדולפת של סביבתו; הוא לא אמר מילה מאז החל בעבודתו; אין מהחקירה הדלפות, והצוות שלו מתנהל כמו הבלתי משוחדים של אליוט נס בשיקגו; את מה שאנחנו יודעים, או חושבים שאנחנו יודעים, מספקים מדליפים בעלי עניין המחפשים מחסה בחיק התקשורת מפני ידו הארוכה של החוק. את מה שאנחנו יודעים על מולר אנחנו יכולים לקרוא במסמכים המשפטיים שהוא מגיש לבית המשפט בצורת כתבי אישום או עסקות טיעון עם בכירים מעולמו של טראמפ. הנחת העבודה היא שמולר קרוב יותר לסוף החקירה מאשר לתחילתה. שחלק מאנשיו מחברים כבר חלקים שונים של הדוח. שהוא יודע כמעט כל מה שצריך לדעת כדי להשיב על השאלות כבדות המשקל.



ההיסטוריה מוכיחה שתובע מיוחד הוא סכנת נפשות, משום שסמכויותיו כמעט בלתי מוגבלות ואין מי שיעצור אותו מבלי שייראה כמי שמנסה להסתיר את האמת. ניקסון פיטר את החוקר המיוחד ארצ'יבלד קוקס, ואיתו התפטרו באקט מחאתי התובע הכללי וסגנו; ועדת טאואר שחקרה את רונלד רייגן בפרשת "איראן–קונטראס" ומעללי אוליבר נורת', מצאה שרייגן אשם באחריות למשוואה נשק תמורת בני ערובה. רייגן בהיותו רייגן הביע צער וחרטה בפני האומה והמשיך בנשיאותו שהתקרבה לסופה; קן סטאר, שהתמנה לחקור את מעורבות הילרי וביל קלינטון בפרשת ווייטווטר, סיפור אומלל של הונאת קרקעות בארקנסו, עבר לחקור את פולה ג'ונס וממנה הגיע למוניקה לוינסקי שהובילה להדחת הנשיא בקונגרס ולהצלתו בסנאט. חוקר מיוחד תמיד ימצא משהו שיעכיר את שארית הקדנציה של הנשיא או ידיח אותו.



***



החוקר המיוחד מקבל את רישיון העבודה שלו מהמסמך הנדיר בטיבו שהוא החוקה האמריקאית שחוברה בתבונה בידי האבות המייסדים ומהתקנות ומהסעיפים שהוכנסו בה. אותה חוקה באותה מידה מגינה על הנשיא, מעניקה לו חסינות, מקלטים משפטיים מסוימים, שומרת על פרטיותו אך אינה מציבה אותו מעל לכל חשד. זה בערך מה שטראמפ כה מתקשה להבין: הוא נשיא ולא מלך. אם יחייבו הממצאים את העמדתו לדין בשל עבירות פליליות, כנראה שרבים ייאלצו לנצור את תאוותם ולחכות לסוף נשיאותו. אם הממצאים יעידו על היותו בלתי כשיר לנשיאות או אשם בעבירות המזמינות הדחה, יתנהלו ההליכים נגדו באפיקים פוליטיים. מי שרואים בעיני רוחם את טראמפ מובל באזיקים מהבית הלבן, הוזים בהקיץ. הרפובליקנים ניצבו לצדו של ניקסון עד שלא היה אפשר לעמוד לצדו בלי לבגוד באינטרסים המובהקים של אמריקה.



הטענה כי האווירה ב–1974 הייתה תומכת ובשלה יותר לאקט של היטהרות נכונה, אבל בעיקרון לא היה ניקסון עבריין למטרות רווח אישי אלא מי שבז לחוק ועמד מאחורי טיוח שהוא תמיד נחות מהעבירה שעליה בא לחפות. טראמפ הגיע לנשיאות כנוכל מדופלם שאמריקה - מסיבותיה שלה - בחרה להתעלם מעברו. מכל מה שידוע לנו עד עכשיו, התמנון שטראמפ עמד בראשו היה מוכן לעשות הכל כדי למלא את כיסיו ולשקר ללא הבחנה כאשר זרועותיו הרבות נתפסו בצנצנת העוגיות. לפצועים שטראמפ השאיר בשטח לא תהיה בעיה לבוא עמו חשבון כאשר יתברר ההיקף הבלתי נתפס של מה שעולל מאחורי הקלעים.



הבעיה העיקרית היא שממצאי חקירתו של מולר הם סודיים. אין רגע מכונן שבו נקרא את הדוח או את עיקריו כעם חופשי בארצו. הדוח יוגש לתובע הכללי הזמני שהוא נוכל מועד, שהביע כבר את דעתו השלילית על מולר. גם הקונגרס מנוע על פי חוק מלקבל את הדוח. אם מולר יקבע שטראמפ עבר על החוק וירצה להביא את הממצאים לידיעת הקונגרס, יהיה עליו למצוא דרך לעשות זאת. אין לו סמכות להגיש לקונגרס דוח אשר אין בו המלצה מפורשת להגשת כתב אישום. אפשרות אחת, והיא מעקף הכרחי, שמולר יכין מסמך שימליץ להעמיד את טראמפ לדין אחרי נשיאותו ו"יקווה" שיימצא מי שיישא את המסר הזה לקונגרס מיידית.



לחלופין, יכול מולר להמליץ על העמדה מיידית של טראמפ לדין, המלצה שתיתקל בהתנגדות נחרצת של הבית הלבן אבל תעמיד את המערכת המשפטית בדילמה, משום שלא תרצה לעמוד בדרכה של המלצה שמוטב שתגיע לקונגרס. סודיות ממצאיהן של ועדות חקירה אחראית לעיוותים גדולים בהיסטוריה האמריקאית: בגלל סודיות דוח ועדת וורן שחקרה את ההתנקשות ב–JFK, 61% מאמריקה אינם מאמינים כי לי הארווי אוסוואלד היה מתנקש בודד; חיסיון בפרשת ווטרגייט גרם לחשד כי ג'רלד פורד, סגנו של ניקסון, עשה איתו עסקה מושחתת כאשר חן אותו, חשד שהיה לו חלק בתבוסתו לג'ימי קרטר האלמוני ב–1976.



מערכת ענפה של הדלפות מגמתיות, כולל מטעם הנשיא, תשלב לטורבו. אותה מערכת אשר מידה אנו מלחכים כמעט שנתיים את מה שאנו יודעים על החקירה. הצחנה שתעלה מהדוח של מולר יכולה להיות כה גדולה, עד שקשה יהיה לנשום את האוויר בוושינגטון. על רקע כזה יבקש הרוב הדמוקרטי בבית הנבחרים ליהנות מפירות ניצחונו. סביר להניח שהרפובליקנים יבינו את חוסר התוחלת בקרב מאסף על נשיא שכולם שונאים. הקונגרס יכול להפעיל את הסעיף ה–25 לחוקה המגדיר את המנגנון שבאמצעותו ניתן להזיז נשיא מתפקידו על רקע של "חוסר יכולת להפעיל את הכוח והסמכות שניתנו בידו" בשל חולי פיזי או נפשי. קל יותר להזיז נשיא שחלה בסרטן או לקה בשבץ מאשר להוכיח אי־כשירות נפשית, אף שקל יהיה יותר להוכיח זאת במקרה של טראמפ מאשר אצל נשיא אחר.



אפשרות נוספת היא לפתוח בהליך של הדחה על רקע מסקנותיו של מולר. עבירות המצדיקות הדחה אינן זהות לפשעים המופיעים בקוד האמריקאי. נשיא אמור לשאת בתוצאות של מעשים שאינם בהכרח פשעים. פשע יכול להיות עילה להדחה, אבל לא כל עילה להדחה חייבת להיות פשע. עבירה המצדיקה הדחה היא כזאת שפוגעת בחוקה ובחוסן הפוליטי והוגדרה על ידי אלכסנדר המילטון כ"פגיעה מיידית בחברה עצמה". שתיים מההדחות הקודמות של הנשיאים אנדרו ג'ונסון וביל קלינטון היו על רקע מפלגתי ולא זכו לרוב של שני שלישים בסנאט. ניקסון היה מודח, מורשע ומאבד את הפנסיה הנשיאותית אלמלא בחר להתפטר בטרם הדחה.



חוץ מממצאים קשים שישכנעו את המשוכנעים וימריצו את תומכי טראמפ לפתוח בסדרה מרהיבה של התעמלות קרקע, הצרימה הגדולה ביותר לשיווק העומדת בבסיס אחיזת העיניים של משפחת טראמפ היא העובדה שלא חדלה מלהפוך את הנשיאות לברווז המטיל ביצי זהב. פירוק האמת הזו בידי מולר ופריטתה לדולרים, יכולה להיות ההבדל. האם ממשיכה משפחת טראמפ ליהנות ממנעמי השלטון באמצעות הנשיא? האם עמדה המשפחה בהבטחתה ליצור הפרדה מלאה בין העסקים המשפחתיים ובין הנשיאות? מדוע מי שיש להם הכל נהנים מיתרון מובהק על פני אזרחים רגילים? עילה להדחה היא הוכחה שטראמפ קידם את האינטרסים הכלכליים שלו באמצעות שררה נשיאותית. לא פחות בוטה וצורמת ונוגעת בלב השאלה נשיאות תקינה מהי ומי הם שוטרי המקוף שלה ומה תפקידם, היא העובדה שבמהלך חצי הקדנציה שלו טראמפ שיקר, רימה, איחז עיניים, התנכל לאמת והתעמר בה לצרכיו יותר מכל נשיא לפניו והשית נורמות התנהגות הפוגעות אנושות בתפקוד הדמוקרטיה.



גם זו, בטיפול נכון, עילה להדחה. האבות המייסדים עמלו קשות על הקמת דמוקרטיה והשקיעו מאמץ רב בבידולה ממונרכיה. על הנשיא לתת דין וחשבון לאזרחים, לקונגרס ולמערכת המשפט. עד היום לא נקרא טראמפ לסדר על ידי הרשות המחוקקת שבה נהנו הרפובליקנים מרוב. כאשר כלו כל הקצים, הדחה היא הנשק האולטימטיבי שבו מגינה הדמוקרטיה על עצמה.



מצד שני, בוב מולר הוא האיש שיוציא את טראמפ נקי ללא ראיות מספיקות. באחד המשפטים שבו שירת כתובע נגד סוחר סמים ורוצח שהיה יכול להיות מורשע על ידי רוח קלה, לא אהב מולר את השוטרים והתביעה וטען שהם אינם ראויים בעיניו. הוא התפטר מהתיק בטענה שתובעים צריכים להיות טובים בהרבה מפושעים. זו הייתה אחת הפעמים היחידות שבהן גילה עקבות של אגו וגם הבהיר כי לא ירשיע בכל מקרה ועניין. צוות החוקרים והמשפטנים שלו הם כנראה הטובים מסוגם, אבל העדים המתגודדים באורווה הם מסוחרי הסוסים המסריחים והפגומים ביותר בעיר.