ג'ורג' בוש האב לא היה נשיא גדול במיוחד שנמנה על הנשיאים הבולטים בארה"ב. אבל הוא כן היה נשיא אנושי. כך עולה באופן ברור ובולט מגל ההספדים ששוטף בימים האחרונים את התקשורת המקומית בארה"ב. אלו לא רק הספדים. אלו התפרצויות של געגועים וכמיהה, כמעט לאומית, לנשיא נורמטיבי, בריא בנפשו, מסביר פנים, אנושי.
 
ג'ורג' בוש האב, הנשיא ה־41, כיהן אמנם תקופה אחת בבית הלבן אבל השאיר אחריו, "עוצמה של אדיבות, לבביות ונעימות בפוליטיקה האמריקאית", כפי שנכתב בכותרת הראשית בניו יורק טיימס. גם אצל בוש, כמו אצל טראמפ, "אמריקה הייתה תחילה", והאינטרסים שלה היו בראש מעייניו. אבל בניגוד לטראמפ, האמריקה של בוש היתה פייסנית, רגועה, אמריקה שהרגישה בנוח במרכז הזירה העולמית, ומשתפת פעולה עם עמיתותיה במערב, במדיניות חוץ שמחפשת את המלכד והמאחד. כאשר החליט בוש האב לצאת בפעולה צבאית נגד שליט עיראק, הרודן סדאם חוסיין, הבטיח הנשיא אז עוד בטרם ההתקפה את תמיכת האו"ם, והקים קואליציה בינלאומית בתור שותפה לפלישה לעיראק.

בוש האב והבן. צילום: AFP

 
בימים האחרונים, כל מי שספד לבוש דיבר על אישיותו הלבבית. על יחסו החם לעוזריו ולצוות הבכיר בבית הלבן ועל הכבוד והערכה שהפגין תמיד לשרי הקבינט שלו: "לנשיא בוש האב לא היו אויבים", אמר אתמול פרשן ותיק בוושינגטון. העיתונאית הוותיקה מתוכנית התחקירים "60 דקות", לסלי סטול, שכיהנה בעברה ככתבת הבית הלבן, סיפרה על היחס החברי שהנשיא גילה לכתבים אז. גם קונדוליסה רייס, שרת החוץ לשעבר, מקורבת לבוש, סיפרה על אופיו הידידותי.
 

בתוכנית הבוקר של ערוץ 2 הקדישו אתמול עשר דקות להצגת צילומים ותמונות של הנשיא בוש האב מחייך, צוחק עם בני משפחתו, עם שרים בקבינט שלו, ועם ידידים שביקרו אותו בבית הלבן או בביתו בשנים האחרונות: "כן, בבית הלבן היו פעם חיוכים, היה פעם צחוק והיה נשיא אנושי", סיכם מנחה התוכנית.