מבחינת המתיחות, ההכנות וההצהרות, המצב בגבול לבנון כיום מזכיר את מה שקרה לפני יותר מ־35 שנה. במאי 1982 נפגש שר הביטחון אריאל שרון בוושינגטון עם שר החוץ האמריקאי אלכסנדר הייג. חודש לאחר מכן פלשה ישראל ללבנון והחלה במבצע שלום הגליל (של"ג). המבצע, שאמור היה להסתיים תוך 48 שעות, נמשך 18 שנה והיה למלחמה הארוכה ביותר של ישראל.



הפגישה בין שרון להייג נסבה בעיקר על אש"ף ולבנון. במהלך המלחמה, וביתר שאת לאחריה, עסקו פרשנים בשאלה האם מסר שרון על כוונת ישראל לצאת למבצע צבאי בלבנון, והאם הייג הסכים לכך, או שמא שרון הבין מהשיחה שארה"ב אינה מתנגדת לרעיון. בקיצור, האם ארה"ב נתנה לישראל אור ירוק לצאת למלחמה או אולי רק אור צהוב. התשובה היא שלכל היותר וושינגטון הייתה מוכנה לגבות מהלך צבאי קצר.



היום כבר ידוע שתוכנית אורנים הייתה מוכנה מבעוד מועד. שרון, ראש הממשלה מנחם בגין והרמטכ"ל רפאל (רפול) איתן רק חיפשו תירוץ שיאפשר את ביצועה. זה סופק להם שלושה ימים לפני היציאה למלחמה, כששלושה מחברי ארגון הטרור של אבו נידאל התנקשו בשגריר ישראל בלונדון שלמה ארגוב ופצעו אותו באורח אנוש.



אורנים הייתה תוכנית מגירה שהכין אגף התכנון בצה"ל עוד בתקופת עזר ויצמן, קודמו של שרון בתפקיד. בגרסתה המורחבת (אורנים גדול) כללה כניסת צה"ל ללבנון את סילוק מפקדות אש"ף וצבא סוריה והשלטת שלטון נוצרי על המדינה. הממשלה דחתה את הצעת שרון ורפול לאשר את אורנים גדול, ואימצה תוכנית מוקטנת שזכתה לכינוי "אורנים קטן". תכליתה הייתה להרחיק את אש"ף ואת הרקטות שלו מיישובי הצפון ולחסל את תשתיתו בדרום לבנון עד לנהר האוואלי, קו "40 הקילומטרים" מהגבול. בפועל, אורנים קטן התגלגל לאורנים גדול, ומרבית יעדיו לא הושגו.



כאז גם היום המתיחות גבוהה, במיוחד לאחר החלטת צה"ל להתחיל במבצע מגן צפוני לגילוי מנהרות חיזבאללה שחודרות לישראל. כאז כך היום, מפקדי צה"ל, ראש הממשלה ושר הביטחון בנימין נתניהו מכריזים כי צה"ל "ערוך לכל תרחיש" ומשמיעים איומים מרומזים כי לא יסכימו עם תוכניות ההתחמשות של חיזבאללה ואדונו האיראני, שבניגוד לאז, מאיימות כיום לא רק על הצפון, אלא על ישראל כולה. כאז, ניתן להעריך כי גם כיום יש לצה"ל את המקבילה לאורנים, תוכנית מלחמה מדוקדקת.



בקו האש


כמו במאי 82', גם השבוע יצא שר הביטחון לפגישה עם שר החוץ האמריקאי, מייק פומפאו. כאז גם היום, ואף ביתר שאת, הממשל האמריקאי מכיר בזכותה של ישראל להגנה עצמית ומגבה אותה בכל מהלך. ובכל זאת, יש הבדל גדול בין שני האירועים.



ב־82' ישראל רק חיפשה תירוץ כדי לפלוש ללבנון. היום ישראל אינה ששה לכך וחוששת מאוד. אז היה לישראל שר ביטחון בעל נטיות הרפתקניות, עם נכונות ליטול סיכונים ועם תוכנית־על אסטרטגית לשינוי מפת המזרח התיכון. שרון קיווה שפלישה ללבנון, המלכת בשיר ג'ומאייל על המדינה וסילוק אש"ף ייצרו תגובת שרשרת שתחולל הקמת מדינה פלסטינית בירדן, במקום הממלכה ההאשמית.



היום יש לישראל שר ביטחון זהיר, שקול, חף מכל הרפתקנות, שעושה כל אשר לאל ידו למנוע מלחמה. ראינו את זה בעזה, ואנו רואים את זה בלבנון. לנתניהו אין אג'נדה למפצים גדולים גיאו־אסטרטגיים נוסח שרון. הוא מדינאי של שימור הסטטוס קוו ותחזוקו.



מטרת פגישתו של נתניהו עם פומפאו בבריסל אינה קבלת אור ירוק או צהוב למלחמה. על אף התמיכה הברורה של ממשל טראמפ בישראל, שמתיר לה לעשות כמעט ככל העולה על רוחה מול החזית הפלסטינית, גם כיום, כמו אז, וושינגטון אינה רוצה בעוד מלחמה במזרח התיכון.


פלישת ישראל ללבנון ביוני 82' הביאה



לשיגור כוחות אמריקאיים במסגרת כוח שלום בינלאומי. המהלך הסתיים בתוצאות קשות. רשת הטרור של עימאד מורנייה (שהוקמה על ידי שגריר איראן בסוריה עלי אכבר מוחתשמי־פור, איש משמרות המהפכה שנפצע מהתפוצצות ספר נפץ, בפעולה המיוחסת לישראל) פוצצה באפריל 1983 את שגרירות ארה"ב בביירות. 63 בני אדם נהרגו ובהם 17 אמריקאים, חלקם אנשי CIA.



כחצי שנה לאחר מכן פוצצו שני מחבלים מתאבדים שגויסו בידי מורנייה שתי משאיות תופת במחנה הכוח הבינלאומי, והרגו 241 נחתים ועוד 58 צנחנים צרפתים. מספר הנחתים שנהרגו בתקרית זו היה הגבוה ביותר מאז הקרב על איוו ג'ימה ב־1945 במלחמת העולם השנייה. מורנייה, כך נטען בפרסומים בחו"ל, חוסל במבצע משותף של המוסד וה־CIA בדמשק בפברואר 2008.



בסוף נובמבר, בראיון ל"וושינגטון פוסט", אמר טראמפ כי הסיבה היחידה להחלטתו להותיר נוכחות אמריקאית בסוריה ואף להכפילה ל־4,000 חיילים היא כדי להגן על ישראל. הסיבה האמיתית אחרת. היועץ לביטחון לאומי, ג'ון בולטון, הדגיש כי המטרה היא לאתגר את הנוכחות האיראנית עד שתסיג את כל כוחותיה מסוריה. טראמפ סתר אותו כי רצה להתנאות בתמיכתו בישראל, אך כמו במעשה בלעם גרם לה נזק.



זו אמירה אומללה שמזיקה לישראל יותר מאשר מועילה לה. אך גם טראמפ, הנשיא הכי ידידותי לישראל, אינו רוצה שחיילים אמריקאים יחזרו הביתה בארונות. הוא ופומפאו יודעים כי מלחמה בין ישראל לחיזבאללה (ובעקיפין עם איראן) מסכנת את החיילים האמריקאים.



טילי נ"מ משוגרים לאחר תקיפת צה"ל בסוריה. איראן מצאה מסלול עוקף סוריה למימוש יעדיה. צילום: AFP



הנתיבים האיראניים


נסיעתו של נתניהו לבריסל, בליווי ראש המוסד יוסי כהן וראש המועצה לביטחון לאומי מאיר בן שבת, לא נועדה לתאם מהלכי מלחמה עם פומפאו אלא לעדכון והחלפת דעות.



נתניהו סיפר לפומפאו על כוונת ישראל לחשוף את המנהרות שלאורך גבול לבנון וקבל על הקשיים שבפניהם ניצבת ישראל במאמציה לסכל את התבססות איראן בסוריה. אם כבר, הנסיעה הבהולה מעידה בעיקר על המצוקה הרבה של ישראל, מול חזית הצפון המשולבת של איראן־סוריה־חיזבאללה.



ישראל מתקשה להתמודד מול איראן. היא עושה זאת בהצלחה רק ברמה הטקטית. בשנתיים האחרונות תקף חיל האוויר מאות פעמים בסוריה מפעלי ייצור, מחסני נשק ושיירות שהעבירו טילים ארוכי טווח ורכיבים לשיפור הדיוק שלהם מאיראן, דרך סוריה, לחיזבאללה בלבנון. אך בעקבות התקרית בספטמבר האחרון, שבה הופל מטוס ביון רוסי על ידי נ"מ סורי במהלך תקיפה של חיל האוויר, מספר התקיפות הישראליות הצטמצם מאוד.



אך גם בלי קשר לכעס ולהחלטת רוסיה להגביל את חופש הפעולה של ישראל בסוריה, כשנחשפה איראן למתקפות חיל האוויר, היא מצאה מסלול עוקף סוריה למימוש יעדיה. איראן פועלת בשני נתיבים מקבילים. מטוסיה האזרחיים חדלו להטיס לסוריה את הציוד המיועד לחיזבאללה. במקום זאת הם מטיסים אותו ישירות לביירות. בנוסף, איראן מקימה בלבנון מפעלים לייצור טילים מדויקים. המהלכים האיראניים החדשים מאתגרים את ישראל וממלכדים אותה. הדבר מעיד על נחישותה האסטרטגית של איראן לממש את יעדיה, למרות המכשולים. זו גישה של מי שמאמין שההיסטוריה לצדו, או של רץ למרחקים ארוכים.



ישראל מאידך אינה יכולה להרשות לעצמה להפיל מטוסים אזרחיים בנתיבי אוויר בינלאומיים מוכרים. היא גם יודעת את המחיר שתיאלץ לשלם אם תתקוף בלבנון את מפעלי ייצור הטילים והמחסנים שלהם. במקרה כזה חיזבאללה לא יבליג, ויגיב בירי מאסיבי של טילים לעורף הישראלי. כתוצאה מכך תתחולל מלחמה כוללת, שלא ישראל ולא חיזבאללה רוצים בה.



לדילמה - ליתר דיוק למצוקה של ישראל - אין פתרון סביר. הוא בוודאי לא יבוא מוושינגטון. כל מה שאמר פומפאו לנתניהו היה בערך בזו הלשון: תחליטו מה שתחליטו, אנחנו איתכם. לטראמפ יש מספיק צרות מבית: מפלת הדמוקרטים בבית הנבחרים, תחזית קודרת למיתון כלכלי, ומעל לכל - חקירות התובע המיוחד רוברט מולר על חשדות לכאורה לקשר עם רוסיה של ולדימיר פוטין. הוא לא רוצה להוסיף לבעיותיו עוד מלחמה.



מיזם המנהרות


בהיעדר פתרון לבעיה האסטרטגית, ישראל נאלצת להסתפק בעוד מהלך טקטי. אם כי חשוב. זו ההחלטה לפתוח בפעולה לחשיפה ולהשמדה של המנהרות ההתקפיות שחיזבאללה הקים בגבול. כבר במלחמת לבנון השנייה ב־2006 צה"ל הופתע מעוצמת היכולות של הארגון השיעי במה שמכונה "תווך תת־קרקעי" (תת"ק). חיזבאללה בנה בונקרים ומנהרות תת־קרקעיות, בתכסית טופוגרפית קשה ("שמורות הטבע"), שנועדו בעיקר למטרות הגנה נגד פלישת צה"ל. ואכן הן הקשו על מהלכי הקרב של הצבא. גם לאחר המלחמה, על אף שבצה"ל מודים כי "חיזבאללה הגביר את הבנייה בתוואי זה", לא נעשה די. דוח מבקר המדינה ב־2017 קבע כי "נעשו פעולות איסוף ומחקר רבות על ארגון חיזבאללה, אך רק באופן חלקי על תשתית המנהרות בלבנון".



בצה"ל לעומת זאת טוענים כי כבר ב־2012 הוא זיהה שנסראללה גיבש את "תוכנית כיבוש הגליל, הכוללת שימוש באש, פעילות קרקעית של יחידות מיוחדות ועוד". אין להוציא מכלל אפשרות כי חיזבאללה נעזר במיזם המנהרות שלו במומחים מצפון קוריאה, שהקימה מערך מנהור תת קרקעי מדהים לחדירה לדרום, ובמהנדסים איראנים. לא מן הנמנע שגם חמאס שיתף את חיזבאללה בתובנות שלו בחפירת מנהרות ומבניית "עזה תחתית", שנתגלתה לצה"ל במבצע צוק איתן ב־2014.



בצה"ל טוענים עוד כי כבר ב־2013 החלו לבדוק סימנים ראשונים למנהרות הצפון. אך הבדיקה, למרות טענות תושבים ביישובים צמודי גבול כי הם שמעו קולות והלמות קונגואים מתחת לקרקע, לא העלתה דבר. ב־2014, אחרי המלחמה בעזה, הוקם צוות טכנולוגי מבצעי מיוחד שמטרתו הייתה לבצע בדיקה ולאתר מנהרות בצפון. הצוות עבד במשך ארבע שנים והצליח בסופו של דבר למפות את התווך התת־קרקעי ולהפיק את התמונה המודיעינית־מבצעית, שעל פיה פועל צה"ל השבוע.



החל מ־2015 יזמה מערכת הביטחון מיזם לשיפור המיגון בצפון, שכולל את חישוף קו המגע בגבול ובניית גדר ביטחון חדשה. אך נקודת המפנה באה משילוב של מידע מודיעיני ופריצת דרך טכנולוגית. המידע אישש את ההערכה שחיזבאללה אינו מסתפק במנהרות ובבונקרים להגנה, אלא חופר גם מנהרות שמטרתן לחדור לישראל ולהעביר דרכן כוחות גדולים יחסית, שינסו ביום פקודה לכבוש יישובים בגליל. חפירת המנהרות בקרקע הטרשים ההררית של הצפון קשה לאין ערוך מאשר בעזה, שבה הקרקע חולית.



במקביל הבשיל פטנט שפותח במשרד ממשלתי ותורגם לפיתוח באלביט שאפשר לצה"ל לחשוף את המנהרות בעזה. הפטנט הטכנולוגי, המבוסס על עקרונות של גיאולוגיה סיסמית, הועתק מעזה לצפון. הוא שאפשר לצה"ל לפתוח במבצע מגן צפוני, שהביא כבר לגילוי המנהרה הראשונה במטולה ויביא לגילויי מנהרות נוספות בחודשים הקרובים.



כוחות צה"ל פועלים בגבול עם לבנון במסגרת "מגן צפוני". למה עכשיו? צילום: אנצ'ו גוש



למה עכשיו?


עם זאת, נשאלת השאלה מדוע עכשיו. אם בצה"ל ידעו כבר לפני כשנתיים על מיזם המנהרות הסודי והממודר של חיזבאללה, מדוע הוחלט על המבצע השבוע. שוחרי הקונספירציה משמאל, מתנגדיו של נתניהו, סבורים כי העיתוי נועד להסיט את תשומת הלב מחקירות ראש הממשלה ולמצבו שוב כ"מר ביטחון".



אחרים מימין, כולל שר או שניים בממשלה, וגם רמיזות ממקורבי ראש הממשלה, גורסים כי דווקא הרמטכ"ל רב־ אלוף גדי איזנקוט החליט על המועד. וזאת כדי להסיט את תשומת הלב מביקורתו הקשה של אלוף יצחק בריק, נציב קבילות החיילים, כאילו צה"ל אינו כשיר ומוכן למלחמה. הם גם רומזים כי איזנקוט החליט על עיתוי זה כדי לסיים את תפקידו בעוד חודש וחצי ב"ברבדו", הישג מהדהד, כלומר, מהלך של יחסי ציבור, שנועד להותיר את רישומו ולקבע את מעמדו בהיסטוריה.



לדעתי, אלה ואלה הם הולכי רכיל. קשה לי להאמין שאיזנקוט, שיירשם כאחד הרמטכ"לים הטובים ביותר של ישראל, ייתן ידו למהלך שיש בו סיכונים מתוך שיקולים אישיים. גם קשה להעלות על הדעת שנתניהו הזהיר, החושש ממלחמה, יהיה מוכן להסתכן שהיא תפרוץ. גם הוא יודע שמלחמה, על כל משמעויותיה, עלולה להביא לסילוקו מהשלטון - יותר מהחקירות.



צריך להאמין שהעיתוי הוא באמת מקצועי נטו. הוא אושר בקבינט כבר לפני כחודש. הביצוע נדחה בגלל המתיחות בדרום, שתחילתה במבצע המודיעין הכושל בעזה, וסופה בירי של כ־500 רקטות לעבר ישראל.



ובכל זאת, גם אם השיקולים לא הונעו מציניות או מפוליטיקה, האם באמת היה צריך לעשות זאת כעת? ספק. קשה להבין את ההיגיון המבצעי. אם באמצעות טכנולוגיה ומודיעין נחשף תוואי המנהרות, מדוע להשמיד אותן? להפך. צריך היה להרדים את האויב ולהניח לו לחשוב שבידיו נשק יום הדין, שהיה מתגלה כחסר ערך. היה צריך למלכד את המנהרות בחשאי, בעזרת סנסורים המצביעים על תנועה ובאמצעים נוספים, בעיקר מול פתחי היציאה, וברגע האמת לתת לאנשי חיזבאללה להיכנס אל מלכודות מוות. הדבר היה יכול להוביל להשמדת יחידות מובחרות של חיזבאללה וגם ללכידת שבויים. זה היה גם מחולל אפקט הרתעתי ממדרגה ראשונה. אנשי חיזבאללה לא היו מעיזים להיכנס למנהרות.



אבל בצה"ל החליטו שלא לקחת סיכונים מיותרים. מחשש שאולי המודיעין אינו יודע על כל המנהרות ושבעת המלחמה מאחת או משתיים יפרצו אנשי חיזבאללה ויצליחו להשתלט על יישוב או שניים - הוחלט לפעול בגלוי. המהלך נועד בעיקר להגביר את הלחץ הבינלאומי על חיזבאללה, איראן ובעיקר ממשלת לבנון, ולהציגם כמי שמפירים את ריבונות ישראל ואת החלטת מועצת הביטחון 1701 ששמה קץ למלחמת לבנון השנייה.



יש להחלטה גם פן חיובי. היא מראה עד כמה המודיעין הישראלי יודע על הנעשה מצדו השני של הגבול בלבנון, ועד כמה אמ"ן חדר חדירה מודיעינית עמוקה לחיזבאללה. כפי שפורסם בעבר, גם המוסד פעל בלבנון. במלחמת התודעה המתנהלת בין שני הצדדים, ידה של ישראל על העליונה. ומעל לכל, הבעיה הגדולה של ישראל היא לא המנהרות. הן נועדו לשמש אמצעי משני למהלך פתיחה שאמור היה להפתיע את ישראל ולהשיג הישג טקטי של כיבוש יישוב או חטיפה. הכלי האסטרטגי של חיזבאללה הוא מאגר הרקטות והטילים (יותר מ־100 אלף), שמסוגלים לפגוע כמעט בכל מקום בישראל, ומאמצי הארגון, בעזרת איראן, להקים בלבנון מפעל שישפר את דיוק הטילים. בעת הזו נראה שמהלך חשיפת המנהרות, שיימשך שבועות ואולי חודשים, לא יוביל למלחמה.



[email protected]