1. בשבועות האחרונים אנחנו עדים לשלל דיווחים בתקשורת העולמית בדבר חשיפות של מעורבות זרה ברשתות החברתיות וחקירות של השלטונות בארה"ב על אודות אלה, כשברקע נמשכת חקירת החוקר המיוחד רוברט מולר בנוגע למעורבות הרוסים בבחירות לנשיאות לפני כשנתיים. במקביל נטען גם למעורבות מצד רוסיה בהליך משאל העם בבריטניה בנושא הברקזיט ובמצב הפוליטי השביר בממלכה, וכן בבחירות במדינות שונות, ובהן צרפת, קנדה וגרמניה.
כיום אין עוד צורך לממן עמותות בעלות אג'נדות קיצוניות, אין צורך לזייף את תוצאות הבחירות או לשלוח לקלפי בוחרים המחזיקים תעודות זהות מזויפות - אפשר לתקוף במרחב הווירטואלי ולפעול בצורה מתוחכמת וחשאית כדי להשפיע על דעת הקהל. כדי שפעולה כזו תהיה אפקטיבית צריך ליצור קמפיין רציף ושיטתי, חודשים רבים לפני הבחירות, כדי לטעת בדעת הקהל נרטיב מסוים. וכשתתחיל מערכת הבחירות, המסרים ייקלטו כבר ב"קרקע" מוכנה ובשלה.
השבוע פורסם ב"ניו יורק טיימס" דוח שערכה חברת אבטחת המידע New Knowledge בשיתוף אוניברסיטת קולומביה, לבקשת ועדת המודיעין של הסנאט.
מהדוח עולה כי במהלך מערכת הבחירות של 2016 ניסתה רוסיה להשפיע על דעת הקהל בקרב אפרו־אמריקאים המזוהים כתומכי המפלגה הדמוקרטית ומתנגדים לטראמפ, כדי להקטין את שיעורי ההצבעה שלהם. עוד מצביע הדוח כי הפעילות הרוסית ברשתות החברתיות נמשכת גם בימים אלו, הן כדי לפגוע בלגיטימיות של החוקר המיוחד מולר ושל ראש ה־FBI הקודם ג'יימס קומי, הן בניסיון לתת לגיטימציה לנשיא הסורי אסד ולפעילות הסורית והרוסית במלחמת האזרחים.
הדוח מציין כי לאור החשיפות האחרונות, הרוסים מעבירים חלק ניכר מפעילותם מפייסבוק לאינסטגרם, וששם היא נמשכת במלוא עוזה (אותרו כ־187 מיליון פרסומים באינסטגרם המקושרים לפעילות זו וכ־76.5 מיליון בפייסבוק). רוסיה פועלת גם בניסיון ליצור בדעת הקהל האירופית לגיטימציה לפעולותיה באוקראינה ובחצי־האי קרים, ובמקביל ליצור דה־לגיטימציה לפעילות ממשלת אוקראינה ונאט"ו. היא עושה זאת דרך שתילת מידע כוזב על מעשי הרג וטבח שכביכול עושה הצבא האוקראיני, והצגת הפעילות הצבאית הרוסית כהגנתית באופייה.
2. הניסיונות להשפיע על דעת הקהל מתקיימים בהקשרים פנים־מדינתיים, בהקשרים של מדיניות חוץ, בהקשרים עסקיים, ובהקשרים של מערכות בחירות במדינות שונות. הם מבוצעים על ידי חברות מקומיות הנשכרות על ידי בעלי העניין, ולאחרונה, באופן הולך וגובר, גם על ידי שחקנים חיצוניים, בדגש על מדינות בעלות אינטרסים.
באחרונה השתרש מונח חדש שעוד נשמע הרבה בעתיד - "דיפ פייק". מדובר במושג משולי תעשיית הקולנוע (בעיקר תעשיית הפורנו), המתאר שימוש בתמונות ובצילומים של אנשים אמיתיים לשם שתילת פרצוף של מישהו אחר. כך שלמעשה הרבה ממה שאנחנו רואים הוא אמיתי, אבל חלקו שקרי.
דוגמה מעניינת לכך היא סרטון שהופץ בארצות הברית לפני שבועות מספר, ובו נראה עיתונאי דוחף נציגה של הבית הלבן. אין ספק כי במסיבת העיתונאים המדוברת התרחש אירוע חריג במעורבות אותו עיתונאי, אך לפחות לפי חלק מהמומחים מדובר בסרטון סמי־אמיתי: הוא הורץ במהירות גבוהה מאוד, כך שהאירוע המדובר מצטייר אחרת ממה שבאמת קרה.
באופן לא ברור, דוברים וכותבים רבים בישראל מתמקדים בפעילות הפוליטיקאים ברשתות החברתיות, ופחות בפעילות ממוסדת ומתוזמרת של שחקנים חיצוניים, בדגש על מדינות - חלקן מדינות אויב.
השחקנים המדינתיים המשמעותיים במרחב זה, דוגמת רוסיה, סין ואיראן, משתמשים בשיטות מגוונות לביצוע קמפיין ההונאה שלהם (בעגה הצה"לית קוראים לזה ל"פ - לוחמה פסיכולוגית). שיטות אלה כוללות פרסום שיטתי של ידיעות מגמתיות המשרתות אג'נדה מסוימת תוך העלמת ידיעות סותרות (אמת מגמתית ומוטית), פרסום מידע וידיעות אמיתיות תוך שתילת מידע שקרי (השקר הטוב ביותר הוא זה המבוסס על אמת), יצירת אתרי חדשות ייעודיים המפרסמים מידע רב שרק חלקו שקרי (החבאת השקרים בתוך מסך של מידע אחר, אמיתי), ועוד.
3. בחודשים האחרונים נחשפו כמה פעילויות עוינות של מדינות במרחב הווירטואלי הישראלי שנועדו להשפיע על דעת הקהל - "ללבות אש" בסוגיות פנימיות, מדיניות, חברתיות ועוד. עיקר המאמצים מתמקדים בניסיון לפגוע ביחסי ישראל־ארה"ב ובמעמדה של ישראל בדעת הקהל העולמית בכלל והאמריקאית בפרט ולהעצים את המתח בין ישראל לבין מדינות מסוימות באירופה. בהיבט הפנימי מנסים אויבינו להגביר את הקרע והשסע הקיימים בלאו הכי (לצערי העמוק) בין דתיים לחילונים, בין יהודים לערבים ובין שמאל לימין.
כאמור, כל האמצעים התקשורתיים כשרים. משתמשים בשיטות ובטכנולוגיות מתקדמות ומתוחכמות, והפייק ניוז חוגג. בפועל, הם משחקים לנו בראש. להצלחת השיטה עומדת העובדה כי מחקרים רבים שנעשו במהלך השנים מוכיחים כי אנשים לא בהכרח צורכים מידע כדי לדעת את האמת - בהרבה מהמקרים הם מחפשים מידע שיחזק את עמדותיהם הבסיסיות.
בשורה התחתונה, פעילותם של פוליטיקאים במרחב הווירטואלי וברשתות החברתיות אינה בעייתית כלל בעיני. זהו חלק מהמשחק הדמוקרטי החדש. התופעה שבה מדינות זרות - חלקן מדינות אויב
ממש - משחקות במרחב זה ופועלות להעצים מתחים פנימיים וחיצוניים, לעומת זאת, היא בעייתית, מטרידה ומחייבת פעילות נגד, כולל הגדרת הגוף האחראי לפעילות כזו בישראל, מימון, מתודולוגיות ייעודיות ועוד.
ועד שפעילות ממוסדת כזאת תקרום עור וגידים, אני ממליץ לכולנו להתייחס בחשדנות למידע שאנחנו צורכים, לנסות למצוא את המסרים והאינטרסים החבויים ולבודד רעשים ושקרים, חצאי אמת ואמת מתוך בליל המידע הקיים.
הכותב כיהן כקצין המודיעין הראשי וכיום סמנכ"ל למודיעין וסייבר בקבוצת "שדמה"