בורסה ורכבות הרים: לשתיהן נכנסים בשביל הכיף, וצורחים מפחד בירידות

הנפילות שהגיעו מכיוון טראמפ מערערות את דמות הנשיא הלא שגרתי, שיודע איך להטות אליו את המזל. ויכוחים בין אוהדיו לבין המתחלחלים ממנו הסתיימו עד כה פעמים רבות כשהאוהדים הצביעו על הטבלאות והגרפים מן הבורסה. לא עוד, ונראה מה זה יעשה לפוליטיקה העולמית.

נחזור ממבט גלובלי אל הכיס האחורי בג’ינס הפרטי שלנו. גם אלה מאיתנו שלא מושקעים בבורסה יודעים היטב שהם יסבלו מכיוון שקרנות הפנסיה מושקעות בה, ולכן הפסידו. בעצם למה? הרי כאשר כספי קרנות הפנסיה שלנו מנוהלים בידי מומחים שלא מסירים עיניים מהמסך ומערוץ בלומברג, היינו יכולים לצפות שהם חוזים תנודות רגע לפני שהנפילה מתרחשת. אפשר לצפות כי כאשר אנחנו בידיים של ענקי תבונה כלכלית כאלה, הם יבינו את העומד להתרחש, יוציאו את כל הכספים מהבורסה בזמן, ויעבירו לעו”ש. כך לא היינו מושפעים כלל מן הירידה.

הדבר המייאש הוא שאין מנהל קרנות שעשה דבר כזה. פעם שאלתי מנהלי קרנות כאלה מדוע כאשר בתחילת השנה הם עשו 5% או 6%, וזה קורה לא פעם, הם לא מוציאים את כל הכסף ושומרים אותו בלי להשקיע עד סוף השנה? הרי השקעה שעשתה 5% או 6% נחשבת לבעלת רווח לא רע שכל אחד היה חותם עליו בתחילת השנה. אם השגת זאת בחודשיים הראשונים, שמור על זה, ודי. לימדו אותי שדבר כזה לא ייתכן. הסבירו לי שדבר כזה נקרא בונקר. כינוי גנאי כלכלי כנראה, שמנהל קרנות לא יכול להרשות לעצמו. טוב, מי שלא עשה בונקר בתחילת השנה מרים ידיים לצדדים בחוסר אונים עכשיו.

אומרים שאם אתה נשאר בבורסה שנים רבות בלי לזוז - תרוויח. צריך רק לחיות הרבה, לא להצטרך את הכסף, ועצבים חזקים, כלומר, תכונות שבני אנוש לא מצוידים בהן. 

מפעם לפעם עושים ניסוי כזה באיזה עיתון. נותנים למנהלי השקעות 100 אלף דולר ועוקבים אחרי הרווחים (או ההפסדים) עד סוף השנה. נהוג במקרה כזה לתת 100 אלף דולר גם ל”קוף”, כלומר לדמות דמיונית שבוחרת ניירות ערך ומניות בלי להבין דבר ובאקראי, וגם לא עושה דבר, כי היא לא מבינה דבר. לא פעם אחת קורה שה”קוף” משיג את התוצאה הטובה ביותר בסוף השנה. נקווה שהכל יתהפך. גם זה יכול לקרות, אבל בדרך כלל אחרי שמכרתם הכל ומימשתם את ההפסד.