זה לא סוד שאברהם טל הוא אחד הווקאליסטים המיוחדים ובעל גוון קול שלא נשמע כמותו במחוזותינו ובכלל, אך כששמעתי את "לי זה לא מספיק", שירו החדש פשוט הרגשתי את הלב שלי אט אט מתפוצץ מהתרגשות. לא, זו לא הגזמה.



לאורך שנות פעילותו הלא מועטות הצליח טל להפוך לאחד הזמרים האהובים והמצליחים בארץ, אך הגדולה שלו, שבאה לידי ביטוי היטב גם בשירו החדש, היא היכולת להמציא עצמו בכל פעם מחדש ובצורה אחרת.



הוא אינו נכנע לטרנדים חולפים אך גם אינו נשאר תקוע בהצלחתו הקודמת, אלא תמיד שואף להביא את הכנות והיצירתיות שלו למאת אחוזי יכולתו ולהגיש לנו איכות בצורה עוצמתית ומרגשת.





ב"לי זה לא מספיק" הוא רומנטי אך גם שברירי, מואר אך גם חשוך. הוא חושף בפני אהובתו את כל פצעיו ("מי שם מדבר בתוכי, ההרס העצמי או אני האמיתי"), הוא מציג עצמו כטיפוס שאינו מושלם, שאינו מתיימר להיות מושלם ומודה על הדיכאון לצד רגעי האושר. האהבה, במקרה זה, לא מספיקה בשביל להציל אותו מעצמו.



בשיר מצאתי קורטוב טרגי שמתמזג היטב עם תהליך ההשלמה העצמית ולמען הכנות זה שיר שגורם לך לחשוב, לנתח ולהגיש פרשנות אישית וסובייקטיבית לטקסט שאינו פחות ממבריק.



השיר הוא סנונית ראשונה מפרויקט חדש של טל והוא מלווה בקליפ שכולל עבודת אמנות משותפת שלו ושל הפסלת חן זיו – "התקלפות", עבודה המציגה חיבור בין אמנות הצלילים לאמנות פלסטית.