"ל'קראמפ', שם המחול החדש שלנו, הלקוח מהיפ־הופ, אין כביכול שום קשר לטראמפ, אבל אולי בעקיפין", מודה אבלום פולק. "הוא עוסק בעידן של שליטים ליצנים, אפילו מסוכנים, שמתנהגים בצורה מניפולטיבית וחסרת אחריות, כשההמון הולך אחריהם, הגלדיאטורים המודרניים, שבאים לספק להנאת ההמונים לחם ושעשועים במעין אלימות מבוקרת".
תיאטרון המחול של פולק, פעם שחקן וכיום כוריאוגרף, יציג את "קראמפ" היום במרכז סוזן דלל בתל אביב, ולמרות שהיצירה נוגעת בפוליטיקה, פולק מבהיר ש"אין לי מראש מחאה ספציפית כשאני יוצר יצירת מחול. אני לא יודע מה בסופו של דבר הולך לצאת. זה כולל דברים מהעולם הפרטי שלי, שמוקפים, מן הסתם, בדברים הרבה יותר גלובליים וחברתיים".
לצד רקדני הלהקה, בולט שילובם של איורים שיצרו המאיירות רוני פחימה, שמרית אלקנתי ושירז פומן, מה שמסמל לדברי פולק עולם מאויר, אפילו קומיקסי, שיש בו מבט עם הומור על המציאות שלנו, המשולב ברובוטיקה של צביקה מרקפלד, שהיא חידוש בתיאטרון המחול של פולק.
כמו ביצירותיו הקודמות, יש ב"קראמפ" ממד קולי, שאותו מביא השחקן הוותיק צבי פישזון (70), שלפני 33 שנה הופיע עם יוסי פולק, אביו של אבשלום, בהצגה "רובינזון קרוזו" בהבימה, ולצד הריקוד נותן ביטוי לכישרון המשחק שלו. פישזון הוא אחד מ־11 רקדני הלהקה, שלצביון הבינלאומי שלה תורמים רקדנים מהולנד, נורווגיה וגרמניה.
ולא רק משחק. פולק מדבר על הדיפוזיה, או פעפוע בעברית, ביצירה, כלומר פתיחות סגנונית ויחסי גומלין בין אמנויות שונות, כולל מחול, תיאטרון, מוזיקה ואמנות ויזואלית. פולק הוא לא רק הבוס; ברשימת הקרדיטים הוא הכוריאוגרף, מעצב פס הקול ומעצב התלבושות והחלל. כשאני מעיר לו בהומור שזה "מולטי־אבשלום", הוא מצטנע ומגיב ש"אולי זה מולטי־אבשלום, אבל עם עוד אנשים, שהם חלק מהיצירה".
מאחורי הקלעים
גם אחרי שנים רבות בתחום, פולק (48) טוען שהוא "עדיין לומד מחול".
כלומר?
"אני לומד מאנשים שאני עובד איתם. אצלי זה חלק מהצמיחה וההתפתחות. ענבל (פינטו, שותפתו ובת זוגו לשעבר - יב"א) חשפה בפניי את התחום, אם כי אף פעם לא ראיתי את עצמי כרקדן, גם אם קרה שהחלפתי אצלנו רקדן כזה או אחר".
בעצם, עברת אל מאחורי הקלעים והתרחקת מאור הזרקורים.
"גם כששיחקתי, לא חיפשתי את מרכז הבמה, בשונה מאמנים אחרים".
במשך 20 שנה הוא וזוגתו לשעבר פעלו יחד, ולהקתם נשאה את שמות שניהם. לאחר שפירקו את החבילה, "קראמפ" היא עבודת המחול העצמאית הראשונה של תיאטרון מחול אבשלום פולק. כשהוא נשאל אם כבר התרגל לצירוף המילים הזה, פולק משיב ב"לא" פסקני ומוסיף כדרכו בענווה: "זה חדש, ונראה איך זה יתפוס. הבסיס למה שהתהווה אצלנו במשך שנים, קיבל תפנית ברגע שענבל החליטה לעזוב, בעקבות הפרידה האישית בינינו, שקרתה ב־2016, אחרי שהיינו ביחד יותר מ־20 שנה".
ועוד שינוי דרמטי: אחרי ששמה של להקתם הוזכר תמיד בנשימה אחת עם מרכז סוזן דלל, נמל הבית שלהם, תיאטרון המחול של פולק התנתק ממרכז המחול בנווה צדק, שם פעל לצד הלהקות "בת שבע" ו"ענבל" - והתמקם בסטודיו משלו בשכונת מונטיפיורי בתל אביב. "זה מקום סימפטי שיש לנו בו אוטונומיה משלנו", הוא מעיר.
מה זה עשה לך, כשל"חשיפה בינלאומית" נבחרה יצירה של ענבל פינטו ולא של תיאטרון המחול שלך?
"זה הכעיס מאוד, אבל מתגברים וממשיכים הלאה מתוך מבט קדימה".
כשפולק נשאל איך ממשיכים, הוא משיב שהם נתמכים על ידי משרד התרבות ועיריית תל אביב, לצד הכנסות עצמאיות, אך לדבריו הם כל הזמן מתמודדים עם קשיים כלכליים. "מה שעוזר לנו להתקיים זה שאנחנו קשורים לפרויקט מאוד מכובד ומאוד מעניין של סופר־פארם", הוא מודה.
הפרסומות שלכם לסופר־פארם יפהפיות, אבל למעשה מדובר באמנות ממוסחרת.
"אני מתייחס לפרסומות האלה, שבהן אנחנו מעורבים כבר שש שנים, במלוא הרצינות והאחריות, כפי שאני מתייחס לדברים אחרים שאנחנו עושים - וגאה עליהן לא פחות. כשנפגשנו לראשונה עם במאי הפרסומות רם ברוך, התברר לנו מהרגע הראשון שנוכל ליצור כאן שפה מסוימת שהיא מאוד לא שגרתית בנוף הפרסומות, שבהן עולות כל פעם המצאות חדשות".
פולק פעל עם פינטו גם בחו"ל, כולל האופרות "ארמיד" מאת גלוק בגרמניה, ו"השועלה הערמומית הקטנה" מאת יאנאצ'ק בנורווגיה, כשלצדן הרחיקו עד כדי מחזמר ביפן.
כשאני שואל אותו אם גם תיאטרון המחול שלו פונה לחו"ל, הוא משיב: "אני עושה מה שאני עושה מתוך תובנה שהבסיס הוא פה. אם נפעל גם בחו"ל, נצא רק מפה, כשבכך תהיה הרחבה למה שאנחנו עושים בישראל".
"קראמפ", הערב (חמישי), 21:00; ומחר (שישי), 14:00 ו־21:00, מרכז סוזן דלל, תל אביב