כולכם בוודאי מכירים בזמן כזה או אחר את התחושה הזו שעובר עליכם יום לא הכי אידיאלי, רצוף בלחץ בעבודה, חששות אישיות ולפעמים גם מחשבות שהופכות זבוב לפיל. ואז, בסופו של יום כזה, אתם יושבים בבית, מנסים להירגע ולנשום אוויר ונזכרים בכל מיני משפטי עידוד שמפיחים בכם תקווה אופטימית ליום המחרת.



את אותם משפטי עידוד יכולה בקלות לתת לכם יובל דיין בשירה החדש – "לפתוח את הלב" שמציג נפש פיוטית, רגישה ועדינה עם המון חכמת חיים וניסיון שפשוט טווה ברכות ובכנות טוטאלית את כל המהות שלנו כבני אדם, כנשמות הנעות בין רגעי צחוק לדמע וכל זאת בעודה מנצחת על הקונצרט המנטלי הזה בקולה הנעים והמרגיע.



זה אינו שיר אהבה בנאלי של בינו לבינה, זה שיר אהבה בין אדם לעצמו, לפרוץ את החומות שבו, להרגיש את עצמו ולהיות קשור לרחשי ליבו. היא מזכירה שלפעמים בעולם מלא אגו, ה"אני האמיתי" הולך לאיבוד ולכן יש לעצור, לחשוב ולא לשכוח לדאוג גם לאחר, לא לשכוח שגם אם הכל חשוך, בבוקרו של יום השמש תמיד תזרח.





דיין מספקת מטאפורות אמיתיות, יודעת בדיוק איך לפרוט על גיטרת הרגש ולהפיק ממנה צלילים חמים ואולי זו הגדולה שלה, זו הסיבה שהיא נחשבת לאחת היוצרות הגדולות של דורנו, ממש לצד כותבות כמו רחל, לאה גולדברג, רחל שפירא וחנה גולדברג שאסירות למילותיהן אך חופשיות ברוח מחשבתן. כזו דיין, היא חייבת לכתוב את כל מה שליבה החופשי והמלא כמעיין המתגבר מורה לה והרווח? ובכן, הוא שלה. אך לא פחות מכך גם שלנו.



השיר מלודי וקליט, ההפקה המוזיקלית של פטריק סבג משרתת היטב את הלך הרוח שבטקסט ובמנגינה שלמעשה תפורה היטב למידותיה הווקאליות של דיין ששטה בחופשיות וטבעיות כנולדה לתוך השיר.