"צריך לתגבר משמעותית את משטרת התנועה - ב־300%. תקציבים, שוטרים, ניידות ומרכזי בקרה", אמר היום (שלישי) אמיר זיו־אב, ד"ר להנדסה, חבר הוועד המנהל של הטכניון ובעבר המדען הראשי של משרד התחבורה. "נוכחות של שוטרים מורידה בסופו של דבר את מספר התאונות. אנשים מתנהגים אחרת כשמישהו מסתכל עליהם ואוכף".
שנת 2018 הסתיימה עם 315 הרוגים בתאונות דרכים, לעומת 364 הרוגים ב־2017 (ירידה של 13%), ולאכיפה תפקיד חשוב בצמצום מספר התאונות. השנה המשיך אגף התנועה במשטרת ישראל את מדיניות האכיפה שהתווה לפני שנתיים ראש האגף, ניצב דורון ידיד, עם הפיקוד שלו. מדיניות זו באה לידי ביטוי במתן דגש על עבירות תנועה מסכנות חיים ובריונות כביש. היא התמקדה בכבישים מועדים שבהם נרשמו מרב הנפגעים והתאונות, וזאת על פי ניתוח מחלקת המחקר של אגף התנועה.
השקעה משתלמת
על פי הנתונים, במהלך 2018 נרשמה עלייה של כ־37% באכיפת עבירות מסכנות חיים בתחום הבין־עירוני. מספר הדוחות בתחום זה עמד על יותר מ־265 אלף (לעומת כ־194 אלף ב־2017). גם בעבירות הבריונות הגורמות לתאונות דרכים נרשמה ב־2018 עלייה חדה, של 40%: כ־185 אלף דוחות לעומת כ־132 אלף ב־2017.
כמו כן, הוכנסו למערך האכיפה אמצעים טכנולוגיים מגוונים ויצירתיים: עשרות מצלמות טקטיות הפרוסות ברחבי הארץ; מצלמות סטילס המשמשות את השוטרים לטובת תיעוד עבירות; רחפנים המתעדים עבירות מסכנות חיים.
שינוי נוסף הוא בתמהיל הניידות: כ־40% מהניידות הן ניידות סמויות הפועלות ברחבי הכבישים הבין־עירוניים. "במהלך השנתיים האחרונות גדלנו באופן משמעותי בכוח האדם המיועד לאכיפה", מספר רב־פקד שחר גמזו, דובר אגף התנועה. "חל גידול של כ־250 שוטרים, וכיום ישנם יותר מ־600 שוטרים העוסקים באכיפה בכבישים בין־עירוניים.
שוטרים זה אומר גם ניידות. במשמרת כיום אנחנו מוצאים בשטח הבין־עירוני קרוב ל־150 ניידות. לפני כן היו קרוב ל־75 ניידות. יש תוכנית סדורה שעובדים על פיה, מתמקדים בכבישים שמועדים לתאונות ונפגעים. זה עובד מצוין. בצירים האלה, שבהם נמצאים שוטרי אגף התנועה, הייתה ירידה של 18% בתאונות קטלניות וירידה של 21 הרוגים לעומת 2017".
תוספת השוטרים והניידות אכן מספיקה?
"אנחנו מברכים על התוספת הזאת. היא תרמה רבות לצמצום הנפגעים. מובן שנברך על כל תוספת בעתיד שתסייע בצמצום הקטל בכבשים".
ד"ר יעקב שיינין, מנכ"ל חברת "מודלים כלכליים", לשעבר יו"ר הוועדה להכנת תוכנית לאומית לבטיחות בדרכים, חושב שמספר הניידות הקיים כיום במשמרת בכבישים הבין־עירוניים רחוק מלהספיק.
"ביולי 2005 הגשנו לממשלת שרון תוכנית והיא קיבלה את כל ההמלצות", הוא מספר. "בתוכנית הזאת יש פרק מיוחד על תפקיד המשטרה. בזמנו היו 70 ניידות. אמרנו שהמספר צריך לעלות ל־450 ניידות מאוישות בשתי משמרות, ובמשמרת שלישית, בלילה, 300 ניידות. זה מה שצריך להיות. עשינו על זה ניסוי. זה מוריד ב־60% את מספר התאונות וההרוגים. רוב הנהגים הם נורמטיביים. אם רואים כל הזמן ניידות, אז דואגים לשמור על החוק. בתקופה שבה הייתי יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, בשנים 2012־2014, לא הגדילו את מספר הניידות. אז אנחנו, כרשות, שכרנו 100 ניידות למשטרת התנועה לשלוש שנים. אבל שלוש השנים האלה כבר נגמרו".
חוץ מתגבור הניידות, מה עוד אפשר לעשות?
"בטווח הקצר צריכה להיות אכיפה בעיקר על ידי תגבור ניידות וגם על ידי מצלמות שמודדות מהירות ממוצעת של מקטע. היום כאמור אין 450 ניידות. אגב, אני חושב שעם גידול צי המכוניות במדינה, גם 500 ניידות במשמרת יתאימו למצב בכבישים. ההשקעה הזאת תחזיר את עצמה. העלות של תאונות הדרכים היא יותר מעשרה מיליארד שקלים בשנה.
אם אני מוריד את זה בחצי, יש לי מאיפה לממן את הניידות, את השוטרים, את המתנדבים וגם את הסנדוויץ' שלהם. מדובר בתוכנית כלכלית שנותנת את החזר ההשקעה הטוב ביותר שיש במשק הישראלי. כל החיסכון בסבל ובשכול זה בונוס בחינם. בטווח הארוך, חשוב להשקיע בחינוך לבטיחות בדרכים. להרגיל לכך כבר מגיל צעיר, להפוך את זה לנורמה, אבל זה לוקח הרבה זמן".
ומה לגבי אכיפה במרחב העירוני?
"בכבישים העירוניים, האמצעים הכי יעילים הם באמפרים וכיכרות שמורידים מהירות. זה מה שיגרום בסופו של דבר בצורה הכי טובה להוריד מהירות".
כאמור, גם ד"ר זיו־אב טוען שיש צורך לתגבר באופן קיצוני את כמות הניידות והשוטרים של משטרת התנועה. "אבל זה לא הדבר היחיד שצריך לעשות", הוא אומר. "אחת משיטות האכיפה היא מדינה מצולמת. התוכנית יצאה לדרך ב־2003 ודיברה על 300 מצלמות בתוך שלוש שנים.
במקום להיות ב־2006 עם 300 מצלמות, ב־2013 היו רק 70 מצלמות ברחבי הארץ. גם אם נוספו מאז, אני טוען שצריכות להיות 3,000 מצלמות בכבישים הביןעירוניים. זה היה נותן את התחושה שכל מה שאתה עושה מצולם וההתנהגות הייתה משתנה. בדצמבר 2013 דיווח ראש אגף התנועה דאז, ניצב משה אדרי, לוועדת הכלכלה של הכנסת שבאזורים המצולמים כמות התאונות ירדה ב־26%. זה רק מוכיח שהיינו יכולים לחסוך כמה עשרות הרוגים בשנה אם המדינה הייתה מצולמת. ברגע שהכל יהיה מצולם, ההתנהגות תשתנה, ואפילו תרד הבריונות בכביש".
יש כאן בוודאי עניין של עלויות.
"אפילו בהנחה שמצלמה עולה 200 אלף שקלים, הרי העלות של 3,000 מצלמות הייתה 600 מיליון שקלים. אם זה יחסוך 50 הרוגים בשנה, הרווחנו, אפילו כלכלית. הרוג בתאונת דרכים עולה למשק בממוצע 7 מיליון שקלים, כי זה גריעת כוח עבודה מהמשק. פצוע קשה מאוד עולה 4.7 מיליון שקל; פצוע קשה 1.2 מיליון שקלים; ופצוע קל 20 אלף שקלים. מאוד משתלם להשקיע בבטיחות בדרכים, מבחינה כלכלית והרבה יותר מבחינה הומנית. גם באירופה, בעיקר בצרפת ובאנגליה, המצלמות הוכיחו את עצמן".
מה דעתך על הטענות בנוגע לאמינות המצלמות?
"אני מדבר לא רק על מצלמות מהירות, אלא על קו לבן ורמזור אדום. אני מניח שבגדול אין בעיה, אולי יש עניין עם דקדוקים של משפטנים. בכל מקרה, המוטו שלי הוא לא ישר להיכנס עם כולם למלחמה ובתי משפט. לפעמים כדאי קודם לתת התראה. זה יעיל יותר מאשר לשלוח מיד קנס".
"ביצענו כמה בדיקות עם הטכניון וגם פרסמנו את הדוח שלו, שבו הבדיקות הראו באופן חד־משמעי על אמינות המצלמות. הן חזרו לעבוד", מבהיר רב פקד גמזו.
קצין המשטרה גמזו מספר כי כיום הגורם העיקרי לתאונות דרכים הוא היסחי דעת, כמו "שימוש בטלפון נייד", הוא מדגים. "המטרה שלנו הייתה לבצע אכיפה יצירתית. הכנסנו מצלמות טקטיות. מצד אחד הן מרתיעות ומצד אחר מתעדות עבירות של היסח דעת, למשל שימוש בסלולרי. התיעוד של העבירות הללו מועבר לטאבלט של שוטר שנמצא בסמוך, ובמקרים רבים הוא עוצר את הנהג ורושם דוח. אבל בסופו של יום אני לא מחפש לרשום דוחות, אלא לגרום לנהגים לא לבצע עבירות. ליצור שינוי בתרבות הנהיגה".
מלחמה שלא נגמרת
אגף התנועה, כאמור, סימן את השימוש בסלולרי כעבירה מסכנת חיים ונתן לתופעה דגש באכיפה. ב־2018 נרשמו כ־126,700 דוחות בגין עבירה זו, לעומת כ־111,200 דוחות ב־2017. גם מספר הדוחות שניתן ב־2018 בגין עבירות נוספות מראה על עלייה באכיפה לעומת התקופה המקבילה שנה לפני כן. יותר מ־116 אלף דוחות בגין עבירת מהירות ניתנו באמצעות שוטרים בשטח (לעומת 86 אלף ב־2017); נתפסו יותר מ־7,200 נהגים שנהגו תחת השפעת אלכוהול (כ־6,700 נהגים בשנה שלפני כן).
במקביל הופנתה תשומת לב גם לנהגי כלי רכב כבדים ומשלחיהם: נרשמו כ־70 אלף דוחות בגין תקינות, בטיחות ועבירות נוספות (עלייה של 10% באכיפה ביחס ל־2017).
ב־2018 הייתה עלייה של יותר מ־60% באכיפה נגד רוכבי אופניים חשמליים ביחס ל־2017 ונרשמו כ־25 אלף דוחות. גם אוכלוסיית הולכי הרגל, הנפגעת ביותר, קיבלה דגש באכיפה. ב־2018 נרשמו כ־51 אלף דוחות על אי־מתן זכות קדימה להולכי רגל (עלייה של 29%). "אנחנו רואים שהאכיפה אכן משפיעה על תאונות דרכים, קיימת ירידה בכל הפרמטרים", טוען רב־פקד גמזו.
"2018 הסתיימה בירידה במספר ההרוגים. זו תוצאה ישירה של מספר הניידות והשוטרים שנוספו לאגף התנועה, כפי שהשר לביטחון הפנים גלעד ארדן התחייב ב־2017", מסכם ארז קיטה, מנכ"ל עמותת אור ירוק. "חינוך והסברה הם כלים חשובים, אבל אין תחליף לנוכחות משטרתית בכבישים כדי להגביר את ההרתעה בקרב עברייני התנועה. כדי שמגמת צמצום ההרוגים בכבישים תימשך, חייבים לחזק את אגף התנועה בעוד ניידות ועוד שוטרים ולהתמקד באכיפה בעבירות תנועה מסכנות חיים".