במחקר חדש, שהוביל ד"ר יוסי לוי־בלז, ראש המחלקה למדעי ההתנהגות במרכז האקדמי רופין וחבר הנהלת עמותת "בשביל החיים", שבו השתתפו 156 שארי התאבדות (בני משפחה וחברים קרובים של אדם שהתאבד), נמצא כי 50% מהם סובלים מסטיגמה שלילית כלפי עצמם ואף חווים את הסביבה ככזו שרואה אותם כפגומים. זהו נדבך שנוסף לרמת האבל המורכב שאיתו הם מתמודדים ומפחית את הסיכוי לצמיחה מהמשבר.

נתון נוסף העולה מן המחקר מדבר על תחושת דיכאון בקרב שארי התאבדות. 30% ממשתפי המחקר אמרו כי חשו תחושת דיכאון לעתים תכופות בשנה האחרונה, ואילו 16% אמרו כי בשנה האחרונה אף חשבו מחשבות אובדניות.

מהמחקר עולה כי חוויית הסטיגמה השלילית של השארים מזיקה לרווחתם הנפשית, מה שמגביר את הסיכון בקרב אוכלוסייה זו לאובדנות שנייה. במחקר קודם של ד"ר יוסי לוי־בלז עלה כי שארי ההתאבדות נמצאים בסיכון מוגבר לחשיבה והתנהגות אובדנית, פי 80 מאשר האוכלוסייה הכללית.
 
ד"ר לוי-בלז. צילום: רן אליהו
ד"ר לוי-בלז. צילום: רן אליהו


עורכי המחקר, ד"ר יוסי לוי־בלז ושרית אבישר, מדגישים במחקרם את חשיבות החשיפה העצמית (היכולת של האדם לשתף את תחושותיו עם הסביבה) של שארי האובדנות: "כאשר השארים מתקשים לשתף את סביבתם בתחושותיהם ומחשבותיהם בעקבות ההתאבדות, גוברת הסטיגמה העצמית השלילית ועולה הסיכון למצבים פתולוגיים כגון אבל מורכב, מצב שבו אבל נמשך מעבר לתהליך הטבעי הצפוי בעקבות פרידה או אובדן".


ד"ר לוי־בלז מוסיף: "אחד מהמאפיינים הייחודיים לאובדן בשל התאבדות הוא הסטיגמה השלילית, החזקה אף יותר היות שאותם שארים אינם תופסים זאת רק לגבי עצמם, אלא חושבים שגם התפיסה של החברה כלפיהם היא כזאת. יש צורך לגשר על הפערים הקיימים בין השארים לאוכלוסייה הכללית על ידי אמצעים שונים כגון תוכניות הסברה וחינוך". 

אבשלום אדרת, יו"ר עמותת "בשביל החיים", הוסיף: "מקרי אובדנות משפיעים על בני המשפחה לעתים קרובות הרבה זמן אחרי המקרה עצמו. שארי אובדנות נמצאים בסיכון גבוה לבצע מקרה דומה בעצמם, ולכן חשוב מאוד לדבר על נושא הסטיגמה שבאה בעקבות המקרה".

את תוצאות המחקר אנחנו מפרסמים לקראת מפגש שיח בין משפחות שחוו מקרי אובדנות לאנשי מקצוע שארגנה עמותת "בשביל החיים" ויתקיים ב-20.1. במפגש ידונו המשתתפים בדרכים הנכונות להתמודד עם סטיגמה ברמה החברתית.