1. יש קושי גדול ומובנה אצל אדם שמנהל כבר עשור את המדינה ואת מערכותיה להבין שאת חקירתו שלו אין הוא יכול לנהל, אלא מישהו אחר. מישהו שלא שואל אותך מה לעשות ומתי, לא מקבל ממך אישורים והנחיות, ולא שואל אותך לגבי לוח הזמנים הרצוי וכלי החקירה המועדפים עליך.
איך אני יודע? עברתי זאת על בשרי בבוקר כשבאו לקיבוץ לאסוף אותי לחקירה בפרשת הרפז. ברגע הראשון התבוננתי בראי ואמרתי לעצמי "בניהו - את האירוע הזה מישהו אחר מנהל, תפנים". אומנם אני לא בנימין נתניהו ולא ראש ממשלה, אבל השוויון בפני החוק אינו מקנה לחשודים ברמות השונות לנהל את חקירתם.
"ההודעה הדרמטית" השבוע של ראש הממשלה, שבה דרש עימות עם עדי המדינה וטען שדרישתו סורבה, אינה קשורה כלל למחלקה לזכויות הנחקרים. היא מהווה שלב נוסף בקעקוע אמון הציבור במשטרה, בפרקליטות וביועץ המשפטי לממשלה. נתניהו ואנשיו מנסים ליצור רושם בציבור כאילו החקירות מזוהמות בשיקולים זרים, שהמשטרה חוטאת לתפקידה ומחפשת אותו, שהפרקליטות נכנעת "לשמאל ולתקשורת", ושהיועץ המשפטי רוצה לפרסם החלטות טרם הבחירות ולפני שימוע.
מישהו כאן שוכח ומשכיח שבכל חקירה מפרסמים את ההחלטות על כתב אישום בכפוף לשימוע, בלי להמתין לאחר השימוע. מישהו כאן לא מקבל את העובדה שעליונות שלטון החוק והשוויון בפני החוק חלים גם על ראש הממשלה; ובכלל, אם לא היה כלום ולא יהיה כלום - אז מה הבעיה? העימות עם נחקרים ועדים אחרים הוא עוד כלי בארגז הכלים של החוקר. הוא רשאי להשתמש בו אם הוא רוצה לבסס ראיות, לקבל וידוי ולקדם את החקירה. אם אין בו צורך - לא משתמשים.
כאזרח ישראלי אני נמנה עם אלה שמקווים שהחקירות וההחלטות של היועץ - ואם צריך גם הכרעות בית המשפט - יוכיחו שנתניהו אכן נקי מכל רבב בתחום הפלילי. אני חושב שכל אחד, ללא קשר לנטייתו הפוליטית, צריך לשמוח על כך (אם אכן יקרה). יש מספיק סיבות אחרות לדרוש את החלפתו של נתניהו בבחירות הקרובות.
אבל לא הכל תלוי בנו - נתניהו מצא בחקירות נגדו את חומרי הגלם הטובים ביותר לקמפיין הפוליטי, ובדרך הוא ישרוף את המועדון. הוא לא ייתן לאף אחד "בשמאל ובתקשורת" להסתיר את החקירות. להפך, הוא ינופף בהן, ירטון, ידבר על "תפירת תיקים" ועל הניסיון להדיח בבחירות "ראש ממשלה מכהן בישראל" כאילו אין זה תפקידן של בחירות בדמוקרטיה.
ואני מה בסך הכל ביקשתי - תעירו אותי ביום שאחרי ותגידו שזה היה חלום רע שנגמר ללא נפגעים וללא נזק.
2. עוד דבר שטופח לנתניהו על הפנים הוא הסטארט־אפ הפוליטי הגדול ביותר בישראל שרשום על שמו: "חוק הצינון". והנה חלף עשור, ונתניהו מגלה שהמציאות חזקה מכל חלום. הוא נאלץ להתמודד מול בני גנץ שנוכחותו והמפלגה שרשם (עוד טרם דיבר והציג רשימה) מאיימות וצוברות אהדה; ומולו גם משה (בוגי) יעלון; ואהוד ברק שמטיח בו האשמות ועלבונות וקורא להדחתו, ואולי בקרוב איכשהו יצטרף גם גבי אשכנזי. כולם סיימו את תקופת הצינון הקבועה בחוק ונשארו בחיים, נושמים ובועטים.
גם ברק לא אמור להיות מרוצה לגמרי מהחוק: בשבוע שעבר הוא תקף בגלי צה"ל את שני פקודיו לשעבר, אשכנזי וגנץ. במקום לחבק, לטפח, לעודד ולקדם שני רמטכ"לים לשעבר שלא הולכים בדיוק אל הימין הקיצוני - חש ברק כי הם מאיימים על "המשבצת הביטחונית" שהוא לוטש אליה את עיניו.
אבל זאת יש לזכור: אנשי הצבא ברובם הגדול הם אנשים טובים, מוכשרים ומנוסים, שאוהבים את המדינה והיו מוכנים לחרף עבורה את נפשם. הם יודעים להנהיג, להוביל ולתרום. במעלה הדרך - חלק, מוכשרים ככל שיהיו, מתגלים כלא מתאימים לפוליטיקה, אבל חלקם בהחלט יכולים להשביח מאוד את המערכת הפוליטית ואת הנהגת המדינה.
"חוק הצינון" במתכונתו הנוכחית הוא חוק לא מוסרי, שמגן על הפוליטיקאים המקצועיים מפני הטובים שבבניה של הארץ. הכנסת הבאה צריכה לבטל או לתקן את החוק הלא חוקי הזה.
3. מעת לעת אזכיר לכם כאן את דעתי החד־משמעית על הבחירות, כדי שלא תלכו שולל: אין כאן כעת שמאל וימין - זו אחיזת עיניים ומכשיר הישרדות והסתה של נתניהו והימין. אין שמאל וימין, כי אנחנו לא עומדים לדון על חלוקת ירושלים ולא על ירידה מרמת הגולן ולא על פינוי יישובים מיהודה ושומרון. לא בשלוש השנים הקרובות. לכן אין כאן סוגיה של שמאל וימין, ושלא יעבדו עליכם.
בבחירות הקרובות אנחנו נדרשים ונידרש לסוגיות של אורך ומשך הקדנציה, של מוסר וערכים, של נורמות ודוגמה אישית; לסוגיות של מערכת הבריאות הקורסת ומערכת הסיעוד ומערכת החינוך; לענייני התשתיות, התעשייה, החקלאות, העסקים והאדם העובד. נידרש גם לסוגיית המהגרים ולסוגיית השירות האזרחי־לאומי, לפתרון הסוגיה הבלתי נגמרת של חוק הגיוס; ונידרש לשמור על צה"ל ועל המשטרה והפרקליטות ובית המשפט העליון, ועל שלמות החברה הישראלית ועל התרבות הרבגונית. נצטרך גם לדאוג לתחזוקה ההכרחית של הבית שלנו, כנדרש לבניין בן 70 שנה שנבנה טלאי על טלאי וספג חבטות, מלחמות, קליטת עלייה, טרור ומאבקים. ולכן אין כאן שאלות של שמאל וימין. אל תיתנו לאף אחד לפלג ולשסע, לקלס ולהסית.
חיזוק היסודות של הבית השלישי והלכידות של יושביו - זהו צו השעה, ולזה אנו נדרשים, שמאל וימין יחד.
4. את חובי למשה ארנס שהלך השבוע לעולמו - החזרתי. בימי ככתב צבאי ביקרתי אותו בחריפות, ובניתוח לאחור נבע הדבר כנראה מהמבטא האמריקאי שלו שמיקם אותו בעיני כ"ילד חוץ" בלב מערכת הביטחון, התנגדותו להסכם השלום עם מצרים והיותו בצד הנצי של הליכוד.
עם השנים שיניתי את דעתי, כתבתי, פגשתי והתנצלתי. דאגתי גם להזמין אותו כדובר צה"ל לפגישות במטכ"ל ולהרצאות בקורסים לבכירים. בעיני ארנס היה שר הביטחון שהשפיע הכי הרבה על צה"ל ומבנהו (חוץ מדוד בן־גוריון כמובן). העובדה שלא הגיע מתוך הצבא אפשרה לו להניע רפורמות חיוניות, הוא כפה על צה"ל (ממש בכוח) את בניית מפקדת זרוע היבשה, את הקמת פיקוד העורף במקום הג"א, את הקמת להק המסוקים בחיל האוויר.
הוא נאבק בראש אמ"ן אז אהוד ברק ובמפקד חיל האוויר אביהו בן נון והכריע כי צה"ל יפתח את מערכת הטיל "חץ" ואת הלוויין הצבאי "אופק" (כיום דור 10) ועוד. הוא החדיר את מרכזיות הטכנולוגיה והקדמה, את הקשר בין הצבא לתעשיות הביטחוניות, את מרכזיותה של ארה"ב בתפיסת הביטחון הישראלית.
זאת ועוד: ארנס קרע לגזרים את פקודת המטכ"ל שהגבילה קידום בתפקיד או בסיווג ביטחוני להומואים ולסביות. הוא גרס את הפקודה שהגבילה את קידומם של דרוזים ובדואים ואפשר שילובם בקורס טיס, חובלים, סיירת מטכ"ל ואמ"ן ועוד.
אהבתי אותו והערכתי אותו, נהגתי להיפגש עמו מעת לעת, שמעתי מפיו על הישגיו ועל שגיאותיו. משה ארנס חי חיים מלאים ועשירים והטביע חותם של ממש בחומת המגן של מדינת ישראל.
יהי זכרו ברוך.
5. צביקה לוי ז"ל, "אבי החיילים הבודדים" שנפטר לפני שבועיים, היווה עוד בחייו השראה ומודל לחיקוי לניצן שוהם. שוהם, בת 32, שכנעה את הקיבוץ שלה - רמת יוחנן - להעמיד מבנה שיכיל 22 חיילים בודדים ויהווה עבורם בית. היא גם קיבלה אישור מצביקה לוי בערוב ימיו לקרוא לבית על שמו - "בית צביקה".
חנוכת הבית תתקיים בעוד חודש. רק רציתי שתדעו.
שבת שלום.