אני אוהב תירס. אני אוהב תירס בכל צורה: על קלח, כמו פעם כאשר היה עומד המוכר מעל דוד גדול שפות על פרימוס, שבו המים רותחים והתירס מתבשל, ולצדו ערימת עלים ירוקים, שבם היה עוטף את הקלח הרותח, בוזק עליו מלח ומגיש לידי; וגם כמו היום, כאשר מוכר התירס איננו, והתירס מסתובב על שיפוד, משל היה עוף בגריל; ובאין ברירה - גם בכפית מתוך קופסת שימורים. בכל פעם שאני פותח ומחסל קופסת שימורי תירס ונהנה מהטעם המתקתק, אני נזכר בילדותי או בצבא, כאשר זה היה "הממתק" האהוב עלי. תירס זה תירס, והפחמימות מעלות את רמת הסרוטונין במוח, וגורמות לתחושת הנאה.
אני אוהב דווקא את התירס של חברת יכין. המרקם והטעם שלו נעימים לחכי. מדי שבוע אני קונה כמה קופסאות, שאת תכולתן אני אוכל בין לבין במהלך העבודה. ליד מרפאתי נמצא סניף של "שופרסל שלי" (שהלוואי והיה שלי), שבו מחיר קופסת תירס סטנדרטית במשקל נקי של 550 גרם, ולאחר סינון 335 גרם, הוא 6.60 שקלים. מאחר שנותרה לי קופסה אחת בלבד במלאי, הלכתי לסופרמרקט הזה לחדש אותו, וראו זה פלא: אין קופסאות סטנדרטיות בגודל שאליו אני רגיל מקדמת דנא.
לשאלתי, ענו שאין. נגמר. אבל יש שפע של קופסאות תירס אחרות, קטנות יותר, של אותו יצרן, במשקל נקי של 400 גרם, ובמשקל לאחר סינון של 246 גרם. והמחיר? ניחשתם נכון. 6.60 שקלים. התקשרתי אל רואה החשבון שלי, שיחשב לי בדיוק כמה פחות תירס יש באותו מחיר. התשובה: כ–36% פחות. מכאן יש להסיק שמחיר התירס עלה בכ–36% מבלי שיידעו אותנו. האומנם?
הפטנט של הקטנת האריזה והותרת המחיר הוא לא הוגן. הרי איש אינו מחשב מה המחיר ל–100 גרם מוצר שהוא קונה. חברות רבות נוהגות כך לאחרונה, ומקטינות את אריזות המוצרים, כולל במזון לתינוקות. יוחזרו לאלתר קופסאות התירס הגדולות של 550 גרם. אם לא, ייתכן שאשקול לאכול שעועית.