סביו של הסופר מצד אביו היו יהודים מרומניה. אביו נקרא בלידתו ישראל לזרוביץ'. כשדייוויד לייטון נולד בטורונטו (1964), שמו של אביו כבר היה אירווינג לייטון, והוא נודע בקנדה כמשורר ואיש רוח בולט. אמו, אביבה קנטור, פעילה פמיניסטית וציונית, היא חוקרת ולוחמת למען מעמד האישה בקהילות יהודיות. הזוג הבוהמייני נדד עם דייוויד הילד ברחבי העולם. כשבגר, כתב את ספרו הראשון על הנדודים הכפויים. ב"מחלת ים" סיפר על היבשות והבתים שהתחלפו בחטף. באחד הפוסטים במרשתת סיפר גם על ימיו כמתנדב בקיבוץ. תיאור קומי, שמתבונן בקיבוצניקים, במתנדבים ובתרנגולות בהיתול מרוחק. ציונות זה הקטע של אמא שלו, לא שלו. אך העניין היהודי זורם בדמו, בכך אין ספק, ולכן הוא מתמקד בספר שלפנינו בארץ מקלט מפתיעה, שזומנה ליהודי אירופה רגע לפני שהוגפו שערי הבריחה מאירופה.
לייטון מבסס את הסיפור הבדיוני על מסד עובדות היסטוריות. ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה הצליחו כמה מאות יהודים אירופיים להימלט דרך ליסבון לרפובליקה הדומיניקנית. בעוד שהאמריקאים טרקו את הדלתות, באי הקאריבי הכריז חנרליסימו רפאל טרוחיו על נכונותו לקבל את ההומלסים היהודים. לייטון חקר את תולדות ההתיישבות הזאת, ולפי הרומן הגנרל חפץ להשביח את הגזע של בני עמו. רצונו היה להלבין את עורם של הילידים באמצעות זיווגים עם היהודים הבהירים מגרמניה ומאוסטריה. התיאוריה על מניעי הרודן מובאת מפיו של פליקס, חברו הציני של גיבור הרומן, קרל.
הקורא פוגש את קרל לראשונה בדירת בנו, אהרון בטורונטו. הסיפור נע בין תודעתו של קרל, קשיש שמתמודד עם תופעות ראשונות של אלצהיימר, לבין תודעת בנו, יועץ לענייני אקולוגיה, שמורגל בריחוק וניכור ממשפחתו. אהרון התגרש לפני שנתיים מאם בתו היחידה. גם קרל אביו גרוש, כבר 40 שנה.
במשפחה הזאת השברים גדולים מן השלם. הרבה אי–נוחות, מתחים ומבוכות שוררים כאן בין הורים לילדיהם ובין בני זוג. אזורים נרחבים מעברו של יהודי נעלמים מאחורי מעטה שכחה מכוונת ושתיקה מתמשכת. בעומק שתיקתו של קרל מסתתר עברו כנער יהודי בווינה. הוא היה בן 15 כשנמלט לבדו מדירת הוריו, ימים אחדים לאחר האנשלוס. הוא הותיר מאחוריו את הוריו ואחותו הצעירה, ועמס על לבו רגש אשם נצחי. באותה חבילת נפש מואפלת הסתיר קרל את עברו ברפובליקה הדומיניקנית. העבר נחשף תוך התגלגלותו הפיקטיבית של הרומן, המשלב שני נושאים מרכזיים: תולדות ההתיישבות היהודית ברפובליקה הדומיניקנית ויחסים קרועים בין אבות לבנים.
הפרק הידוע למעטים על אותה התיישבות בסוֹסוּאָה, סמוך לעיירה פוארטו אלטה, נחשף ברומן בפירוט מלא חיוניות. לייטון מחייה את שנות ה־40 ברצועת החוף שהוקצבה לפליטים היהודים. רובם היו גברים צעירים, אך היו ביניהם גם כמה משפחות צעירות. הערך העיקרי של הרומן מצוי בעניין ההיסטורי הזה.
רובם היו עירוניים, בעלי מקצועות חופשיים וידיים רכות. הם נדרשו להפוך לחקלאים ולהגיע לקיום עצמאי מגידוליהם. הם זכו לתמיכה כספית מסוימת מהקהילה היהודית בניו יורק, אך המחסור איים עליהם בכל רגע. הגידול המקומי העיקרי היה באותה תקופה מטעים של קנה סוכר, אך יוצאי גרמניה ואוסטריה פיתחו רפתות של פרות חולבות והחלו לייצר גבינה למכירה. הנשים רקמו דוגמאות קלאסיות ואפו שטרודלים, וכעבור זמן הפך היישוב לקוריוז קאריבי. ניכר שהסופר קפץ לביקור ברפובליקה, שכן הוא מתאר רחובות שנקראים בשמות יהודי המקום, והוא מכניס את הקורא לבית הכנסת שהפך למוזיאון. בשולי הדפים נותרים שניים: בנו החי של קרל, שנולד לאישה מקומית, וחברו המת של קרל, פליקס שלא הסתגל לשום מקום, ודאי לא למקום שבו התרחש רצח המוני של בני האיטי.
***
אותה המלחמה
הספר "הרודן", הנסקר בעמוד זה, מתייחס לתנועת בריחה אחת מני רבות, שהביאה יהודים מביתם האירופי המוגן, לכאורה, עד לקצווי ארץ. חייהם ניצלו אך התלישות חברה להם. התנועה ההמונית של בני אדם עקורים, קמה והייתה בעטיו של היטלר, עליית המפלגה הנאצית והנהייה הגרמנית אחריהם. הרייך השלישי, השתלטותו על אירופה, שואת היהודים ורצח קבוצות אוכלוסייה נוספות עדיין מעסיקים חוקרים, היסטוריונים וסופרים. מלחמת העולם השנייה קיבעה בזיכרון האנושי תופעות שהדעת הנאורה אינה סובלת, והנפש האנושית חוששת מהישנותן. אולי לכן החפירה ביומן האירועים הטראומטי ממשיכה ללא הרף. להלן כמה ספרים שיצאו לאור בשנה שחלפה, העוסקים באנשים, במקומות, בתאריכים שבין 1933 ל–1945.
"1939, הספירה לאחור לקראת המלחמה", ריצ'רד אוברי, מאנגלית: יוסי מילוא, ספריית אופקים, עם עובד, 119 עמ', כולל מפתח. מגב הספר: "24 באוגוסט 1939, וגורל העולם תלוי על בלימה. הדיקטטור הגרמני גמר אומר לפלוש לפולין ולהכניעה".
"גבלס, ביוגרפיה של רוצח במילים", פטר לונגריך, מגרמנית: יכין אונא ואביה אונא–ברוכי, דביר, 784 עמ', כולל הערות ומפתח. מגב הספר: "לונגריך עושה שימוש ב–30,000 דפי היומן שכתב גבלס מאז 1923 ועד קרוב למותו (...) הצצה אל חייו של מי שנחשב לאחת המפלצות הגדולות ביותר שהצמיח המין האנושי".
"סטלינגרד, המצור הרה–הגורל 1942–1943", אנטוני ביוור, מאנגלית: עמנואל לוטם, ידיעות אחרונות ספרי חמד, 447 עמ', כולל הערות ומפתח. מגב הספר: "במשך חמישה חודשים שרדו הרוסים תחת המצור האכזרי של הנאצים, נחושים להחזיק בסטלינגרד בכל מחיר".
"מינכן", רוברט האריס, מאנגלית: ארז אשרוב, זמורה ביתן, 302 עמ'. מגב הספר: "רוברט האריס שוב משבץ אירועים אמיתיים בעלי חשיבות היסטורית (...) בלב מותחן".
"שואה, הכרוניקה", עופר ריחני, אוריון, 370 עמ'. מגב הספר: "מדריך שימושי לכל המתעניין בפרק ההיסטורי המשמעותי והדרמטי ביותר לעם היהודי".