אם מחפשים במקורות אמינים פרטים על קורות החיים של מי שמכונה “מקורבים ליועמ”ש”, מגלים שקורות החיים שלו דומים מאוד לאלו של אביחי מנדלבליט. מקורבים ליועמ”ש נולד ב־1963 בתל אביב, אביו היה פעיל באצ”ל, הבית היה חילוני, אבל בגיל 26 מקורבים ליועמ"ש חזר בתשובה. הוא למד משפטים והגיע לדרגת אלוף בצה”ל בתור פרקליט צבאי ראשי. אפשר ממש לטעות ולחשוב שמקורבים ליועמ”ש הוא אביחי מנדלבליט עצמו. זה מוזר כי מקורבים ליועמ”ש התראיין בתקופה שבה היועץ המשפטי לא היה אמור לפטפט.
מובן שמחשבה כזאת, כאילו היועמ”ש עצמו התראיין, היא חוסר אמון במערכת המשפט, ולכן רוב הישראלים ידחו אותה בשאט נפש. בכל זאת, ננסה לחשוב קצת על דברי מקורבים ליועמ”ש בתקופה זו ומה ניתן ללמוד מהם.
השלט שבו נראים אמנון אברמוביץ’, בן כספית, רביב דרוקר וגיא פלג הוא כנראה הטוקבק הגדול ביותר בעולם. אנא לרשום זאת כשיא רשמי. עם זאת, ישראלים רבים יכולים להזדהות עם השורה “הם לא יחליטו”. מי יחליט? גם זה כבר מבלבל עכשיו, כאשר אחרי הראיון עם מקורבים ליועמ”ש, לישראלים רבים יש חשד בבטן שהכל כבר הוחלט.
ההדלפות הציגו במשך שלוש שנים זרם בלתי פוסק של עובדות. היות שמדובר בהדלפות, שכל אחד מגורמי החקירה מכחיש שהוא מי שהדליף אותן, יכול להיות שהן אינן אמת. אבל לאט לאט הלא אמת הזאת הצטברה לחומר שכבר מתייחסים אליו כאל אמת. אם זו האמת, היא לא משכנעת. אם כל זה איננו אמת, ואת האמת איננו יודעים, יכול בהחלט להיות שאין אשמה. למעשה, כאשר עוברים על מה שידוע כרגע, הדבר הצפוי ביותר הוא שאביחי מנדלבליט יכריז לפני הבחירות על ההחלטה הזאת: “אין חומר שמצדיק האשמה כלשהי. כל התיקים נסגרים. צאו לבחירות”. אולי הוא יוסיף באנחה לא משפטית גם: “ראש הממשלה היה צריך להיות יותר זהיר בנושא המתנות”.
גם אם מתייחסים לזרמי ההדלפות והדיווחים שסוכמו בראיון שערכה דנה וייס כאל דברים שיש בהם שיעור גבוה של אמת, לא נראה שיש חומר להאשים בפלילים. דבר חשוב מאוד אמר מנדלבליט בראיון, בקולו שלו אמר זאת, באותו קטע שאם לא זוכרים שאת הטיול התמים הזה ליוו מצלמות טלוויזיה ואנשי סאונד מכל העברים, אפשר שיישמע כפטפוט בטיול רחוב תמים על רקע בנייני הטמפלרים היפים בשמש החורף בקריה. מנדלבליט אמר שם: “לראש הממשלה עומדת לו חזקת החפות, ואם יהיה שימוע, אז בוודאי שצריך לשמוע את זה בלב פתוח ובנפש חפצה”. זאת אומרת שאכן עדיין ייתכן שלא יהיה כלום כי אין כלום.