מצבה המביך של שרת המשפטים, בקשר למעללי ידידה אפי נוה, בן בריתה ושותפה בפרויקט הדורסני של מהפכת השפיטה, מזכיר, בקטנה, את מצב נערצה העוין נתניהו: שניהם התחילו צעירים, נאים, מוכשרים, נמרצים וכביכול חדורי שליחות – וסיימו (עדיין רק תקווה) כשהצלחותיהם עלו כשתן לראשיהם, עם תחושת עליונות וכוחנות, ושיבשו את הבחנותיהם בין מותר לאסור, חוקי ועוקף חוק, כשר (מוסרית) ללא כשר, ובין אוהב לאויב או למנצל. 


איילת שקד החילונית מקדמת את שלטון ההלכה; המתנחלת מתל אביב מתרברבת במהפכה שחוללה ובשופטים השמרנים שהציבה בין שופטי העליון (שהם, כידוע, בעלי אוריינטציה שמאלנית ובעלי עקרונות מגוּנים של שוויון, צדק ודמוקרטיה). מטרתה להביא בעזרת נבחריה ללגיטימציה של הכיבוש, ההתנחלות וההתעמרות בפלסטינים. לכך הוכשרה העִסקה עם ראש לשכת עורכי הדין, שותפה (לידידות, לאינטרסים ולזרימה משותפת), שהאופורטוניזם ותאוות הכוח והשררה הזהָה שלו היו ידועים (“עובדה", כתבתו של עמרי אסנהיים, סוף 2017) ולא הביאו אותה לגנות, להסתייג או להתנער ממנו, גם כשנתפס בעבירה ונעצר כחשוד בפלילים. היא ידעה לשתוק גם במקרים עקרוניים אחרים, שבהם נדרשה עניוּת דעתה (למשל ההתקפות הפרועות והמְחַפְצות נגד שירות נשים על ידי רבני מכינת עלי). ועתה, כנתניהו, היא נוטלת קורה מעיני אחרות ותוקפת את חברותיה הח"כיות שדורשות את התפטרותה. 

העסקה שאני מדמיין, כך פרשננו לענייני עינויי ועינוגי הדין, היא ששקד לא תתפטר, תשלים את המהפכה החוקתית שלה ותהפוך את הכנסת לרשות השופטת ואת חברי הכנסת לשופטים. דמיינו את ההרכב אקוניס, סמוטריץ', דרעי, מיקי זוהר, מירגב, יוגב ואורנחזן, בראשות נשיא העליון לוין, דן בחוקיות הערך “שוויון" ובביטול עקרונות היסוד של הדמוקרטיה. חלום, להלכה. 


***
מצבו הקיומי של רה"מ, שעשוי לחטוף שלושה כתבי אישום פליליים, עם שוחד והפרת אמונים, מציב כמה סימני שאלה: האם ביבי יתבצר בסביבתו וימשיך כמועמד ו/או כרה"מ בבחירות, כולל משפט, גזר דין וערעור לעליון, או שינסה להוציא “מיליונים" לכיכרות או שיִיבחר שוב וימהר לקַבּעַ את החוק הצרפתי האוסר לחקור ראש ממשלה מכהן, או שיסכים לנבצרות זמנית עד לתוצאות משפטו, או שפרקליטיו יגבשו עסקה שבה יודה בהאשמות הלא־מפלילות וילך הביתה, להתכונן לקרב על הנשיאות.

כדי למנוע מו"מ ופשרות משפילים, אני מציע, כך פרשננו, שנתניהו יסכים להמיר את כל כתבי האישום השונים לאשמה אחת: עבודה בעיניים. שהרי הבנאדם בעצם כפה על המדינה ואוכלוסייתה לנהוג שלא כטִבעם וכשִׂכְלם הישר, באמצעות שיטת ה"הפרד ומשול" שהפעיל עלינו, יצר פער בין מרכיבי החברה, השמיץ והעליל (על) מחצית מהם והילל את האחרים; שיסה את אלה באלה, תוך שימוש בפייק ניוז, בהבטחות שלא קיים, בשקרים ובגניבת דעת; איים, הפחיד, הציג חזיונות שחורים משחור לעתידנו ולקיומנו, חשוד בשוחד, נתן לכאורה הטבות לתומכיו – והכל כדי שתלותנו בו תהיה מוחלטת. כך קיווה, כנראה, להגיע למעלתו של השליט האבסולוטי, מלך השמש, לואי ה־14 מצרפת, שאמר, בין השאר, "הדבר חוקי כי כך רציתי!", וכמובן, "המדינה היא אני!".