הסיפור שהסעיר את מגדלי השן האקדמאיים בשבועיים האחרונים הוא בבחינת סבב נוסף בכרוניקה הקבועה במסגרתה שוב ושוב מרצים קיצונים מנצלים בכוחניות את מעמדם בשביל להתעמר בסטודנטים מוחלשים. העובדות הפעם חדות ומצולמות, ועם התחושות של הסטודנטית המותקפת קשה להתווכח. נדמה שצרוף עניינים זה, הוא שהוביל את האוניברסיטה להתנצל, ולהודעה הדרמטית שהאוניברסיטה העברית מחבקת את חיילי צה"ל. תודה באמת.



לדאבון הלב, מודה ועוזב אין כאן. למרות העובדות המצולמות האוניברסיטה התקרנפה אל מול חבריה באליטות, ובחרה לקדם פייק ניוז מובהק, פרשנות דה-קונסטרוקטיבית למציאות, מה שנקרא שקר לשעתו. שוב בחרה האוניברסיטה לעמוד לשמאל מעודדי ההסתה, והדה לגיטימציה.



העברת הלימודים המתקדמים לאנגלית, היא כמובן רק מסמן המצביע על המסומן. היא משתלבת בעתירה למען פעילת BDS מובהקת, כנס בהשתתפות ארגון BDS, מתן אישור להפגנות חוזרות ונשנות בעד שהידים בלב הקמפוס, ולאווירה הרעילה בכיתות הלימוד. למרצים כמו ד"ר עופר כסיף מותר באוניברסיטה העברית, בשם חופש הביטוי, לטעון שמדינת ישראל מעבירה חוקים נאצים, אך כאשר סטודנטים מתלוננים, האוניברסיטה תוקפת אותם. לסטודנטים מסתבר אין חופש ביטוי.



פרופ' אשר כהן ופרופ' ברק מדינה, מספרים בגאווה כי האוניברסיטה מנגנת את ההמנון, אך שוכחים לספר שהאוניברסיטה בחרה לא לעשות זאת בטקסי סיום אקדמאיים. הם מתגאים בכך שהעברית היא אוניברסיטה ישראלית, אך בה בשעה מבהירים לסטודנטים שמפגינים למען חיילי צה"ל כי בעיניהם דגל ישראל הוא לא פחות מ"פרובוקציה".



המקרה האחרון של ד"ר קרולה הילפריך לא כולל מחלוקת עובדתית בין ראשי האוניברסיטה לתנועת "אם תרצו" בנוגע למה שפורסם. אבל האוניברסיטה בחרה להפוך את המרצה לקורבן, ולהפנות את זרקור האשמה אל הנמסיס האולטימטיבי – אם תרצו. כמה קל להאשים את "אם תרצו", במקום להתמודד עם דוקטרינת השנאה שצמחה בין כותלי הקמפוס. המקרה של ד"ר הילפריך הוא רק מקרה קונקרטי לאווירה שבמסגרתה יכול להתפרסם באוניברסיטה מחקר שקובע שחיילי צה"ל הם גזענים משום שאינם אונסים נשים פלסטיניות; או מרצה תתפרסם בעקבות הרצאה שטוענת כי מדינת ישראל משתמשת בגופם של ילדים פלסטינים בשביל למכור נשק. באוניברסיטה שבמסגרתה הוצגה תערוכה שכללה צילומים המפארים את זכרו של המופתי חאג' אמין אל חוסייני האחראי באופן ישיר לרצח עשרות אלפי יהודים, ועמד בקשרים אישיים עם אדולף היטלר, מרשים לעצמם מדי שנה סטודנטים לרסס משוואה ובה צלב קרס שווה למגן דוד. עצוב לומר זאת, אך האוניברסיטה העברית הפכה למרחב, שפעמים רבות מדי, פשוט עוין את הציונות.





אין צורך במקרה זה להרוג את השליח. הפייק ניוז של העברית צריך להיפסק. הסרטון לא הוכן ע"י "אם תרצו", ולא נשלח לערוצי הטלוויזיה על ידי התנועה. המקרה קרה בדיוק כפי שצולם. מרצה שוב התעמרה בסטודנטים במדים. הפעם זה לא היה סאב-טקסט מתחכם בכיתה, זה לא היה סילבוס מעוות שמדיר מחקרים ותפיסות עולם. אף אחד לא דחף מילים לפיה של ד"ר הילפריך. היא אמרה בדיוק את מה שהיא חושבת: "את חיילת בצבא של ישראל, ויתייחסו אלייך בהתאם".



אקדמיה רצינית צריכה להתייחס לטענות לגופו של עניין. אוניברסיטה ערכית לא יכולה לשתוק כאשר פרופ' דוד אנוך מאיים על סטודנטים שמפגינים למען קצינה במדים שהושפלה. הגיעה השנה להתעורר. טוב תעשה האוניברסיטה אם תאמץ מיוזמתה את הקוד האתי של פרופ' אסא כשר. שקיפות, חופש אקדמי, ומרחב בטוח לסטודנטים הם לא יותר מדי לבקש.



הכותב הוא ראש אגף מדיניות בתנועת "אם תרצו"