"בדרך כלל נשים ערביות בטלוויזיה הן או מנקות או מחבלות"

"נשים ערביות על המסך הן לרוב מנקות או מחבלות": בתחילת החודש עלתה לאוויר הסדרה "מונא" בכאן 11. הסדרה עוסקת בצלמת פלסטינית תל אביבית, שנמצאת במרחק נגיעה מהגשמת החלום שלה כיוצרת. מונא היא אישה חזקה, עצמאית, אחת שלא מפחדת לשבור מוסכמות. את מערכת היחסים המורכבת שלה היא מנהלת עם גבר יהודי. יום אחד כאשר מבצע צבאי מתרחש בעזה, היא נאלצת לעמוד במרכז הקונפליקט של חייה.

הסדרה מביטה לידי ביטי קונפליקטים רבים הנובעים מהזהות המורכבת של מונא, ישראלית? פלסטינית? איזה מין אישה היא צריכה להיות, ואיך הקהילה שהיא בוחרת בה משפיעה על כך? הסדרה עוסקת גם במערכות יחסים בין יהודים למוסלמים, ובאלימות נגד נשים במשפחה, בגזענות וכמובן, בהרבה פוליטיקה. תפסנו לשיחה אישית את מירה עווד, יוצרת הסדרה. 

מה הניע אותך ליצירת הסדרה?

"כשאחינועם ניני ואני נסענו לייצג את ישראל באירוויזיון בשנת 2009 במקביל היה מצב לא פשוט בעזה וכל הייצוג קיבל פן מאוד פוליטי. לא הייתה התעסקות בשירים. הימין לא רצה את הייצוג הזה כי היינו שתי נשים שכנראה מתבטאות יותר מידי בשמאל, והערבים במקרה שלי, קראו לי בוגדת, קראו לי משת"פית. אמרו לי 'למה את מייצגת את המדינה שטובחת בעם שלך?' כך שגם מהצד ממנו אני באה הייתה אי הסכמה.

מהמקום הזה התיישבתי לכתוב. זה מסע של עשר שנים כמעט, שהגיע מתוך חווית זהות מורכבת בארץ ישראל. רציתי בדיוק את הסיפור הזה לספר. מונא זה סיפור על בחורה שרוצה בסך הכל לעשות אומנות ופתאום מבינה שעצם הזהות שלה גורם לזה שהיא מעולם לא תוכל לברוח מהפוליטיקה של המקום הזה. אני חיה עם הזהות שלי בשלום, אבל יש כאלה אנשים שלוקחים את זה למקומות לא טובים".

האם את מזדהה עם האמירה "פורצת דרך"?

"באופן כללי לדעתי עדיין אין מספיק דמויות נשיות על המסך, לפני שנכנסים לעניין של בחורה פלסטינית ערבייה. עדיין יש מחסור בדמויות נשיות וכתיבה נשית על המסכים. אני מאוד גאה בזה שהגיבורה שלי היא אישה מודרנית, ליברלית, חזקה ועצמאית. ובכלל, ייצוג של דמויות נשיות ערביות על המסך הוא לא נפוץ. לרוב הן משחקות מנקות או מחבלות. בסדרה מונא פתאום רואים ייצוג של אישה רגילה, עם קונפליקטים אישים בחיי היום יום שלה, אפילו שכל הזמן הכל פוליטי, בסופו של דבר מדובר על סיפור אישי מאוד".

"אני חושבת שמונא עוברת איזושהי התבגרות, זה מה שרציתי לספר. בהתחלה היא מאוד רוצה לרצות, באופן מאוד טבעי. האדם הנורמטיבי לא רוצה להרגיש לבד, במחנה משל עצמו. מונא בהתחלה מתקשה כי מתקיפים אותה מפה ומשם והיא רק מנסה לכבות את האש. לוקח לה קצת זמן להבין שהיא צריכה למצוא את הסנטר הפנימי של עצמה. בסופו של דבר היא לא פותרת את כל הבעיות שלה, בפרק האחרון בסדרה היא מקבלת איזושהי החלטה עם עצמה". 

איזה מסר היה חשוב לך להעביר לנשים דרך הסדרה?

"אני באה ממקום שעד היום יש בו ציפיות שונות מנשים מאשר מגברים. בכל זאת, זו חברה פטריארכלית. העולם כולו עדיין פטריארכלי. אולי היום אנחנו מתחילים לראות את השינוי. תוסיפי לזה חברה שהיא יותר שמרנית, אני יודעת בוודאות שבחברה שלנו עדיין קשה לבלוע דמות כמו מונא. הגיע הזמן שנתחיל לדון בנשיות גם מהסוג הזה. אנחנו גדלים בחברה שקצת מטאטאת את כל עניין המיניות והנשיות מתחת לאיזה שטיח. אני חושבת שגם נשים ערביות צריכות להתחיל להרים את הראש ולהרגיש שוות".

האם מונא כאישה חווה את הקונפליקט הישראלי-ערבי אחרת מאשר הייתה גבר?

"בגלל שמונא נמצאת ביחסים מעורבים, אז כן. היא נמצאת בתוך הלב של התסבוכת. בעיני אם זה היה זוג שמורכב מגבר ערבי ואישה יהודייה אז בהחלט הגבר היה חווה פחות את המורכבות. אישה בעצם זה שהיא בתוך מערכת יחסים מהסוג הזה, עבורה זו כאילו 'יציאה מהארון' ולגבר החברה מקבלת יותר. 'נו בסדר, אז יש לו חברה'". 

מונא מצטיירת בסדרה כאישה חזקה שלא מפחדת ללכת בדרך שלה למרות כל הקשיים שבדבר, האם יצא לך להכיר נשים מהחברה הערבית שפועלות בדרכים דומות?

"וואו יש מלא. ברור שיש, יש עולם ומלואו. נשים חזקות ממומשות ומגשימות. מאז יציאת הסדרה אני מקבלת פניות בפייסבוק גם מנשים שאני לא מכירה, הן מודות לי על זה שאני מספרת את הסיפור הזה, סיפור שאולי דומה שלהן. זה משמח אותי שיש נשים שמרגישות שיש להן קול".