בפרק השני בסדרה המוזיקלית של העיתונאי וחוקר המוזיקה דודי פטימר ברדיו 103FM ("מילים ולחן") הוא לוקח אותנו למסע בעקבות השירים שנאסרו לשידור בפסקול הנרחב של המדינה.
החל מ"כלניות" של שושנה דמארי שנאסר לשידור בשנות ה-40 ע"י הצבא הבריטי כי נתפס כלועג לצנחנים הבריטים - ידעה המוזיקה הישראלית לא מעט שירים שהפכו ללהיטי ענק, לקלאסיקות אפשר לומר, אך בזמן אמת נאסרו לשידור וחלקם אף נגנזו. מה הסיבה לכך? יכול להיות שזה עניין של תזמון, יכול להיות שזה עניין של תקופה אחרת, עניין של שפה לא מקובלת וכמובן אמירה חברתית שלא התקבלה כל כך בצורה חיובית בעיני הממסד.
התכנית סוקרת כאמור את מיטב השירים שנאסרו לשידור, מעידן שושנה דמארי ועד עידן דודו פארוק, ששיריו, אגב, לא נאסרים לשידור וזאת כי עידן הרשתות החברתיות והפתיחות לתכנים גרמה גם לשינוי תפיסה בתחנות הרדיו השונות וגם על כך מדובר בתכנית.
בתכנית נותן פטימר מספר דוגמאות וסיפורים מעניינים מאחורי שירים שהפכו לקלאסיקות אך גרסה מסוימת שלהם נאסר לשידור. כך למשל השיר "על כפיו יביא", שיר השנה לשנת 1969 שכתב יורם טהר לב, הלחין יאיר רוזנבלום וביצעה רבקה זהר כמעט ולא עבר צנזורה בעצמו.
הגרסה הראשונה לשיר שהלחין יאיר רוזנבלום נקראה "כיפה אדומה" ומילותיה נכתבו על ידי אבי קורן. מי שביצעה אותו במקור הייתה השחקנית והזמרת דליה אורן, שהייתה נודעת באותן שנים כצלע מרביעית הבנות "האחיות שמר".
השיר יצא בשנת 1967 ובמילותיו נכללו המילים "חשיש" ו"LSD", בכך היה לשיר הסמים הראשון בישראל. כיוון שהממסד לא ראה זאת בעין יפה, הוא אסר על השמעתו והשיר, כמו הזמרת, נעלם מן העולם או לפחות עבר לאוסטרליה, שם מתגוררת אורן עד היום.
בשנת 1969, כשיאיר רוזנבלום רצה להגיש שיר לוועדת פסטיבל הזמר והפזמון, הוא נזכר באותו שיר שהלחין ונגנז בשל מילותיו, העבירו לחברו, הפזמונאי יורם טהר לב, שכתב טקסט חדש על נגר הבונה כיסא לאליהו הנביא.
רוזנבלום וטהר לב הגישו את השיר לוועדה, שלא הכירה את האבטיפוס "כיפה אדומה", שכן אחרת היו פוסלים אותו בוודאי מלהשתתף בפסטיבל, כי התנאי לקבלת שירים לפסטיבל היה ליצור שירים חדשים שנכתבו במיוחד לפסטיבל.
הוועדה קיבלה כאמור את השיר ומי שביצעה אותו הייתה לא אחרת מאשר רבקה זהר שרק השתחררה מלהקת חיל הים. השיר, אותו עיבד לפסטיבל אלכס וייס, נקרא "על כפיו יביא", כן שמענו אותו כרגע, והוא הגיע רק למקום הרביעי בתחרות, אבל נבחר במצעד הפזמונים השנתי של "קול ישראל" ו"גלי צה"ל" כשיר השנה והפך לקלאסיקה נצחית.
בתכנית משולבות גם הקלטות נדירות: כך למשל השיר "חייל של שוקולד" שכתב חנוך לוין, הלחין שמוליק קראוס וביצעה במקור שלישית "החלונות הגבוהים" (שמוליק קראוס, אריק אינשטיין וג'וזי כץ) נאסר לשידור בשנת 1967 כי פגם בתדמית ההירואית של צה"ל.
כשהלהקה התפרקה בשנת 1968, ניסו קראוס וכץ להחיות את חיי הלהקה וחברו למוזיקאי הבריטי רלף מרפי. יחד תרגמו וביצעו את שירי "החלונות" המוכרים בשפה האנגלית. בשלב מסוים השניים עזבו את מרפי לבד והוא הקליט על גבי תקליט את שירי "החלונות הגבוהים" תחת שם ההרכב "סמוקי סירקלס". בתכנית תושמע הגרסה הנדירה ל"חייל של שוקולד" בגלגול הלא נודע של "החלונות הגבוהים" משנת 1970.
אהובה עוזרי ששיר הבכורה שלה "היכן החייל שלי?" שנכתב לזכרו של החלל עדי שורק ז"ל, בנה של שכנתה מכרם התימנים שנהרג במלחמת יום הכיפורים- נאסר לשידור, הקליטה אותו בגרסה נדירה בשפה הערבית בשנת 1978 במסגרת ניסיון להגיע לאחדות מוזיקלית בין מצרים לישראל. הגרסה הנדירה מושמעת אף היא בתכנית.
בשנים האחרונות הודרו לא מעט שירים מהרדיו דווקא בשל עברית קלוקלת. כך למשל שירו של אייל גולן "מבעד לדמעה" נאסר לשידור ברשת ג' בשל הפזמון "ואת איננה", כיוון שיש לומר בעברית תקנית כמובן "ואת אינך".
לאחרונה גם נכנסה מירי מסיקה לאולפן בכדי להקליט מחדש את גרסתה ל"בכרם תימן" בשל הגייה תחבירית שגויה וגם עדן בן זקן הקליטה מחדש את "הללויה" בגרסתה המשותפת עם גלי עטרי בשל טעות תחבירית.
מבחינה פוליטית השיר העיקרי שנאסר לשידור היה "עניין של הרגל" שהקליט יזהר אשדות בשנת 2012 ונתפס כפוליטי וכמאיר פניהם של חיילי צה"ל כרוצחים. שיר זה הוא בינתיים השיר האחרון שנאסר לשידור בשל תוכנו ולא בשל שיקולי עברית ותחביר.