"פנו אלי מ'הכוכב הבא', רצו שאשתתף בתוכנית ואמרתי להם לא. אירוויזיון זה משהו שאף פעם לא חלמתי עליו. זה לא משהו שקשור למוזיקה שלי. זה לא מתאים למי שאני ומה שאני", אומרת המוזיקאית עדי אולמנסקי, יוצרת אלקטרונית שהחלה את הקריירה בעונה החמישית של "כוכב נולד", הוציאה עד היום ארבעה אלבומים באנגלית שזכו להצלחה נאה, הופיעה ברחבי העולם ותשיק במוצאי השבת הקרובה (22:00) את אלבומה החמישי, Bad Intentions, במועדון הבארבי בתל אביב. "אני מרגישה שאני לא עשויה מהחומר של תוכניות ריאליטי. אני לא זמרת או פרצוף. אם יבחנו אותי רק על השירה, זה יעשה לי עוול. מבחינתי, כמוזיקאית, יש בזה משהו מאוד שטוח. גם כשהייתי שם, הרגשתי לא קשורה".

מה יהיה בהופעה?
"הולכים להיות שירים חדשים מהאלבום ואורחים מיוחדים. אחד הוא הפתעה. השני הוא פלד. אני הולכת להופיע לראשונה עם השיר הראשון שלי בעברית, 'צריכה שתגיד לי', שיצא השבוע כסינגל. בדרך כלל אני מופיעה מאוד אלקטרוני, עם די.ג'יי ומחשב. הפעם יהיו נגנים ווידיאו־ארט. משהו מושקע מאוד. זה מרגיש כמו בת מצווה".



למה החלטת להוציא שיר בעברית?
"עשיתי דברים באנגלית כי גדלתי על מוזיקה לועזית וזה הרגיש לי נורא נכון. היה לי גם נוח להסתתר מאחורי האנגלית, שנותנת ריחוק מסוים. המון שנים הופעתי בחו"ל וכתבתי לחו"ל. באיזשהו שלב עשיתי שינוי בראש. אמרתי לעצמי שאני לא מתכננת לעבור לשם. עטר מיינר, שעבד איתי, דחף אותי לעברית וגם כתב איתי את 'צריכה שתגיד לי'. ועכשיו אנחנו עובדים על פרויקט שלם בעברית. היום אני בת 30, וזה פחות מפחיד מגיל 24, ועדיין מרגיש מאוד עירום וחשוף".

במה את שונה היום?
"הייתי עסוקה בלהוכיח שאני יכולה, שאני אעשה ושאני זמרת. הייתי עסוקה בחיצוניות. עברתי שנים מורכבות עם הרבה עליות ומורדות - גם ברמה האישית - והייתה בי תחושת חוסר שקט. לאט־לאט התחלתי להוריד שכבות. להבין מה מציק שלי שם. היום נוח לי יותר עם עצמי, ואני פחות מנסה להראות לאנשים דברים, בלי כל ההצגות החיצוניות האלו של המראה והשיער הכחול. לא שיש לי בעיה עם זה, אבל עצוב לי שהייתי תלויה בלהיות שונה ועסוקה בזה שישימו לב אלי. אני מבינה שהייחוד לא בא מהשיער - אוהבים אותי בזכות המסר, בזכות מי שאני".




בזמנו חשפת שאת לוקחת כדורים פסיכיאטריים.
"נמאס לי מהצביעות שאסור לדבר על דברים כאלו ושצריך להתבייש בזה. כל כך הרבה אנשים לוקחים כדורים נגד דיכאון וחרדה במדינה, אז למה לא לדבר על זה בפתיחות, ולתת לאנשים תחושה שהכל בסדר? הרגשתי שזאת האמת שלי. אני מדברת על משהו שכולם עושים. מצד שני, בפאנל טלוויזיוני שבו השתתפתי, התארחה פנינה רוזנבלום, שזרקה לי: 'למה לדבר על דיכאון? עדיף לדבר על דברים חיוביים'. עניתי לה שאני מדברת על הדברים הטובים, אבל גם על הקשים, כמסר של 'אתם לא לבד'".



למדתי עם אולמנסקי באותה שכבה בתיכון. אני זוכר אותה שרה בטקסים השונים שנערכו בבית הספר. הילדה הביישנית והמוכשרת, שהייתה עומדת במקום ושרה, הפכה במרוצת הזמן לחיית במה נועזת, חצופה, נשכנית וחדשנית. "תמיד שרתי", היא אומרת. "מעולם לא חשבתי שזה מה שאעשה, שאלחם למען האמת שלי. אני בז'אנר קשה: הולכת אחרי איזו אמת. לא דמיינתי את זה. בתיכון לא כתבתי שיר אחד, וכל הדברים האלו הגיעו הרבה יותר מאוחר. חשבתי שאהיה רופאת שיניים כמו סבא שלי. זה הזוי. 'כוכב נולד' גרם לי להבין שזה מה שאני רוצה לעשות. נכנסתי לתחום ולא יכולתי להפסיק או לחשוב,על משהו אחר".

איזה טיפים היית נותנת היום לעדי של פעם?
"הייתי אומרת לה: 'תאהבי את עצמך, את מהממת,. ותפסיקי לפחד מהעולם ומאנשים. תפסיקי לחשוב שכולם יותר טובים ממך, כי את כמו שאת וזה הכי טוב שיש'".