נמל התעופה הבינלאומי השני של ישראל, ע"ש אילן ואסף רמון, ששוכן כ־20 ק"מ צפונית מאילת וסמוך לתמנע, נפתח באחרונה בקול תרועה רמה לטיסות הרצה. זהו נמל התעופה הראשון שמדינת ישראל מקימה מאפס, כלומר לא על בסיס אחד משדות התעופה הבריטיים שהוקמו בישראל מאז הכיבוש הבריטי בשנת 1917. 

השדה הראשון בארץ ישראל נפתח ב־1920 נפתח בעטרות בצפון ירושלים והופעל על ידי הירדנים, ומ־1967 הוא שימש את ישראל עד סגירתו בשנת 2000, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה. נמל תעופה נוסף, וילהלמה, הוקם בשנת 1936 על שדות היישוב הטמפלרי שעל שמו נקרא, והוא מוכר לנו כיום כנתב"ג. 

לישראל לוקח כנראה זמן רב יותר להקים שדה תעופה מאשר לבריטים. לפני יותר מ־40 שנה הבטיח שר התחבורה דאז גד יעקבי כי בקרוב יקום נמל תעופה חדש בעברונה, 20 ק"מ צפונית מאילת, שיחליף את הטרמינל הישן של שדה התעופה שתקוע באמצע אילת. עד כדי כך הוא היה בטוח בחזונו, שהוא גם דאג לצאת לשטח ולהראות לכל מי שיחפוץ, ובכלל זה לכותב שורות אלה, היכן יהיה המסלול המיועד. וסף על כך, במשרדו של יעקבי בירושלים הייתה תלויה מפה אדירה על קיר שלם, של הרכבת התחתית בגוש דן, שאמורה הייתה לפעול בתוך שנים ספורות.


חצי מיליון נוסעים

עכשיו, בדיוק 70 שנה לאחר שחטיבת הנגב כבשה את אום רשרש, היא אילת, והניפה שם את דגל הדיו ב־10 במרץ 1949, יוצא לדרך נמל התעופה החדש, שהושקעו בו כ־1.7 מיליארד שקל, יותר משמונה שנים לאחר שהממשלה אישרה את הקמתו - בהחלט מהר במושגים ישראליים.

בשלב ראשון ינחתו בנמל רמון טיסות מקומיות של החברות הישראליות ארקיע וישראייר, והכוונה היא לקלוט בהמשך טיסות ישירות מכל העולם. בנמל יכולים לנחות גם המטוסים הכבדים ביותר הפועלים כיום בעולם, בזכות מסלולו הארוך והרחב במונחים בינלאומיים (3.6 ק"מ על 60 מטר). הנמל החדש צפוי לקלוט חצי מיליון נוסעים מחו"ל בשנה ועוד 1.75 מיליון איש בטיסות פנים ארציות. 

הנמל, המשתרע על פני 14,000 דונם, ישמש גם שדה חלופי לנתב"ג, אם יהיה צורך לסגור את נמל התעופה המרכזי של ישראל בשל מזג אוויר או אירוע ביטחוני. אין מדובר במצב דמיוני: כולם זוכרים כיצד הצליח חמאס להשבית את נתב"ג במהלך מבצע צוק איתן, ומכאן החשיבות בהפעלתו וחיזוקו של הנמל החדש.
 
שדה דב. לחנוק את אילת צילום: יוסי זמיר, פלאש 90
שדה דב. לחנוק את אילת צילום: יוסי זמיר, פלאש 90


נמל תעופה מודרני כיום הוא למעשה עיר עצמאית, הפועלת 24 שעות ביממה, עם תחבורה מהירה לנמל וממנו ועם ביקורת גבולות, מערכת לקליטה ולשילוח מטענים, רשות המכס, שירותי הסעדה, חנויות וחנויות פטורות ממכס, אזורי מנוחה והמתנה, אזורים לבידור קל ועוד. 

מבחינה זו, לנמל החדש יש עקב אכילס - מערכת התחבורה אליו וממנו. ללא קו רכבת או רכבת קלה מאילת, הנמל למעשה נכה. מערכות ההסעה באמצעות אוטובוסים, טובים ככל שיהיו, אין בהן פתרון ראוי לשינוע עובדים, להעברת נוסעים ולהבאת תיירים ל־12,000 חדרי המלון באילת.

רק בסוף השנה תונח התוכנית לאישור קו הרכבת הקלה באילת, מנמל הים לנמל התעופה, במתווה שאורכו 30 ק"מ, ממחסום טאבה, לאורך בתי המלון עד לנמל התעופה ע"ש רמון. עד שהקו ייפתח, לפנינו עוד שנים לא פשוטות שבהן המערכת הלוגיסטית בנמל רמון תתקשה לפעול בצורה אופטימלית. 

נמל התעופה ייפתח רשמית בחודש הבא. שדה התעופה הקיים באילת ימשיך לפעול במקביל עוד כמה חודשים, וייסגר לכל המאוחר בחודש יולי השנה. ביטול הטיסה הישירה לאילת עצמה יפגום מעט באחת ההנאות הבולטות של התיירים הישראלים, שרואים בטיסה לאילת ובשהות בה פתרון נופש קל, נגיש ומענג, ללא התסבוכת של טיסה לחו"ל. עם שדה התעופה החדש, זה כבר יהיה מורכב יותר. מהנמל צריך יהיה לקחת מונית למלון באילת, או להמתין לאוטובוס (שלא יפעל בשבת), וחוויית "חו"ל בארץ" בהחלט תיפגע. 

משום כך, על משרד התחבורה לדאוג מבעוד מועד כי היציאה מהנמל וההגעה לאזור המלונות תהיה חלקה ככל האפשר כבר היום, וגם בשעות הלילה. ויש כמובן לדאוג גם לתיאום בין לוחות הזמנים של הנחיתות וההמראות לאמצעי התחבורה - אוטובוסים או מוניות. העלות הנוספת של ההגעה לאילת תכביד על תחשיב השהות באילת ותתווסף לעובדה שכבר כיום, תעשיית התיירות בעיר מתקשה להתחרות ביעדים זולים בחו"ל, בעקבות מדיניות השמיים הפתוחים וטיסות החסך.

אם לא די בכך, ישנם יעדים זולים הקרובים לאילת, שאליהם אפשר יהיה להגיע גם דרך נמל רמון, בהם עקבה הירדנית ודהב המצרית. אבל זוהי רק המכה הקלה בכנף של הטיסות לאילת, עיר הנופש הבלתי מעורערת של ישראל.
הצעת פשרה

המכה הקשה יותר לאילת - שזכתה במקום הששי בדירוג הניו יורק טיימס כמקום שהכי כדאי לנפוש בו - ולתעשיית המלונות והתיירות שלה היא הכוונה לסגור באמצע השנה את שדה דב בתל אביב, שהוקם על ידי הבריטים בספטמבר 1938. סגירה זו, שאין בה הצדקה, נועדה לאפשר ל־12,000 משפחות נוספות להצטופף בבנייני מגורים במרכז הארץ. 

את הדרישה לסגור את שדה דב העלתה עיריית תל אביב כבר בשנת 1961. כן, חמדנות הקרקעות החלה כבר אז. ממשלות ושרי תחבורה הציבו מאז כמה יעדים לפינוי השדה, ומאוד ייתכן כי עתה נפל הפור. ישנה הצעת פשרה, שלפיה השדה יפונה חלקית וייבנו בשטחו 8,000 יחידות דיור, אולם בעלי הקרקעות מתנגדים. למעשה, משרד הביטחון צריך להחליט אם יפנה סופית את חלקו הצבאי של השדה. הוא כבר החליט על פינויו, אך ייתכן שישנה דעתו לאחר הבחירות, עם מינויו של שר ביטחון חדש. 

נכון שחלק מהשדה נמצא על קרקע פרטית, אך נזכיר כי לצורכי ציבור כבר היו הפקעות קרקע בשיעורים אדירים מאז הקמת המדינה, למשל ייהוד הגליל והקמת העיר כרמיאל. ההבדל הוא שבעלי הקרקע בשדה דב מקושרים ובעלי אמצעים, ובניגוד לערבים בגליל או לתושבי גבעת עמל בתל אביב, ביכולתם להטות לכיוונם את מקבלי ההחלטות. 

מכל מקום, ברגע שתושבי תל אביב ייאלצו לטוס לאילת מנתב"ג ולא משדה דב, האטרקטיביות של הטיסה לעיר הנופש הדרומית תיפגע פעם נוספת. זאת עלולה להיות מכה אנושה לעיר המרוחקת והמבודדת, שפרנסיה עמלו במשך עשרות שנים כדי לייצבה, להביא לפריחתה ולהפוך אותה למוקד של תיירות חוץ ופנים ולמרכז הקונגרסים העיקרי של ישראל. 

שלא יהיה ספק - סגירת שדה דב מעמידה בסכנה את פרנסת תושבי אילת. עדיין אפשר לבטל את רוע הגזירה, ויש מרחב לפשרה, למשל לבנות רק בחלק מהשדה ולהשאיר את מסלול ההמראה העיקרי המזין את אילת.

תושבי אילת צריכים לשאול את הפוליטיקאים דווקא עכשיו, לפני הבחירות, אם הם מתכוונים לחנוק את עירם, משום שבסופו של יום, זו המשמעות של קטיעת קו הטיסה לאילת משני קצותיו - לא לטוס מתל אביב, אלא מנתב"ג, ולא לנחות בלב אילת, אלא ברמון, ולהגיע לעיר בתחבורה מקרטעת. 

גם מי שיבקש לטוס לחו"ל מנמל רמון במסגרת טיסות החסך, יתקשה לעשות זאת בשל זמן הנסיעה הארוך באוטובוסים ממרכז הארץ לרמון. ואם כבר 
מגיעים לנתב"ג, למה לטוס לרמון, ומשם בתחבורה לא מהירה לאילת? יש לשער שבאותו מחיר יוכלו הישראלים לטוס ליעדים האינסופיים שהם מוצאים חדשות לבקרים בחו"ל. 

אילת מבקשת להתרחב: לבנות 5,000 חדרי מלון נוספים, לחפור לגונות נוספות צפונה, לאחר פינוי שדה התעופה, לבנות בתי מגורים בשטח השדה שיינטש, ולהפוך את העיר למרכז קונגרסים ענקי. גם מסביב לנמל התעופה רמון החדש יהיה צורך לבנות מרכז קונגרסים, בשל הקלות שתהיה לבאים למקום. כך ייווצרו מאות מקומות עבודה נוספים, וייתנו עדנה לתושבי אילת ולתושבי אילת העתידיים, שיבואו להשתקע ולהיות שותפים בשגשוגה. 

בשבוע הבא ינחתו בשדה רמון הטיסות המסחריות הרגילות הראשונות של ארקיע ושל ישראייר. בסתיו הבא, כל הטיסות מחו"ל לאילת כבר ינחתו בנמל החדש, שכדי לעודד פעילותו יציע לחברות הנוחתות בו פטור מדמי נחיתה לשלוש שנים. משרד התיירות מסבסד כבר כיום ב־60 יורו כל נוסע המגיע ישירות לשדה עובדה הצבאי, שיפסיק לקלוט טיסות בינלאומית בסתיו עם הפעלתו המלאה של שדה רמון. האם הסוכריות האלה של ממשלת ישראל יפצו על סגירת שדה דב? לדעתי לא.