ארוחה (הזהרה)
מילים: לאה נאור
לְאַט לְאַט וּבִזְהִירוּת:


אֶפְשָׁר לִשְׁבּוֹר פֹּה כּוֹס,


אֶפְשָׁר לִשְׁבּוֹר צַלַחַת


וְהַכִּסֵא יָכוֹל לְהִתְהַפֵּך,


וְהַמָּרָק לְהִשָׁפֵךְ,


וְהַשַּׁרְוּול לְהִתְלַכְלֵךְ,


וּבִכְלָל


צָרִיך הַרְבֵּה מַזָּל


לַעֲבוֹר בְּשָׁלוֹם וּבְרָכָה


אֶת כָּל הָאֲרוּחָה.


(מתוך הספר "מקהלה עליזה")



ארוחה משותפת של המשפחה יכולה להיות חוויה מהנה ונעימה או מתכון שמשאיר, מטאפורית, טעם לא טוב בפה. יש שיטענו שכאשר בין הסועדים ילדים קטנים (אבל לא רק), הקושי הפיזי, כפי שמתואר בשיר, הורס את הארוחה. אך הקושי הפיזי הוא שטחי. הקושי המשמעותי יותר הוא בדינמיקה המשפחתית או הזוגית במהלך הארוחה. כעסים שמצטברים "מתחת לשולחן", חילופי דברים בטון מטיף או מאיים, מבטים מלאי משמעות המתייחסים לכמות שבצלחת של בני הזוג או הילדים (מה אכל, מה לא אכל, כמה אכל...) ועוד.



וכשאנחנו מתייחסות למשפחה, אנחנו חושבות על משפחה במאה ה־21 על כל גווניה: זוג צעיר או מבוגר עם ילדים או ללא, הורים יחידניים, לעתים משפחה היא גם שני זוגות חברים טובים עם ילדיהם, המרבים לבלות יחד ולקיים ארוחות משותפות.



סביבת למידה


ארוחות משותפות של כל בני המשפחה הגרעינית אינן שכיחות במהלך השבוע, אלא בעיקר בסופו. בשישי ובשבת ארוחות אלה לעתים כוללות את המשפחה המורחבת, וטוב שכך. באירופה ובארצות הברית עדיין מקובל לאכול את הארוחה העיקרית של היום בערב, ובני המשפחה מתכנסים כולם ביחד. בישראל, לעומת זאת, ארוחת ערב משותפת לרוב מתפספסת. שעות עבודה ארוכות, לפחות של אחד מההורים, גורמת לכך שאוכלים בהרכב חסר, חוגים עד שעות מאוחרות לאחים הבוגרים לא מאפשרים ארוחה משותפת עם האחים הצעירים יותר במשפחה. גם אופי הארוחה בארץ שונה, התפריט מהיר וקל להכנה. במקרה הטוב יוגשו ביצים, גבינות, זיתים, ירקות, יש שיוסיפו גם טונה, אבוקדו וטחינה. במקרה הפחות טוב, שלא לומר הרע, מלאווח, בורקס או מגש פיצה שהגיע עם שליח.



הארוחה בסוף היום, כשכולם עייפים ולפעמים גם מותשים, גוררת פתרונות קלים ובמקרים רבים אינם איכותיים ומזינים. ניתן לשפר את המצב, ויפה שעה אחת קודם.



תוצאות של מטא–אנליזה (ממוצע משוקלל של מגוון מחקרים) תומכות בגישה כי הרגלי אכילה נוצרים בשלבים המוקדמים בחיים. הממצאים שנאספו ופורסמו ב–2018 במגזין "obesity review" על ידי חוקרים בגרמניה ממכון מקס פלנק לפיתוח אנושי בברלין ומאוניברסיטת מאנהיים, הציגו את הפוטנציאל העצום שיש לארוחות משפחתיות כסביבת למידה, שבה הורים יכולים להפגין הרגלי אכילה בריאים, וילדים יכולים ללמוד על הכנת מזון ותזונה באופן כללי. נמצא כי ארוחות משפחתיות תכופות קשורות למדד נמוך יותר של מסת הגוף (BMI) ולתזונה בריאה אצל ילדים, וזאת ללא תלות במדינת המחקר ובגיל הילדים. החדשות הטובות הן כי לא משנה באיזה זמן ביום מתקיימת הארוחה המשותפת - בוקר, צהריים או ערב - או אם הארוחות היו רק עם הורה אחד או עם כל המשפחה.



לארוחה המשותפת ערך רב, לא רק בהיבט התזונתי, אלא גם לבניית הקשר בין בני המשפחה והעמקתו. כדי לשפר את המצב חשוב להקדיש לארוחה את הזמן ואת תשומת הלב המלאה. לא להתחיל אותה מאוחר מדי, וללא מסכים למיניהם. לא "לתקתק" את הארוחה ולשאוף לסיים אותה מהר. זו הזדמנות לשתף את בני המשפחה באירועי היום. להתעניין לא רק בשיעורי הבית ובמבחנים אלא גם בחוויות אחרות כמו הבילוי בהפסקה, ההתקדמות בחוגים, ובמקביל לספר גם על היום שעבר בעבודה, על האנשים עמם נפגשו ההורים ועל נושאים שבהם עסקו. היכולת והמיומנות להקשיב ולספר משתפרות ומהר, במהלך שיחות אלה אפשר לחנך לערכים, להעביר מסרים ולהטמיע הרגלים ודפוסי התנהגות שאינם קשורים ישירות לארוחה, כמו כיבוד האחר, נימוס, סובלנות וסבלנות.



אפקט איקאה


הסיכוי שילד יטעםאת מה שהכין במו ידיו גדול יותר. "אפקט איקאה", מכנה זאת פרופ' דן אריאלי, המומחה לכלכלה התנהגותית: אנו אוהבים יותר ספרייה שהיינו שותפים בהרכבת המדפים שלה מאשר ספרייה שרכשנו מנגר. כך גם ילדים נהנים יותר מארוחה שהיו שותפים בהכנתה: ערבוב, חיתוך (תלוי בגיל), תיבול, קישוט, עריכת השולחן והגשת האוכל. זו אחת הדרכים האפקטיביות ביותר לחשיפת ילדים למזונות חדשים. כאשר הילדים מעורבים בהכנת המזון, המזון מתחבב עליהם יותר. פרט לכך זו הזדמנות לעידוד יצירתיות ולתרגול הילדים בסדר וארגון - לקראת הבישול, במהלכו ועם סיומו - ניקוי סביבת העבודה ופינוי שולחן.