המדינות שמנסות לבטח את עצמן מפני סנקציות אמריקאיות מחפשות זהב

לרוסים יש אובססיה לזהב, הן מוניטרי והן זהב לשימושים אחרים, למשל לעיצוב הכנסיות והקתדרלות. במהלך מלחמת האזרחים בספרד עזרו הרוסים, אז הסובייטים, לצבא הרפובליקאי בכלי נשק, בטייסים ובלוחמים. מאמצע 1936 שלחו הסובייטים לספרד את נציגי כל המנגנונים שלהם מבית, אבל מי שבא לשלוט ולעשות עסקים ולהפחיד את הספרדים היה אלכסנדר אורלוב, קצין בכיר בנ.ק.ו.ד, ארגון הביון והמשטרה החשאית של ברית המועצות בתקופת יוסף סטלין.

הרוסים ניהלו את אספקת כלי הנשק באופן שאילץ את הממשלה הספרדית הרפובליקאית הנפחדת לעשות כל מה שהם דרשו ממנה. לעתים הם אפילו לא הודיעו לספרדים חסרי האונים על פעילותם באוויר ועל כך שלמעשה הם עושים ניסויים בשדות הקטל של ספרד לקראת המלחמה שתבוא, ושאכן פרצה כעבור כמה שנים.

מבחינת יתרות הזהב, ספרד הייתה מדורגת באותה עת במקום הרביעי בעולם, בשל הסחר האדיר שעשתה במלחמת העולם הראשונה, שבה הייתה מדינה ניטרלית. במלחמת האזרחים חששה הממשלה הרפובליקאית הספרדית שהזהב של הבנק המרכזי ישדד עם התקרבות כוחות המורדים למדריד, ולכן חיפשה מפלט להון הממלכתי. וכך, מעט מתחת ל־30% מהזהב של הרפובליקה הועבר לצרפת, כדי שיהיה רחוק מאפשרות ההשתלטות של צבא פרנקו.

ב־13 בספטמבר 1936 שכנע שר האוצר הספרדי חואן נגרין את הקבינט שיסכים להעביר את זהב הרפובליקה לידי הסובייטים במסגרת חשבון עו"ש זהב במוסקבה. קודם לכן דאג עוזרו של אורלוב לרכוש את אמונו של נגרין, ובהמשך היה נגרין לראש הממשלה, בתמיכת הסובייטים.

לאחר יומיים יצא משלוח הזהב הראשון בתעודות מזויפות, ובמהרה הועברו בדרכי תרמית והטעיה 10,000 ארגזי זהב לאודסה, ובהמשך, בליווי צבאי, למוסקבה. שווי הזהב, במחירים של 1936, היה חצי מיליארד דולר. ה"ניו יורק טיימס" נקב בסכום גבוה יותר - 718 מיליון דולר - ומדובר היה ב־73% מיתרות הזהב של ספרד.

על פי ההסכם בין המדינות יכלה ממשלת ספרד לייצא ממוסקבה את הזהב - ומדובר במאות טונות - לכל מקום בעולם, כאמצעי תשלום. אולם בפועל הסובייטים נטלו את הזהב לעצמם. סטלין אף אמר כי הספרדים לא יראו יותר את הזהב הזה, בדיוק כפי שאדם אינו יכול לראות את אוזניו. לא זו בלבד, הסובייטים ביקשו מהספרדים כסף עבור המשלוח, האריזה מחדש והשמירה.

לאחר שנודע כי הזהב נעלם ממרתפי הבנק המרכזי במדריד, צנח שער הפזטה הספרדית, משום שכבר לא היה גיבוי בזהב למטבע. האינפלציה החלה לדהור בשל פיחות המטבע והאמרת מחירי יבוא, כולל יבוא הנשק. המשק הספרדי הזדעזע. בשנת 1957 הודיעה הממשלה הסובייטית לממשלת פרנקו כי הרפובליקאים השתמשו בזהב לתשלומים בעולם, וכי לא נותר ממנו זכר.

מתברר שלרוסים יש זיכרון טוב. פרשת הזהב הספרדי מצאה חן בעיניהם, וכעבור קצת יותר מ־82 שנה הם ניסו שוב את מזלם, הפעם בוונצואלה.

עוד בימיו של הנשיא הקודם הוגו צ'אבס אגרה ונצואלה זהב במטרה להיפטר מהדולרים, שבכל רגע יכלו להיות מוקפאים על ידי האמריקאים, שכן כל פיקדון דולרי בעולם מופקד בסופו של דבר בארה"ב, ולכן לאמריקאים עומדת תמיד האפשרות להקפיא נכסים.

צ'אבס חשש כי במסגרת הסנקציות, תוגבל גישת ארצו לזהב שלה, ולכן הוא הורה להחזיר לוונצואלה זהב בשווי של 11 מיליארד דולר, שהיה בפיקדון בבנק המרכזי של אנגליה. מאז, הזהב היה הביטחון המוניטרי העיקרי של ונצואלה לעמידה בתשלומי החובות שלה, והוא שימש אותה ליבוא סחורות מחו"ל.

הרוסים, כמובן, ידעו טוב מאוד כמה זהב מצוי בוונצואלה. וכך, בסוף ינואר השנה שלחה הממשלה הרוסית מטוס מטען לבירה קראקס כדי להעמיס עליו 20 טונות זהב בשווי 840 מיליון דולר, כחמישית מיתרות הזהב של ונצואלה הקורסת. הרוסים נתנו הלוואות לממשלתו של ניקולאס מדורו וביקשו, ככל הנראה, אספקת זהב מיידית, על רקע התערערות מעמדו של הנשיא והחשש לאבד את השקעתם בוונצואלה.

מטילי הזהב עשו את דרכם אל המטוס הרוסי, אבל ככל הנראה, ברגע האחרון קיבלו פקידים בבנק המרכזי רגליים קרות, מתוך חשש שהאמריקאים יטילו סנקציות אישיות על כל מי שישתף פעולה עם המזימה הרוסית.

היועץ האמריקאי לביטחון לאומי ג'ון בולטון אמר כי ארה"ב פועלת כדי למנוע ממדורו ואנשיו לגנוב נכסים של ונצואלה. הסנטור מפלורידה מרקו רוביו הזהיר כי הממשל האמריקאי יטיל סנקציות על כל מדינה או חברה שיעשו יד אחת עם שלטון מדורו להברחת זהב מוונצואלה.

הרוסים מצדם הכחישו כי היה בכוונתם להוציא 20 טונות זהב מוונצואלה ולהעבירם למוסקבה. אולם בעיתון הרוסי "נוביה גאזטה" נכתב כי אין סיבה שמטוס של החברה הרוסית "נורדווינד איירלינס" יטוס לקראקס ללא נוסעים וללא כוונה לפנות את צוות השגרירות הרוסית בעיר. הייתה זו טיסתו הראשונה של המטוס ושל החברה בנתיב זה. שר האוצר הוונצואלי אמר שלא נחת שום מטוס כזה בנמל התעופה בקראקס, אף שפורסמו תמונות שבהן נראה המטוס בבירור.

הטוען לנשיאות בוונצואלה, חואן גואידו, דרש מהבנק המרכזי של בריטניה לא לשחרר יותר יתרות זהב לרשות שלטונו של מדורו. הבריטים נענו ומנעו ממדורו לקבל זהב שביקש בשווי 1.2 מיליארד דולר.

בינתיים הטילו האמריקאים סנקציות על חברת הנפט הלאומית של ונצואלה, ובכך הידקו את טבעת החנק על שלטונו של מדורו ובכך היקשו עליו לייבא מוצרים ולהאכיל את תושבי המדינה הקורסת. לאחר שנתפסו בקלקלתם, הזהירו הרוסים את האמריקאים מפני התערבות מזוינת בוונצואלה.

בשנתיים האחרונות מכרה ונצואלה זהב לאיחוד האמירויות (בכ־900 מיליון דולר) ולטורקיה (עבור 1.1 מיליארד דולר), דרך שווייץ. ונצואלה ביקשה את התמורה ביורו, שוב - כדי שהאמריקאים לא יוכלו להניח עליהם יד. גם מטוס טורקי של חברת המכרות הטורקית Ciner ביקר בקראקס. טורקיה, שלה עניין בזהב הוונצואלי, היא מהתומכות הבודדות בעולם בנשיא מדורו, לצד רוסיה וקובה. יש אף סברה כי טורקיה פועלת בשמה של איראן בניסיונה לשים יד על הזהב, ומתעורר החשש כי היא מפרה בכך את הסנקציות נגד טהרן. כמו ונצואלה של צ'אבס ומדורו, גם איראן צריכה לברוח מהמטבע האמריקאי אל הזהב, כדי שהממשל האמריקאי לא יוכל להטיל סנקציות או להקפיא את חשבונותיה הדולריים.

המדינות המצורעות

זהב אינו אפיק השקעה מומלץ למשקיעים רגילים המבקשים להגדיל הונם. הזהב להשקעה משמש בעיקר מדינות הרואות בו מרכיב של ביטוח, בעיקר נגד הסנקציות האמריקאיות. יתרות הזהב של רוסיה עלו בשנת 2018 בכ־15% ל־2,112 טונות, שהן 67.9 מיליון אונקיות זהב. רוסיה מדורגת כיום במקום חמישי בעולם ביתרות הזהב. חלקו של הדולר ברזרבות המט"ח אצל רוסיה ירד ל־22%, מחציתו מחוץ לארה"ב. בממוצע, הדולר מהווה 62% מיתרות המט"ח בעולם. חלקו של היואן הסיני ביתרות המט"ח בעולם עלה ל־15%. לסין 1,690 טונות זהב, לארה"ב 8,130 טונות, לגרמניה 3,370, לאיטליה 2,450 ולצרפת 2,440 טונות זהב.

למעשה, רק מדינות מצורעות, מבחינת ארה"ב, צוברות זהב כהתגוננות נגד סנקציות אמריקאיות. המדינות שמגדילות בשיעור קבוע את יתרות הזהב שלהן הן רוסיה ואיראן. ככל הנראה, גם סין מגדילה את יתרות הזהב שלה על רקע מלחמת הסחר מול ארה"ב. מאז תחילת ספטמבר עלה מחיר הזהב ב־9.3%. ברור למדי שהסיבה לעלייה היא המלחמה הש קטה שארה"ב מנהלת מול רוסיה, מלחמת הסחר מול סין והסנקציות האדירות המוטלות על טהרן.

מחיר הזהב עולה כיום גם משום שבפעילות הבינלאומית נתגלו סדקים. גם מדינות מערביות, כפי שציינו לעיל, מחזיקות זהב מוניטרי, אבל אלה שרידים של המחשבה שהייתה נהוגה בעולם במאה ה־20, שבה שימש הזהב כגיבוי מוניטרי לכסף שהבנק המרכזי הדפיס.

באוגוסט 1971 ביטל נשיא ארה"ב ניקסון את הכיסוי בזהב לדולר האמריקאי. מאז יש שער קבוע, 35 דולר לאונקייה, ואפשר להחליף כל סכום בדולרים לשער זה. לכן אין ממש חשיבות לזהב כגיבוי או כרזרבה למטבעות ולשטרות. כיום, כפי שציינו, הדולר האמריקאי מהווה את עיקר יתרות המט"ח של מדינות, אף שמדברים על כך שההגמוניה האמריקאית נעלמת. אז מתברר כי כוחה של ארה"ב עדיין במותניה וכי היא זו שקובעת את הזרמים המוניטריים העיקריים בעולם. רק מתנגדיה והמתריסים כלפיה נאלצים לקחת כסף טוב ולקבור אותו בזהב עקר.