ליכוד יפה. תנועה רחבה. עממית. דמוקרטית. יודעת לתת פתחון פה לעשרות אלפי חברים. מוכנה גם להקיא מקרבה את מי שלא ראוי לייצגה ולצרף לשורותיה אנשים שהם משכמם ומעלה. לא כאלה שישבו בבתי קפה והצליחו להרשים ראש כלשהו. ניר ברקת בפנים. יואב גלנט גם. עשירייה ראשונה נפלאה. דמוקרטיה במלוא תפארתה ששמה ללעג את מה שקורה אצל האחרים. למשל במפלגה שהקים בני גנץ. חבר מביא חבר. הפרצוף שעומד בראש המפלגה בוחר בעצמו את אלה שיהיו אחריו ברשימה, כשהוא קושר אותם בעבותות של נאמנות. לבובות על חוט יש יותר חופש פעולה. שורה של מריונטות שמצביעות לפי פקודה מגבוה.
כך זה נראה כעת אצל כל אלה שמבקשים להחליף את מפלגת השלטון. קם לו אדם בבוקר, מתייעץ עם כמה מקורבים וחברי ילדות, פונה ליועצי תקשורת, מחפש משהו שדומה לאג’נדה פוליטית – וזהו. יש מפלגה. אין בה חברים רשומים. אין לה מוסדות מסודרים. כלום. אפילו עקרונות אין לה. ממלאים כמה טפסים ורצים לרשם המפלגות.